שני דברים אמר השבוע נתניהו והוא צודק בהם

בשני נושאים שעלו השבוע בראיון לעופר גולן בערוץ 20 צדק ראש הממשלה בנימין נתניהו: הראשון זה שרוב העם בישראל נמצא אידאולוגית בימין ושניתן להקים ממשלת ימין אמיתית, והשני שצריך ראש ממשלה אחד ולא עוד פעם רוטציה.

אם רוב העם נמצא בימין, למה אין ממשלת ימין?

בראש ובראשונה טען נתניהו כי יכולה לקום ממשלת ימין על מלא בכנסת הבאה.

למען האמת, יכלה לקום ממשלת ימין כבר בסבב הראשון, השני והשלישי. רוב העם נמצא אידיאולוגית במחנה המרכז-ימין, ואם מחברים את כל הח"כים המזוהים עם עמדות אלו בכנסת היוצאת, ניתן לספור מעל 70 ח"כים.

נתניהו אמר בצדק בריאיון: "לפי בדיקות שלנו בערך 75% מהציבור הוא ציבור שמגדיר את עצמו ימין, אז יש לנו הזדמנות חד-פעמית, פעם בדור להקים ממשלת ימין על מלא, בואו לא נחמיץ את ההזדמנות ההיסטורית".

אפשר גם להסתמך על סקר כאן 11 השבוע, שהראה כי לכנסת ה-24 פוטנציאל של 82 ח"כים בגוש הימין והדתיים-חרדים. אפילו בלי הסיעות החרדיות ניתן להגיע לקואליציה יציבה של 67 מנדטים.

ברור שהחלוקה כיום היא שונה: תומכי נתניהו מול מתנגדיו. החלוקה הזאת ממשיכה לפלג את הכנסת ואת העם, ומונעת יציבות שלטונית כבר מעל שנתיים.

ציר המערכת הפוליטית הוא בנימין נתניהו, לטוב ולרע. ברור שחיבור של הליכוד, תקווה חדשה, ימינה והציונות הדתית מניבה 61 ח"כים ומאפשרת לצרף את החרדים או את ליברמן ולנווט מחדש את ישראל לקדנציה של יציבות וקידום אג'נדה ימנית-שמרנית.

אז האמת די פשוטה: ניתן להקים ממשלת ימין מלא-מלא, ובהחלטה של אדם אחד, היא יכולה לקום. אמנם קשה לשים את עצמנו במקומו של ראש הממשלה אבל השאלה היא מתי תגבר האחריות הלאומית שלו על האינטרס האישי?

חזרה לעיקרון הפשוט של משילות

הדבר השני היה התייחסות לסוגיה של רוטציה בממשלה הבאה: "אני חושב שכולם שבעו מהרוטציה, צריך ראש ממשלה אחד."

ממשלת החליפים של גנץ ונתניהו קרסה עוד בטרם הוקמה, מעצם הגדרתה. ההצדקה היחידה שיש לממשלה להפעיל מרות על האזרחים שלה היא ביכולת הבלעדית למשול, וזאת על מנת לסדר את ענייני המדינה, לדאוג לביטחונם, שלומם ורווחתם של אזרחי המדינה.

ממשלה אמנם בנויה מקואליציה של מפלגות שונות, אך מתבססת על הסכמה על קווי יסוד ועל היכולת להעמיד בראשה אדם אחד שינווט. הרכב דו-ראשי של ממשלת נתניהו-גנץ, גם במצב אוטופי יותר של אמון והערכה, היה מתקשה לתפקד, קל וחומר ששוררת כזו איבה בין "השותפים", תוך כדי ניסיון לנהל מדינה במשבר חסר תקדים.

נפילת הממשלה בטרם עת, אמנם איכזבה אבל לא הייתה צריכה להפתיע אף אחד. מספיק לשמוע את ההדלפות מישיבות הממשלה, להבין כמה חוסר תפקוד הולך שם בתהליך קבלת ההחלטות. באופן אבסורדי דווקא לממשלת מעבר יש פוטנציאל משילות, כי אז ראש הממשלה נשאר רק עם שותפיו הנאמנים ועם אפשרות לקבל החלטות כמעט לבד (כמו שראינו בימי הגל הראשון שנה שעברה), אבל המבנה החוקתי שיצר החוק, לא מאפשר לנתניהו לפטר את "השרים" הסוררים מכחול לבן, תוקע את נתניהו עם גנץ, וגוזר על כולנו עוד חודשים ארוכים של שיתוק ממשלתי, שבו הפוליטי ימשיך להתערבב עם הענייני.

ולכן במובן הזה נתניהו צודק, לא משנה מי ירכיב את הממשלה הבאה, חייבים לחזור לעקרון הבסיסי אך הכה הגיוני: ממשלה אחת, ראש ממשלה אחד.