בפרשת השבוע כתוב: "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צווה ה' לעשות אותם. ששת ימים תיעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה'".
הדעת חכמה ומוסר כותב שעניין השבת כתוב באמצע הפרשיות המדברות על המשכן (המשכן הוא בית המקדש) כי בשתיהן מדברים על קדושה. השבת הוא יום של התעלות זמן של קדושה. כל ששת ימי המעשה הם הכנה לשבת והשבת מחיה ונותנת חיות לימי החול.
כך גם עניין המשכן המהוה את מרכז הקדושה של העם מצד המקום. הכתוב הקדים את ציווי השבת לעשיית המשכן לומר לך שקדושת השבת לא נדחית מפני עשית המשכן, ואסור לבנות את המשכן בשבת.
השפע יורד לעולם ממקום המקדש
השפע יורד לעולם ממקום המקדש. בגימטריה, מזון = 103 = אמונה. כשאברהם אבינו עקד את יצחק בנו בהר המוריה, הוא התפלל שם. הקב"ה נתן לאברהם אבינו בגלל תפילתו תוספת מזון 103 כפול 2=206 כמניין הר =205 עם הכולל כלומר כללות כל המילה ביחד, כאחת = 206 כפי שקרא אברהם אבינו למקום המקדש הר – ככתוב "בהר ה יראה".
יצחק התפלל במקום המקדש, וה' נתן לו תוספת של מזון 103 כפול 3 =309= שדה וזאת כפי שקרא יצחק למקום המקדש שדה, כפי שכתוב "ויצא יצחק לשוח (להתפלל ) בשדה".
יעקב התפלל במקום המקדש וקרא למקום בית, "מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים". גם יעקב קיבל תוספת מזון 103 כפול 4 =412= בית.
משה רבנו רצה להיכנס לארץ ישראל בגופו לא יכול היה להיכנס לארץ, אבל נשמתו על ידי ההבטה בה (בארץ ישראל) נכנסה והוא נשא תפילה במקום המקדש. הר, שדה, בית, תפילה ראשי תיבות השבת לומר שהשפע יורד לעולם ממקום המקדש, וגם השפע יורד לעולם בזכות השבת.
המשכת קדושת השבת
המאור ושמש כותב שהמשכת אור הקדושה של בורא עולם אל המקדש הייתה על ידי שכל מה שהביאו נדבה למלאכת המשכן, מי שמביא אמר בפה שהוא מביא נדבה זו לצורך מלאכת המשכן כדי שישכון כבוד ה' בו.
כך גם בענייני השבת. בימי החול אנחנו אומרים שיר של יום: היום יום ראשון בשבת, יום שני בשבת וכו' וזאת כדי להמשיך בכל יום מימות החול באמירה את קדושת השבת לאותו היום.
וכן, כל דבר שהאדם יקנה לכבוד שבת יאמר לכבוד שבת קודש , כדי שיזכה על ידי זה להניח ברכה אל תוך ביתו ולהמשיך שפע אל ימי המעשה מהברכה של יום השבת. וכך כשהוא נכנס לשבת תגדל הקדושה בתוך ביתו.
המגיד מדובנא שואל למה היה צריך להקדים למצות שבת, ששת ימים תיעשה מלאכה, היה לו לומר רק ביום השביעי תשבות, אלא כשהאדם נכנס לשבת כשהוא בביטחון בה' והוא מסיר מעליו את דאגות הפרנסה ( השייכות לששת ימי המעשה), ה' יביא לו באמצע השבוע שפע וברכה והמלאכה כאילו תיעשה מאליה ("ברכת ה' היא תעשיר").
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
