פרשת אמור: מהו תפקידו של המקדש? עד עכשיו ספר ויקרא דיבר בעיקר על קורבנות כאלה ואחרים, בפרשתנו אנו פוגשים את המקדש בחגים.

התהלוכות הססגוניות והשמחות של מביאי הביכורים למקדש, שתי הלחם, העומר, ארבעת המינים בסוכות במשך שבוע שלם זה רק בבית המקדש מדאורייתא, הרוצה להחכים ידרים והרוצה להעשיר יצפין, השולחן והמנורה, גם הם בפרשתנו.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

WhatsApp Video 2021-04-29 at 07.00.31

בית המקדש בפרשה שלנו מקבל תפנית, הוא לא מקום של עבודת הקורבנות והמזבח בלבד, אלא יש בו משהו הרבה יותר גדול, מנורה, שולחן, מרכז פולחן, מרכז התרבות והרוח של עם ישראל. הכהנים הם הממונים על הקומפלקס האדיר הזה, כידוע.

כשמסתכלים על היחס לכהנים בתחילת הפרשה, קופצת מיד נקודה מאוד מעניינת. כאחראים על מרכז הרוח של עם ישראל, לכאורה היינו נותנים להם זכויות יתר. אך לא, הם משלמים מחיר אישי משמעותי ביותר, לא יכולים להתחתן עם מי שרוצים, לא יכולים להיטמא בהלוויות למי שרוצים, לא כל אחד יכול לשרת במקדש אם יש לו מום, הם משלמים מחיר אישי משמעותי מאוד.

והכהן הגדול, מי שעומד בראש הפירמידה, מי שאחראי על תפקוד מרכז הרוח היהודי, ואולי אפילו העולמי, האדם הזה אין לו שום זכויות יתר, אדרבה, חובותיו גדולים יותר, עוד איסורי חיתון, ועוד איסורי טומאה.

ככל שאדם נמצא ברמה גדולה יותר, ואחראי על מערכת יותר משמעותית בעם, כך המגבלות האישיות גוברות.

התופעה הזו נמצאת גם אצל המלך העומד בראש הרשות הפוליטית, היינו חושבים שהוא יוכל ליהנות מכל מנעמי השלטון, אבל ידועים האיסורים המוטלים עליו, לא ירבה נשים, לא ירבה כסף וזהב וכו'.

זאת אומרת ככל שאדם ברמה יותר גבוהה המחיר האישי שהוא משלם עולה. למה? – התשובה נמצאת אצל המלך, שלא ירום לבבו. אדם שנמצא בראש המערכת, לבבו עלול לעלות מעלה מעלה, באה התורה ומורידה אותו על ידי המגבלות והמחיר האישי, וכך אותו אדם יכול להישאר ברמה האישית הרצויה.