העיתונאי והסופר, גדי טאוב, מסביר למה אסור לימין להקים ממשלה הנשענת על מפלגת רע"מ של מנסור עבאס, ומבהיר כי מהלך כזה יהיה טעות עקרונית, אסטרטגית וטקטית.
בפוסט ארוך שכתב בעמוד הפייסבוק שלו, כתב טאוב כי "מרגע שהימין יהפוך את האחים המוסלמים ללגיטימיים, הם יתמקמו בפוזיציה שפעם היתה לחרדים – לשון המאזניים של הפוליטיקה הישראלית".
הפוסט המלא של גדי טאוב
אז אני רוצה להסביר בפירוט, ברשותכם, למה אני מתנגד כל כך להישענות של הליכוד על רע"מ לצורך הקמת קואליציה. בעיניי זו טעות עקרונית, אסטרטגית וטקטית, לבנות קואליציה על רע"מ, מבפנים או מבחוץ, זה לא משנה.
אז הנה הסיבות החשובות ביותר: ריקלין אמר שאסור לימין לקפוא על שמריו ולהחמיץ הזדמנות כאשר מנהיג ערבי פונה לדרך השלום ושיתוף הפעולה. הוא הזכיר את אנואוור סדאת. לי מנצור עבאס מזכיר את ערפאת.
גם ערפאת דיבר שלום. זה היה שקר. בניגוד לסדאת הוא מעולם לא התכוון לזה. מפלגת רע"מ היא סניף מקומי של האחים המוסלמים. תוכניתם ארוכת הטווח היא מחיקת הציונות, כמה אמירות מהשפה ולחוץ לא משנות את העובדה שזה סדר היום האמיתי שלהם.
זה לא דומה במאום לסדאת, שסדר היום שלו אכן היה תפנית היסטורית (ומנהיגי הימין ברובם הבינו את זה אז מצויין).
אני מאד בעד טיפוח סדר יום אזרחי בחברה הערבית. רבים במגזר הערבי בישראל מאמינים בזה. הם צודקים. עלינו להושיט להם יד. אבל אסור לנו לנתב את הרצון הזה לאחים המוסלמים, שהשיטה שלהם דומה בכל מקום: באמצעות סדר יום אזרחי וכעין מדינת רווחה מגזרית, הם קונים שליטה על תשתית סעד, שמתחילה בדאגה לעניינים וממשיכה במוסדות לחינוכם.
החינוך הזה יזרע את זרעי הפורענות האנטישמית העתידית, לא את זרעי השיתוף האזרחי. לא לשם אנחנו רוצים להפנות את השאיפות של ערביי ישראל להיטיב את מצבם הכלכלי.
מרגע שהימין יהפוך את האחים המוסלמים ללגיטימיים, הם יתמקמו בפוזיציה שפעם הייתה לחרדים – לשון המאזניים של הפוליטיקה הישראלית.
האחים המוסלמים יהיו אז מי שבכוחם לבחור בין ימין לשמאל בכל סיבוב. זה יהיה תריז שהם יוכלו להשתמש בו לפירוק החברה הישראלית. זה יהיה כוח לבלום כל מדיניות חשובה לקיומו של המפעל הציוני (ממשילות בגליל ובנגב, ועד התנחלות והתנהלות מול הרשות הפלסטינית, (וחלילה גם איראן).
זה פשוט טירוף לתת את שרביט המלכת ראשי הממשלות לגורם רדיקלי, שמתנגד לעצם קיומה של המדינה. מרגע שהם יהפכו לממליכי המלכים, שיעורי המצביעים במגזר הערבי ינסקו. זה יבטיח חולשה מבנית לימין לשנים ארוכות.
זה לא יקרה כל עוד הימין יעמוד כחומה ויבהיר חד משמעית שהוא לא מקים קואליציות על קולות אנטי-ציונים. אתה לא לשון מאזניים אם אתה נכס רק לצד אחד.
הטענה שהרכבת הזאת כבר יצאה מן התחנה אינה נכונה. אם הימין לא ייגע בזה, המצב בעתיד יהיה כפי שהיה במערכות הבחירות האחרונות.
אני מבין את החרדה מממשלת שמאל. אני שותף לה. אבל אנחנו צריכים לתת להם להיכשל, לא להתנדב לעשות את זה בעצמנו. שמפלגת מרכזה תתאבד בפשיטת רגל אידיאולוגית, לא אנחנו. שסער ייחשף בשקר לבוחריו (שלא יילך עם המפלגות הערביות האנטי ציוניות), כלומר בשינאתו הלא רציונאלית לנתניהו.
צריך כאן עצבים חזקים, צריך לתת להם לנסות, וצריך לקוות שזה יגיע לשיפוטו של הבוחר אחרי שהם עשו את הטעות הזאת, לא אנחנו.
משילות. צודקים מי שחרדים מלתת לשמאל עכשיו את משרד המשפטים, את האפשרות לעזור לאוליגרכיה המשפטית להשלים את השתלטותה על הריבונות. אבל מי שחושב שאפשר לעשות באמצע משפט של נתניהו, רפורמה במערכת המשפט, עם קואליציה שנעשית על כרעי תרנגלות ומפלגה אנטי-ציונית, טועה ומטעה.
לא תהיה לזה לגיטימציה. אמנם השמאל הפסיד בבחירות האלה יותר מאיתנו, אבל לא ניצחנו מספיק, זאת האמת. וצריך להכיר בה. בשביל לעשות את השינויים האלה אנחנו זקוקים ליותר מ – 59 חברי כנסת בגוש הימין. בשביל זה צריך שנוטשי הימין יחזרו לתמוך בממשלת ימין, ותהיה לימין קואליציה יציבה.
גם אז השינויים צריכים להיות עקרוניים, ולא לסבוב סביב המשפט. יש שפע דברים שאינם קשורים למשפט שאפשר וצריך לחוקק (מפיסקת התגברות, ועד פיצול תפקיד היועמ"ש, ועוד ועוד).
הדרך לממשלת ימין – עצבים חזקים, כבר אמרנו? – היא להבהיר לבנט שאין שום לגיטימציה למהלך של חבירה לשמאל ולמפלגות הערביות האנטי-ציוניות.
אם אנחנו נעמוד איתן תהיה לו ברירה חדה: או לבגוד בערכיו ולהתאבד פוליטית, או להבהיר לסער שאנחנו מוכנים לבחירות חמישיות, שבהן הוא, סער, יימחק. שייבחר סער להתאבד פוליטית.
אם הליכוד ילך עם עבאס זה יקים עבור בנט פתח מילוט, וזה יעזור לייצב, לא יחליש, את האופציה של קואליציה שמאלית בתמיכת הימנים שהפנו עורף לימין.
ולבסוף, אם הליכוד ייתן לגיטימציה למפלגה שחותרת להרס הציונות, שחבריה חוגגים עם מחבלים, זו פשיטת רגל ערכית ואידיאולוגית. לא מוכרים ערכים בשביל ייתרון טקטי. אפילו אם זה אומר לתת לשמאל לנסות – ואני מקווה שלהיכשל – בהקמת קואליציית פרנקנשטיין של כל כוחות השינאה והפילוג.
שהם ישארו עם פרנקנשטיין במקום ערכים, עם "רק-לא-ביבי" במקום עקרונות. ושחלילה וחס זה לא יקרה לנו.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
