השקר שבסגר: זאת לא יכולה להיות נורמה - סרוגים

השקר שבסגר: זאת לא יכולה להיות נורמה

האלטרנטיבות למדיניות הסגרים מציעות אפשרויות שיכולות למזער ולתקן את הנזקים שנגרמו בשנה האחרונה. אלטרנטיבות אלה מתויגות בצורה אוטומטית כ"הכחשת קורונה" ללא דיון מעמיק באותן הצעות קונקרטיות

השקר שבסגר: זאת לא יכולה להיות נורמה
  צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

במגדל השן של מקבלי ההחלטות בשנה האחרונה לא נמצא אדם שמשכורתו נפגעה, או אדם שמצא את עצמו מעביר ימים ושבועות ללא כל מפגש חברתי כלשהו. אותם מקבלי ההחלטות הרוויחו את משכורתם, הסתובבו חופשי ברחבי הארץ לצורך קמפיין בחירות ועוד שלל סיורים "כחלק מהתפקיד", זאת בשעה שחלק נכבד ממדינת ישראל סגר את עצמו בבית, גם בימים בהם לא היה סגר.

כולנו נחרדנו למראה הסרטונים עם בעל דוכן הפלאפל שבכה את נשמתו אל מול המצלמה, עם בעל חנות הנעליים ששרף את כל סחורתו לאחר קבלת קנס על הפרת ההנחיות, ועוד עשרות סרטונים וכתבות מהשנה האחרונה. בצורה אופיינית למאה ה-21, מעבר לחרדה והזעזוע, לסרטונים הללו לא הייתה השפעה תודעתית על הדיון בישראל בכל מה שנוגע לקורונה. ברמת הפרט, אנשים עזרו אחד לשני, אך ברמה הציבורית הקונצנזוס עומד על הטיעון הנצחי ש"אין מה לעשות" ו"כולם סובלים בקורונה".

עוד באותו נושא

מנכ"ל משרד הבריאות: "סגר רביעי לא יורד מהפרק"

אמנם החיים אינם שגרתיים ובריאים לרוב האנשים, אך מדד הסבל אינו שווה לכולם. יש כאלה שיש להם את התנאים להתמודדות עם המצב (יש שאפילו הקורונה מטיבה עמם – הם חוסכים כמויות עצומות של כספים, בשעה שהם מכניסים כרגיל), ולעומתם יש כאלה שחטפו מכה אנושה, כלכלית ו/או נפשית. כמובן שאין לי שום תלונה על כך שיש כאלה שאינם סובלים, אך יש לי טענה כלפי הפריבילגיה התודעתית המתייחסת לסגר כנורמה.

התפיסה השלטת כיום בישראל היא תפיסה התומכת במדיניות הסגרים וההגבלות המחמירות. תפיסה זו מנומקת בטיעונים הנטענים באולפני הטלוויזיה וברשתות החברתיות, ומסתכמים בהסבר הידוע של "אין מה לעשות" ושאין דרך אחרת. אין אני מעוניין להפריך את לוגיקת הסגרים, אלא ברצוני לטעון שבעוד אנו בעד המדיניות המחמירה, אנו מתעלמים מהרבה משתנים. אותה מדיניות נובעת מהתעלמות מתמונה רחבה הפוגעת בציבור ענק – ילדי הגנים, תלמידי יסודי ותיכון, סטודנטים, הורים לילדים קטנים, גמלאים, שכירים בחל"ת, מובטלים, עצמאיים, ובכלל החברה שהשהות בבתים והריחוק החברתי פוגעים בה לטווח הקצר והארוך.

מדיניות מבוהלת (צילום: יונתן זינדל /פלאש 90)

האלטרנטיבות למדיניות הסגרים מציעות אפשרויות שיכולות למזער ולתקן את הנזקים שנגרמו בשנה האחרונה. אלטרנטיבות אלה מתויגות בצורה אוטומטית כ"הכחשת קורונה" ללא דיון מעמיק באותן הצעות קונקרטיות. האדם הפרטי הניגש לקונפליקט הזה, צריך לשים לנגד עיניו את כלל המשתנים מלבד הקורונה: את הפגיעה בתחומי הבריאות השונים, בחופש הפרט, בכלכלה, בחינוך, ברווחה, בתעשייה, בתעסוקה, בתרבות; כל אלה חייבים לבוא בחשבון. כשיש רופאים בכירים שמציגים אלטרנטיבה ותוכנית מסודרת שאינה פוגעת בציבור, זה אומר שהמציאות יכולה להשתנות. איני מתיימר להבין ברפואה, אך אני בעד כל תוכנית המציעה התייעלות והתחשבות בכל מי שנפגע ממדיניות הקורונה הנוכחית.

