עשרת ימי תשועה: ימים שבהם הבטן מתהפכת - סרוגים

עשרת ימי תשועה: ימים שבהם הבטן מתהפכת

בתפקידיי במחלקת נפגעים מרבית עיסוקי היה סביב ההורים השכולים, האחים שחוו אובדן, מפקדים שאיבדו את פקודיהם, הנצחת החללים, אישיותם ופועלם. דבר אחד לא קיבל את תשומת הלב הנכונה בזמנו, החיילים בצוות שחוו אובדן של חבריהם

עשרת ימי תשועה: ימים שבהם הבטן מתהפכת
  (צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90)

לפני 20 שנה יצאתי כמפקדת צוות במשלחת "עדים במדים" לפולין, שם מול הזוועות הנוראיות על מדים חשתי גאווה עילאית בצה"ל, בעם ישראל ובמדינתנו!

הנגיעה בקרקעית הכואבת של האובדן והטרגדיה שפקדה את עמינו לצד צעידה ברגל בוטחת על אדמת פולין, שרוויה בדם יהודי כמו גם ההצדעה במדים לשירת התיקווה קידמה בקרבי את ההחלטה שארצה בעתיד להאיר את החשכה בעולמם של אלו שחווים אובדן ושכול.

עוד באותו נושא

החללים השקופים: 10 דקות משנות תודעה. צפו

עם חזרתי מהמשלחת ביקשתי מהרמטכ"ל למנות אותי לתפקיד ראש מחלקת נפגעים של צה"ל תפקיד "שיש יפים ממנו אך אין יפים כמותו…."

שמי דפנה הררי אלוף משנה במילואים -תפקידי האחרון ראש מחלקת נפגעים נצרב  בנשמתי, אני בת 58 מבצעת באהבה רבה מילואים בתפקיד מפקדת מרכז קשר למשפחות שכולות בחירום מבקשת להקל, לרכך, להאיר…..

השתחררתי לפני כ12 שנה משירות צבאי סדיר, צה"ל בכלל ותחום הנפגעים בפרט לא השתחרר ממני, הוא מקופל וארוז בקפידה בתרמיל חיי מאז ולעולם …

הימים הללו "עשרת ימי תשועה", אלו ימים שבהם הבטן מתהפכת  ביתר שאת, אווירה של קדושה מהולה בכאב, בשמות, בפנים יפות, בסיפורים של רקמות אנושיות שיוצרים פסיפס של יפי הבלורית והטוהר של המאה העשרים והמאה עשרים ואחת .

שומעת באוזני את שלושת הנקישות בדלת המבשרות בשורה מרה, רואה בעיני רוחי את אותן עשרות אלפי המשפחות שחייהם השתנו באבחה, אנו באים לחזק אותן ויוצאים מחוזקים ונדהמים מתעצומות הנפש שלהם ומהארומה הערכית שהלוחמים/ות ספגו בבית, הנפש נפצעת בכל פעם מחדש נוכח סיפוריהם המשולבים בכל כך הרבה גבורה ורעות  של רבבות הפצועים והמשוקמים שנלחמים בהתמדה להשתקם….והלב בוכה…..

עוד באותו נושא

זה הזמן: עזרו להוציא את הלוחמים משדה הקרב

שבעים ושלוש שנה לתקומתה של מדינת ישראל, הפרספקטיבה מאפשרת לקיים התבוננות על איחוד של כל ממדי הזמן, מעורבות במה שכבר חלף ומחויבות למה שטרם בא לעולם, ברית של דורות קשר עבותות של עבר, הווה ועתיד ברית שכל כך מחדדת את הקשר בין המשולש רב הכח: דם, אדם , אדמה – תמצית הווייתה של מדינתנו.

בתפקידיי במחלקת נפגעים מרבית עיסוקי היה סביב ההורים השכולים, האחים שחוו אובדן, מפקדים שאיבדו את פקודיהם, הנצחת החללים אישיותם ופועלם, דבר אחד לא קיבל את תשומת הלב הנכונה בזמנו, החיילים בצוות שחוו אובדן של חבריהם.

לממדי המורכבות והקושי נחשפתי בעת שיצאתי כמנחה בנובמבר 2020 ללונדון למסע שחרור עם חיילי פלס"ר גבעתי:

במרכז המסע, בלטה בנוכחותה החרדה, חוסר שליטה ואשמת הניצולים , הצפה של תהליכים ורגשות שלא דוברו, שלא עובדו ותחושות קשות של בדידות ומצוקה.

שם במסע שחרור למדתי, שהאירועים הטראומטיים משאירים את סימניהם עמוק כאילו גמרו אומר להתחפר פנימה בנפש. ולכאורה הם מתפקדים הנשמה מיוסרת כל העת, אך כשקרבים עשרת ימי תשועה קיימת התעוררות יתר של אותם רגשות אשם על שנותרו חיים, הם חווים דריכות וערנות מוגברת, ומתלבטים כמו בכל שנה איך וכיצד לפקוד את המשפחות השכולות. שמות ילדיהם הם שמות החברים שנפלו ודרך עוצמתה של הקבוצה הם מחיים את זיכרונותיהם ומתמודדים עם אובדן החברים שהיו אחים ולא רק אחים לנשק.

כמנחה שוב חזר על עצמו הדפוס של באתי לחזק ויצאתי מחוזקת, שאבתי כוחות מסיפורי הגבורה, הרעות ומסירות – הנפש של הצוות, באהבה  ובחברות ששוררת בניהם – ומארבעת הכובעים שחבשו לאורך כל המסע, כובע הלוחם, כובע החולם – לעתיד טוב יותר, כובע המוחל וכובע החומל, ארבעה כובעים שהיו כמו דבק מרפא מלכד ומאחד האחד את השני.

התפקיד בנפגעים פתח בפני את הדלת למסע שחרור ועל כך אני אסירת תודה, יש לי את הזכות להימנות על צוות המנחים ב"מסע שחרור", תחושה אני כי הגאות מהדהדת בי כל העת, להעניק, להשפיע ולהאיר את החשכה של האחרים, להטביע חותם המעצב את הבחירות של הפרט בחברה, לגעת באנשים ובסוגיות חברתיות גם באזרחות.

יום אחר יום, שנה אחר שנה, נושאים את הכאב שאיננו מרפה ואת הפצע שלא יוכל להגליד, למרות שאינני לובשת מדים בעת השמעת התקווה אצדיע בנשמתי לזכרם של אלו שאנו חיים כאן בזכותם ואתפלל כי לא יתווספו עוד חללים למניין הנופלים.

תהא נשמתם של הנופלים צרורה בצרור החיים!

***

מסע שחרור – תכנית טיפולית של מטיב המרכז הישראלי לפסיכוטראומה נאבקת בימים אלא על חייה בגיוס המונים אחרי שהקורונה חתכה את תקציב המימון שלה ושינתה את פניו של הפרוייקט.
חפשו: קמפיין מסע שחרור בגוגל או לחצו כאן ועזרו לנו להוציא את הלוחמים משדה הקרב.

 

דפנה הררי, שרתה 28 שנים בתפקידי פיקוד והדרכה: מפקדת בה"ד 12, מפקדת מחנה 80 בתפקידה האחרון ראש מחלקת נפגעים. לשעבר מנכ"לית עמותת אתגרים. מנחה במסע שחרור.

עוד באותו נושא

זה הזמן: עזרו להוציא את הלוחמים משדה הקרב

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו