אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

מה? שהזוגיות תבוא על חשבון החיים האישיים?

האם הזוגיות צריכה או לא צריכה לבוא על חשבון החיים האישיים? עד כמה אנחנו נותנים מקום לתחביבים של בן הזוג ומה קורה כשזה פשוט מעצבן אותנו ולוקח מאיתנו אנרגיות?

מה? שהזוגיות תבוא על חשבון החיים האישיים?
  אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)

"זהו, נמאס לי, אני לא יכולה יותר, רק זה מעניין אותו, אני לא מסוגלת לשמוע יותר את המילה אופניים, כל היום: ביגוד לאופניים, מסלולים לרכיבה על אופניים, עד שסוף סוף מגיע יום שישי ואנחנו יכולים לשתות כוס קפה בנחת, זה הזמן שהוא יוצא לרכב.

עוד באותו נושא

בצלאל, הרווקות זו לא בעיה פוליטית, אז אל תטפל בה


50

מה שמרגיז פה זה שאני  כביכול  לא יכולה לבוא בטענות!!! כי הוא אומר לי: מה הבעיה? עשיתי קניות, ארגנתי את הבית, אני גם יוצא ממש מוקדם בבוקר לרכב, אז זה לא יפריע לאף אחד, כי כולם גם ככה ישנים. אז למה עדיין זה מרתיח אותי?".

ואז הבעל ענה: "בדיוק! מקום לפרגן לי, גם ככה כל זמן פנוי שיש לי אני משקיע ועובד קשה, אני חושב שהיא מקנאה שלה אין משהו שמעניין אותה ככה, אולי אם היא תמצא לה גם תחביב היא תרד ממני, מה היא כל כך שונאת את האופניים האלה?"

אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)

צריך או לא צריך להקריב קורבנות?

קיימת תפיסה רווחת בעולם הטיפולי שאסור שהזוגיות תבוא על חשבון החיים האישיים.

כלומר, זה שאני בזוגיות, לא אמור לפגום במימוש העצמי. ותשים לב שאתה לא מקריב קורבנות כי אז מצטברים תסכולים וכעסים שהופכים לחומה ובמקום להרוויח מהזוגיות, אנחנו מפסידים את האהבה. התחביב שממלא את עולמו, נועד לשפר את ההרגשה הטובה שלו, כך יש לו מרחב אישי  והוא חוזר משם ומכניס הביתה  אנרגיות  ומצב רוח טוב.

ואכן בטיפול הקודם שהם היו, אמרה להם המטפלת: "אם תביני  שזה לא נגדך אלא זה בעדו תוכלי להפסיק לכעוס" .

נכון מאוד! יש בתפיסה זו מן האמת. אז למה עדיין כל כך הרבה זוגות מתוסכלים מהמצב? למה ההבנה הזו לא באמת פתרה  להם את הקונפליקט הכל כך נפוץ הזה?

כי אני מאמינה שזה בעצם הפוך!!!

שאם הזוגיות לא באה על חשבון החיים האישיים, היא לא זוגיות. אך האם זה אומר שאם אני בזוגיות אני צריכה להקריב קורבנות  ולוותר על חיי האישיים? מה ההיגיון בזה? הרי הסיבה שאני בזוגיות מלכתחילה היא כדי שיהיה לי טוב.

הוכח באינספור מחקרים את מה שלמדנו כבר מזמן בספר בראשית :"לֹא־ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָֽאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹ …" הזוגיות נותנת לאדם יותר בריאות נפשית ופיזית, אז בשביל זה שווה לו לוותר, ולהקריב קורבנות כדי שהוא יהיה בריא ומאושר. וזו אכן התפיסה הנפשית העקרית שרובנו נמצאים בה.

אנו מוקפים משאבים בעולם שמטרתם לעזור לנו להגיע לתחושה טובה -לאושר, וכל המשימה שלנו היא לדעת להשתמש במשאבים האלה לסיפוקינו. כמובן מצטרפת לזה ההבנה שלפני הכל, אני חייב להיות אדם מוסרי לכן כמובן נשתמש רק בכל מה שמוסרי.