יש אנשים רבים שלא יכולים לקבל זאת

נשים בצד את כך שאותם רופאים בכירים המתנגדים לסגרים לא נמצאים בעמדות עם יכולת השפעה (שזה כשלעצמו מטריד), מה שמטריד הוא חוסר הלגיטימיות להתנגד לסגרים ולהגבלות. כל המתנגד לסגרים נחשב לקונספירטור ומכחיש קורונה. הדיון המוסרי בעניין פג מזמן, והטיעונים השונים לא מתייחסים לתמונה הרחבה המורכבת. אם היה דיון רציני היו מנתחים כל תרחיש המסכן את הציבור אל מול השלכות ההגבלות – סיכון מול סיכון. אך המדיניות הגורפת של סגירה ומניעה היא לא מדיניות מתוחכמת המתחשבת בכך, אלא היא מדיניות מבוהלת, פחדנית ומאיימת. השאלה חשובה היא לא השאלה האם אפשר לפתוח את החינוך, התרבות והפנאי, אלא *איך*. מה שחשוב זאת לא ההתנהלות היבשה והקרה של משרד הבריאות, אלא החיים עצמם, וכיצד אנו מאפשרים חיים שגרתיים ושפויים.

מי שמסתדר עם המציאות הנוכחית (=מכניס משכורת סדירה וקבועה, שומר על שגרה חברתית ובריאותית) לא יחשוב שזה הכרחי לשנות אותה, ויטען שזאת מציאות שעלינו לקבל. אך יש אנשים רבים שלא יוכלו לקבל זאת:

הורים לילדים קטנים – ילדיהם נפגעים בצורה ישירה מחוסר השגרה, מחיי החברה הלקויים, משהייה ממושכת בבית הפוגעת בהתפתחות הילדים ויוצרת לקויות למידה חמורות; הורים למתבגרים שילדיהם מסתובבים ברחובות בשעות מאוחרות ונחשפים לגירויים חדשים שלא היה להם את האומץ להכיר לפני הקורונה; אנשים שבית הכנסת הוא מקום מרכזי בחייהם – חיי הקהילה משמעותיים עבורם, ומכל חוויית בית הכנסת הם נשארו עם חובה יבשה של 3 תפילות ביום בלי ערך המוסף שיש בחוויית בית הכנסת. הם מוצאים את עצמם בלי משמעות, בבדידות וייאוש; אנשים מבוגרים המסתגרים בבתיהם גם כשאין סגר וחווים בדידות קיצונית; סטודנטים היושבים שעות מול מסכים ללא כל אינטראקציה אנושית במשך חודשים; מובטלים מיואשים המחפשים עבודה לאחר שהשכלתם וניסיונם המקצועי אינם רלוונטיים עוד – כל אלה נשארו מחוץ לסטטיסטיקה. אלה נתונים שלא מעניינים את היושבים במגדל השן שעסוקים "בדברים החשובים באמת" במקום להתעסק בחיים עצמם.

הורים לילדים קטנים נפגעים, למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה (צילום: חן לפידות/ פלאש 90)

בנוסף לשקופים שלא נכנסו לסטטיסטיקה, יש גם את הסטטיסטיקה עצמה – מספרים מטרידים של דיכאונות, ניסיונות התאבדות,  פגיעות מיניות, אלימות במשפחה, צריכה מופרזת של סמים ואלכוהול בקרב נוער, השמנה בקרב ילדים ומבוגרים, גילוי מאוחר של מחלות מסכנות חיים, ועוד נתונים מבהילים נוספים. המסר חד וברור – ההתנהלות המחמירה שלא מחפשת את החזרה לשגרה פוגעת בנו כפרט וכחברה. השאלה החשובה כיצד להתמודד עם הקורונה אינה אמורה לסתור את הצורך החיוני בחיי חברה שגרתיים. אנחנו יצורים חברתיים, ואסור לאף גוף שהוא למנוע מאיתנו את הצורך הבסיסי הזה, ועוד לכל כך הרבה זמן.

היום נפוץ להיות חלש, וקל להשלים עם המציאות החדשה "כי זה קורה לכולם". אבל זה לא קורה לכולם באופן שווה. אכן יש אנשים שיש לה את היכולת להתמודד עם המציאות העגומה. אך לעומתם, יש רבים שנפגעו ומורידים את הראש כי "אין דרך אחרת". ככה זה היה מאז ומעולם – החזקים קובעים את המדיניות, והחלשים שנפגעים מאותה מדיניות מורידים את הראש. אנו חיים בתוך תודעה כוזבת עד כדי דיכוי האינטרסים של החלשים, שהם עצמם תומכים במדיניות שפוגעת בהם.

