קראתי את מאמרו של הרב אמנון בזק מישיבת הר עציון, המביע מרמור ומורת רוח מהשתתפותו של הרב חיים דרוקמן שליט"א, במה שכונה "מסע הישיבות", לטובת מפלגה מסוימת.

ליבת המאמר היא על עצם שותפותם של רבנים בפוליטיקה. וכלשונו: "עיסוק אינטנסיבי של רבנים חשובים בפוליטיקה איננו תמיד לכבודם. רבנים אמורים לעסוק בתורה, בערכים ובעקרונות, בעוד שהעולם הפוליטי רווי במאבקי כוח אישיים, ביצרים ובאגו".

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

צילום: דוברות הציונות הדתית

הרב בזק המשיך וכתב כי "העובדה שמביאים דמות תורנית למסע בין ישיבות לא כדי ללמד תורה או לחנך לערכים, אלא רק כדי להגיד לאיזו מפלגה להצביע, עלולה להוזיל את דמותם של רבנים ותלמידי חכמים".

ובכן, אכן יש לדון בכובד ראש בטענות אלו של הרב בזק. יש גם לדון בשאלה עקרונית מי רשאי להביע ביקורת פומבית על זקן תלמידי החכמים של התורה הגואלת בדורנו. ובכלל, בהבנת המושג "דרך ארץ קדמה לתורה". גם אם אתה חושב שאתה צודק.

שאלות חשובות, חשובות מאוד, אולי יותר מדאגתו  של הרב בזק לדמותו של הרב דרוקמן שליט"א.

אגב, שעות לימוד ושיחה רבות יש לי עם ראש הישיבה. מעולם לא שמעתי ביקורת פומבית או מרומזת, על דמויות רבניות כאלה או אחרות . גם כשהוכפש על ידי רבנים מזרמים אחרים, או על ידי רבנים שצעירים ממנו בעשרות שנים, לא אמר דבר. אכן, לימוד גדול.

אך לא בכל אלה באתי לעסוק כאן. מכיוון שיודע אני, הרב אמנון, שאתה רואה את עצמך, כתלמיד מובהק של הרב עמיטל זצ"ל, שעסק רבות אף בפוליטיקה ואף היה מנהיג של מפלגה פוליטית, שהתמודדה לכנסת מספר פעמים, תחת כנפי מסגרות פוליטיות כאלה ואחרות, ואף כיהן כשר בלי תיק בממשלתו של שמעון פרס ז"ל.

רציתי להפנות אותך למאמר שהתפרסם ע"י ר"מ אחר בישיבתך, הרב שלמה ברין, שהוא חתנו של הרב עמיטל זצ"ל. המאמר מפורסם באתר הרשמי של ישיבת הר עציון וכותרתו "הרב עמיטל נכנס לפוליטיקה למען כבוד התורה".

כדי להקל עליך את החיפוש, הנה תמצית הדברים. על מעורבותו הפוליטית של הרב עמיטל כראש תנועת 'ממד' אותה הקים ויזם מספר הרב ברין, כי מלכתחילה חשב הרב עמיטל שלא ראוי שרבנים יכנסו לפוליטיקה, אך בשל חששו לתורה ומעמדה בציבור חשב שראוי להיכנס לזירה זו.

"הוא רצה להראות שהתורה מאפשרת הסכמים מדיניים, גם אם הם כוללים קריעה של ארץ ישראל. הוא רצה להראות שתורת ישראל אינה נגד זה. ההליכה שלו לפוליטיקה לא הייתה כדי לקדם נושא פוליטי, אלא כדי להגן על כבודה של תורה ונשמתה על פי תפיסתו…הוא רצה להיות ראש ישיבה. הוא לא ראה את עצמו איש פוליטי. הניגודים הללו היו חלק מאישיותו. היו בה קולות שונים. הוא הלך לשדה הפוליטי כדי לקדם רעיון תורני על פי תפיסתו והיה מוכן לשלם על כך מחיר.

כבוד התורה ואהבת שם שמים הם שהנחו אותו ולהם הוא הקדיש את חייו. הוא עבר את השואה, ראה את החורבן, ראה את הרוע והסבל, ראה את מה שעם ישראל עבר, הקדיש את חייו להפצת תורת חיים, תורה של מרפא. כך ראה את תקומת המדינה והעם בארצו כמרפא לשבר הנורא של הגלות עם החורבן הגדול שהיה בשואה. ראה את התורה כתורה מנחמת שלא מאפשרת שפיכות דמים ולכן היה מוכן לשלם מחיר למרות שאהב את ארץ ישראל בכל נפשו ואהב כל רגב אדמה".

אז זהו, רציתי לומר לך, הרב אמנון, שהרב דרוקמן לא הלך למסע זה כדי לקדם רעיון פוליטי כזה או אחר, אלא כדי להגן על כבודה של תורה ונשמתה על פי תפיסתו.

על פי תפיסה זו, גדולתה של תורה תובעת מאיתנו להיאבק על הערכים החשובים לנו גם בשדה הפוליטי. כבוד התורה ואהבת שם שמים הם אלה שמנחים אותו ולהם הוא מקדיש את חייו.

הרב דרוקמן שליט"א עבר את השואה, ראה את החורבן ואת הסבל, והחליט להקדיש את חייו להפצת תורת חיים, תורה של מרפא. כך הוא רואה  את תקומת המדינה והעם בארצו כמרפא לשבר הנורא של הגלות עם החורבן הגדול שהיה בשואה.

אסיים בחוויה אישית. לפני כשנה ערכתי עם ראש הישיבה שיחה ארוכה. שאלתי אותו מה מקום הישיבה בחייו. סוף כל סוף הוא עוסק בהנהגה ציבורית שנים רבות. למשמע השאלה, הוא זעק"מה זאת אומרת – הישיבה היא העיקר, היא התמצית ".

הוא הסב את תשומת ליבי לעובדה מרגשת. גם בהיותו ח"כ וסגן שר, מעולם לא ויתר על ראשות הישיבה. אכן, כתלמיד אני זוכר את הציפיה לשיעורים שהתבטלו, אך המסר החינוכי חלחל בכל אברינו:

התורה היא לא מקפצה לפרסום או לתפקיד כזה או אחר. התורה היא העיקר, התמצית שממנה הכול יוצא. ומתפשטת לכל תחומי החיים ובכל מרחבי החיים.

=======

הרב דן אלינר הוא ר"מ בישיבת ההסדר 'אור עציון' במרכז שפירא