אין איש במדינה הזאת שיודע להניע המונים, לנתח מגמות ולשלוט בהובלת הספינה הזאת שנקראת דעת הקהל. ממשחק אבוד כמעט, נתניהו ידע לתמרן כל הדרך למצב האידיאלי בשבילו. זה לא אומר שניצח או שינצח, אבל המצב הרבה יותר טוב מבחינתו מאשר מה שהיה צפוי.

נחזור אחורה, משבר הקורונה מתנהל בצורה קטסטרופאלית, צומחת לנתניהו חלופה ימין. הציבור מאוכזב, מערכת החינוך לא מתמודדת בכל פעם עם החזרה ללימודים, הממשלה לא מצליחה לקבל החלטות מושכלות. הכל בדקה התשעים, בתרבות של שלוף, בגחמות אישיות, בהפניית האש אל ציבורים אחרים, פעם מפגיני בלפור ופעם באזלת יד מול החרדים והאשמת גנץ ויפעת שאשא ביטון בכל מה שרע, וקרדיט על כל מה שטוב.

הכלכלה בכי רע, המצב כאוטי ונתניהו מתעסק בהשגת החזרי מס על הבית בקיסריה. יש חשש כבד שהסגרים נגזרים מהצורך הפוליטי ולא רק בשל בריאות הציבור. הפרויקטור שמונה, גמזו, מעיד ששיקולים פוליטיים מנחים את מקבלי ההחלטות ולא רק הוא. נפתחה הדרך לאומן, נפתחו האירועים לאחר הגל הראשון, למרות שכול המומחים ידעו שנחזור לגל תחלואה שני. הקטסטרופה הזו מלווה בהרוגים רבים ביחס לגודל המדינה, באובדן עצום של פרנסה.

נתניהו יודע שני דברים, האחד שכאשר צצה אפשרות החיסונים הוא צריך להסתער על זה בכל המרץ, ועשה זאת בגדול, כפי שהעיד אלברט בורלא ונתניהו לא רק שלא הכחיש אלא התגאה בזה, והשני שהוא צריך שמועד הבחירות יהיו לאחר מכן. נתניהו היתל בשותפיו לגבי התקציב, גרר ומשך, השיג את פשרת האוזר לצרכיו ובמקביל תיזמן היטב את השפעת החיסונים עם הבחירות.

חותר לקרב ראש בראש

אבל זה מילא, הדבר השני מדהים עוד יותר. בעוד קמה לנתניהו חלופה מימין בדמות גדעון סער ונפתלי בנט שאיימו להחליף אותו, במרוץ תלת ואפילו ארבע ראשי. נתניהו רצה להגיע למצב הנוח ביותר מבחינתו – וזה מרוץ ראש בראש. אותו הוא יכול הציג כ- גוש ימין מול גוש שמאל. למי שחי ונושם פוליטיקה, זה נראה מאוס ומגוחך החזרה הזאת על המנטרות של נתניהו. אבל מסתבר שהפרסום ברדיו עובד (או בטלוויזיה, או באינטרנט, או באסמאסים). הטפטוף הזה של קרב דו ראשי עבד לנתניהו, כמו שבכל מערכת בחירות הוא עובד. נתניהו או לפיד הפעם, לפיד וגנץ שמאל חלש בפעם שעברה.

לפיד עד כה לא הכריז שהוא מתמודד לראשות הממשלה בכלל, בנט הצהיר, הישיר מבט ואמש (ראשון) אפילו חתם שלא ישב תחת לפיד בהתחלה, ולאחר מכן שלא ילך איתו בכלל. והנה בסוף כל המציאות הפוליטית התיישרה אל מול האתגר וגירוי הפחדים הרדומים של הציבור הימני. פתאום זה כן קרב לפיד מול נתניהו, כמה שסער, בנט ואף לפיד ניסו להימנע מזה ותכננו תכניות אחרות.

נתניהו קבע את הטון, ואת קו הרצף עליו יתבצעו הבחירות וקם הדבר ונהיה. זה השיח, זאת התחושה הציבורית וזה מה שמניע את האנשים לקלפי. לא סתם בנט מיהר להציג זאת ולהתנער בכל דרך אפשרית. כולם, כולם בסוף משחקים לפי החליל של נתניהו.

מסדר את הגוש כרצונו

עוד קודם לכן, נתניהו ידע להתל וליצור את הגוש איך שנוח לו. בנט מסרב להתיישר? נתניהו עזר לסמוטריץ' להתפצל, בחש בבחירות בבית היהודי, גרם לחיבור עם עוצמה יהודית וכתוצאה מכך גם נועם. ההרכב והקרב המגזרי היה קיים גם בלי נתניהו, הגאונות שלו היא לשים לב לחיץ ולפערים ולנצל אותם לצרכיו.

לא רק זה, לאחר שעשה מהלך דמוניזציה לשתף את ערביי ישראל במשחק, מה שגרם להנדל והאוזר לבלום את החלפתו של נתניהו דרך גוש חוסם עם המשותפת, נתניהו אץ בדרכו אל המגזר הערבי, יצר ברית עם מנסור עבאס, וצוחק כל הדרך אל המערכה הרביעית. הרשימה המשותפת נקרעה, ונתניהו יצא לסיבוב גם במגזר הערבי – כי זיהה ששם יש מפתח לניצחון שלו. אם לא בלקיחת קולות, לפחות בהרתעת קולות להגיע למשותפת.

האם נתניהו הוא קוסם? בעל מתת אל? או סתם אחד שלא בוחל באמצעים לניצחונו. כנראה שיש בו מהכל. יש שיראו זאת לחיוב, אבל רבים, רבים מאוד, רואים את כל הקרקס הזה כבעייתי מאוד. כשיש איש אחד עם דאגה אחת, שיחד איתה הוא מחליש את שאר המתחרים והמוסדות – המשפט, הכנסת והאכיפה, הכל לצרכיו. זה טוב כשזה משרת את הצד שעכשיו על הגל, זה יכול להיות רע מאוד כשזה מופנה כלפיך.