מספר האנשים ה"חלשים" הולך וגדל, אך המדיניות מנווטת על ידי המנותקים ממגדל השן; אם זה ראש הממשלה, שרים וחברי כנסת שלא פוגשים את המצוקה היום-יומית, או אנשי תקשורת שמרוויחים כתבות מרגשות על אמנים המשוועים לפרנסה, ובאותה נשימה מנרמלים את מדיניות הסגרים הדורסנית.

ההתנגדות לסגרים פירושה סולידריות חברתית. אין פירושה של הסולידריות להצטער כששומעים על אנשים שנפגעו מהקורונה. זאת אדישות, לא סולידריות. סולידריות היא עמידה אמיתית לצד אלה שנפגעו מתוך הבנה שהפגיעה הכוללת בחברה לטווח הקצר והארוך חמורה בהחלט, ולא תיתכן מדיניות שנותנת לגיטימציה לפגיעה כזו. כשיש אנשי מקצוע שמסבירים שניתן למצוא דרך אחרת, אני בעדם. לא בהכרח מהטעמים הרפואיים שאיני מבין בהם, אלא משום שאני עומד לצד המשפחה שלראשונה בחייהם ביקשו תרומה וקיבלו אוכל לשבת מעמותה מקומית, לצד המשפחה שמצבם הכלכלי לא היה טוב לפני הקורונה וכעת הם משותקים לחלוטין, לצד האנשים שרכשו מקצוע וכמה תארים אקדמיים והיום נחשבים לפרזיטים שמקבלים דמי אבטלה, לצד כל השקופים שלא נספרים בסטטיסטיקה ולצד אלה שכן נספרים בסטטיסטיקה. לפתוח – זאת סולידריות חברתית.

 

אריאל יונגסטר. הוא סטודנט לעבודה סוציאלית

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
11 תגובות - 8 דיונים מיין לפי
1
צודק ...
רו ב | 02-03-2021 11:42
צודק
2
כל מילה בסלע...
עמרם ביטון | 02-03-2021 12:04
כל מילה בסלע אשמח אים תגייס עוד שפויים בכאוס הזה
3
נכון מאוד
אא | 02-03-2021 12:21
נכון מאוד
4
נכון וכתוב מעולה.
נתנאל | 02-03-2021 12:49
תודה על ניתוח נכון ומעניין לקריאה
תודה רבה...
אריאל יונגסטר | 02-03-2021 14:40
תודה רבה
5
שששא ביטון פעלה...
נו אז? | 02-03-2021 13:48
שששא ביטון פעלה בהגיון כל כלבלבי הליכוד מיהרו לנבוח עליה
6
צודק הכותב בכל...
אני 2 | 02-03-2021 14:26
צודק הכותב בכל הנאמר בתבונה ורגישות. אוסיף שאין צורך להיות רופא בריאות הציבור כדי להבין את הנזק בסגרים שנעשים בענישה קולקטיבית , לא מידתית, ולא לפי הגיון אפידמיולוגי. קרי , רק במקומות בהם הם נחוצים; עיר אדומה או ברמה פרטנית יותר; שכונות אדומות. כל השאר יכלו היו להתנהל כמעט כרגיל או עם הגבלות קלות. מאחר והשקולים של ניראות, של חוסר משילות על ציבורים מסוימים הייתה בעלת משקל יותר משיקולים הגיוניים ואנטלגנטים; את התוצאות בעיקרן עגומות נצטרך לסחוב עוד זמן רב. מקווה שיקומו לנו מנהיגים אחרים נקיי כפיים; בעלי תבונה, ולב מבין. שיישרתו את האינטרסים של כלל הציבור מלבד אינטרסים פוליטים קטנים, שלהם.
/ האלטרנטיבה...
אני 2 | 02-03-2021 16:11
/ האלטרנטיבה לכל השיטות בגדול היא ערבות הדדית ולקיחת אחריות; של המנהיגים ושלנו האזרחים. לצערי, לא ראינו את זה.
זה אומנם...
יוגב | 02-03-2021 14:40
זה אומנם נכון שגם לשיטת תומכי הסגרים יש כאן קולקטיביות שגויה, אך גם לשיטת הרמזור אפשר למצוא אלטרנטיבה.
7
כל מילה הקורונה...
צודק | 03-03-2021 11:16
כל מילה הקורונה נשארת וצריך לחיות לצידה סגרים נוספים יביאו בהמשך לכאוס אנחנו רק בהתחלה
8
לצערי רלוונטי גם...
עצוב | 23-08-2021 3:44
לצערי רלוונטי גם היום