בחודש האחרון, מוגדרים נוער הגבעות, בעיקר ברחמנות, כ"נוער נושר". במקרה הטוב האמירה נוגעת לבעיה החינוכית, לשאלה כיצד להתמודד עם נוער שכזה, שהרי גם להם מגיע יחס אוהב, מפרגן ותומך ומלא משאבים. במקרה הרע, הגדרתם באה כקביעה שלילית, נוער פרוע חסר-כל-משמעת, אינו מקבל מרות ואף אחד לא יכול עליו.

כל סוציולוג מתחיל יודע, שנוח מאד ל"נורמליים", למיינסטרים, שיש משוגעים, קיצוניים והזויים. כי זה מגדיר אותם, את ה"שפויים" – כ"נורמליים".

אבל מי באמת כאן השפוי ומי ההזוי?

כחברה הסכמנו כולנו, שהאליטות של הנוער הם אלו היושבים בכיתה (נו, מול הזום), חורשים למבחנים, בולסים ריטלין או שלא, אבל העיקר מוציאים 100 במבחנים. הולכי-בתלם.

מצויין. ומה קורה בגבעות?

תושבי הגבעות הם לא נוער שצריך להעיר אותם בבוקר זמן ממושך ומורט עצבים של ההורים או המורים, לא מאכילים אותם בכפית אוכל מתוך סירים מהבילים, ואחר הצהריים הם לא מחפשים מסעדות, פיצריות, קניות ובילויים מפוקפקים, או סתם צמודים כל היום לטלפון הנייד.

נערי הגבעות מקיצים בזריחה למרעה, או לעבודת-כפיים קשה ומפרכת של בניה, סלילה ונטיעה. הם שובעים בדרך כלל מלחם שמונח כמה ימים וממרח שעמד מחוץ למקרר כבר זמן מה, אם הם יהיו יותר רעבים הם יכינו לעצמם מכספם ובשארית כוחם, בסוף יום עמל, תבשיל ראוי…

הם לא כבולים בכבלי הפלאפונים או המחשב, פשוט מפני שאין להם חשמל ובוודאי שלא קליטה, הם מסתדרים עם מים בלחץ בקור ובחום, שלא לדבר על מזגן…

הם בני-עשרה שמקריבים יום-יום ושעה-שעה את הנוחיות והמותרות הכי-בסיסיים למען מאבק על ארץ ישראל. משקיעים את כל מאווייהם במאבק קשה מול הסלעים והאדמה, מול מזג האוויר והקיום היומיומי, מול הערבים, מול המשטרה, הצבא, התקשורת והמדינה.

האם לא הגיעה העת שנרכין ראש בפני נוער עוצמתי זה, שנכיר להם טובה על הזכות של ניסיון גאולת אדמות ארץ ישראל תוך אמונה ודבקות במטרה, ועל כך שהם מנקים אותנו מחרפת ביזיון הפקרת אדמות אלו לידי האויב תחת אדישות הרשויות.

זכיתי להכיר אישית נערים ונערות שכאלו, שבגיל כה-צעיר נושאים באחריות לגורלם, בעוד שחבריהם לגיל, האחריות לסדר יומם וצרכיהם עדין מוטלת על הוריהם ומוריהם. כשיוזמה, התמודדות עם קשיים, בריחה מפינוקים ומשמעת אישית היא פרי חוקך בגיל העשרה, אין פלא שרבים מבוגרי נוער הגבעות בנו ובונים חיי משפחה לתפארת, השלימו מקצועות אקדמאיים, ועובדים כרופאים, מהנדסים, אחיות וקבלני-בניין, ובשלל תחומים המפרים ובונים את החברה.

יש לי הערכה גדולה ורבה גם לנוער החורש את הזומים וניגש למבחנים, אבל אני יוצאת נגד הקביעה של נוער הגבעות כנוער נושר שוליים. עם ישראל צריך חיילים מכל הסוגים, קרביים בכל מובן שיהיה, וכל נער והייעוד והתיקון שלשמו הוא נולד.

נוער הגבעות מגשים את נבואת עמוס "והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה"

אלו אליטות וגם אלו אליטות, ואשרי מי שבניו עמהם!

 

מיכי אמיתי היא מנחת הורים