לתוך התפיסה הזו  נכנסת גם הזוגיות, אם אשתמש נכון בזוגיות היא תספק לי אושר ולכן הזוגיות לא יכולה לבוא על חשבון החיים האישיים. הרי כל הסיבה שהתחתנו היתה כדי שיהיה לנו טוב, אז מה?  אדם לא צריך להיות מסופק? לא צריך להרגיש טוב ולהיות שמח?

בבסיס תפיסה רווחת זו עומד שקר גדול מאוד

הרי  ברור שאדם צריך להיות מסופק, להרגיש טוב להיות שמח, אז מה השקר הגדול פה?

השקר הוא: שזה הופך את הכל להיות חלק ממשחק. כי בתוך משחק אדם יכול להיות ב- high, בתחושה טובה  אבל מאחורי התחושה הזו לא עומד שום טוב אמיתי .לכן זה לא מקרי בכלל  שאדם לא מוצא את הסיפוק שלו בזוגיות, זה בגלל שהוא מתייחס לזוגיות כאל סוג של משחק. לכן זה מהותי: כן! זוגיות באה על חשבון החיים האישיים! וזה בדיוק מה שמייצר טוב אמיתי.

איפה נמצא הטוב האמיתי?

(צילום: שאטרסטוק)

טוב אמיתי מגיע מדבר אחד: מזה שאדם מקדיש את חייו ומתמסר למשהו שהוא גדול ממנו, חיצוני ממנו, טוב שלא קשור אליו. זה לא טוב שבא בשביל לספק אותי ולעשות  לי טוב, אלא בגלל שזה עושה טוב באמת. כי זה עושה טוב לעולם, לבן או בת הזוג שלי, לילדים, לחברים ובעוד הרבה רבדים.

כך שאם כל הזוגיות נועדה לספק אותי, זה לא זוגיות. זוגיות אמיתית באה ללמד את האדם לצאת מעצמו. ולבנות  באדם יכולת להתמסר למשהו מחוץ לעצמו. על פי הזוהר ותורת הקבלה, בעל ואישה אינם שתי נשמות שחוברו על ידי אקט הנישואין, אלא שניהם בעצם נשמה אחת שחצאיה התלבשו בשני גופים, המהות האמיתית של החתונה היא איחוד ראשוני של האיש והאישה באמצעות הכוח הטמון בנשמתם; כך ששני החצאים, האיש והאישה, מתחברים בחזרה למציאות הראשונית ־ נשמה אחת מושלמת.

ואיך כל זה קשור לרכיבה על אופניים? מסיבה אחת פשוטה, התחביב הוא רק סימפטום, למשהו לא תקין שמתרחש בשורש המבנה הזוגי,  ואת השורש צריך לתקן.

ולכן זה לא שהיא לא מפרגנת, היא פשוט לא מצליחה לבטא במילים נכונות את מה שהיא מרגישה נכון, היא מרגישה שהוא לא לגמרי מונח בזוגיות הזו.

עליו להגיע לבחירה על מנת למצוא את השליחות שלו במפעל האמיתי הגדול של חייו: משפחתו, אשתו ילדיו .

יהיה עליו ללמוד לעבור לעמדת משפיע, בתפקיד שלו כאבא כבעל. ותפקידה?

להלחם עליו, להתעקש, לא לוותר לו ולא לוותר עליו שימלא את תפקידו, היא צריכה לפנות לו מקום בבית  במשימות היומיומיות, בגידול הילדים, לשניהם משימה משותפת לקיים את שליחותם ולכן, כל מה שהוא מחוץ לשליחות הזו (כמו תחביב ,לימודים)  צריך להיעשות בהסכמה ובברכה מלאה של הצד השני

הם צריכים לדבר בצורה פתוחה ואמיתית  עם הרבה הערכה וכבוד איזה מינון  ואם בכלל יש מקום כרגע בחייהם לתחביב , זה לא אומר בשום אופן שאין לזמן אישי מקום אלא שזה אומר שזמן אישי לא יבוא על חשבון הזוגיות.

 

חנה דיין, היא מטפלת זוגית ופרטנית, בוגרת MA באוניברסיטה העברית בייעוץ ובעלת 12 שנות ניסיון בתחום. מייל: hanna.tipul@gmail.com

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו