נראה שלציונות הדתית אין מה לעשות בערבי בחירות חוץ מאשר להסתכל בדאגה בנבחריהם מתקוטטים מעל גלי האתר ובאולפני הטלוויזיה.

נזכיר: היה זה בנט שפרק ראשון את החבילה, לאחר שקץ בהתערבות פנים מגזרית ובעסקנים ורבנים שמושכים מכאן ומשם. היו ויש לו גם מנירות להיות ראש ממשלה, מה שהעגלה הציונית דתית שעיקר דאגתה הוא מגזרי, לא אפשרה לו לצאת לדרכו.

אחרי הנפילה והחזרה עם שקד בחזית, לאחר שלא נדבק בה הכשלון הראשון, בנט סלל שוב את דרכו למעלה. עכשיו שוב הוא וסמוטריץ' במאבק כוחות.

אותו סמוטריץ' שחשב לקבל את הנדוניה בהובלת הציונות הדתית לאחר בנט, והעביר את הרב רפי פרץ תשעה מדורי מו"מ קשוחים למדי (מי לא זוכר את התפילין בים המלח?) בסבב א', ובסבב ב' זה נגמר בברית עם בן גביר שנאלץ הרב רפי להפר כדי להידחק עם ימינה ברשימה. הוא עכשיו נמצא ראש בראש עם בנט.

ימינה בבחירות סבב ב' (צילום: פלאש 90)

בנט מצידו שיכור מאוויר פסגות הסקרים, שמאז הקמת תקווה חדשה של סער מציגים נתונים פחות מלהיבים. נתניהו רץ ממסיבת עיתונאים אחת לאחרת על כל מתחסן במספר עגול וכל משלוח חיסונים שמתגלגל הלאה. סער מבצר את הרשימה שלו, ובנט וסמוטריץ' מדשדשים ומכלים אנרגיה על מריבות פנימיות.

אגו, ברוגז וחמיצות

עד שנראה היה שיש כוח איכותי שהצליח מהאופוזיציה לתת את העבודה הכי רצינית שהייתה בכנסת, שעלה על גל הסקרים ואז קיבל מכה מגדעון סער, אותו כוח לא הצליח להתגבר על המכשולים הפנימיים- שאחרי כל המילים הגבוהות בואו נכנה אותו: אגו, ופונה ברוגז הלאה משאיר לנו אווירה חמוצה.

אין אף אדם שיכול ללחוץ על השניים הללו לשבת בהיגיון, בלי עצים גבוהים מסביבם ולרוץ יחד. לסמוטריץ' זה נותן קלף בטוח לעבור את אחוז החסימה, לבנט, זה נותן ביטחון ובסיס פוליטי ממנו הוא יכול לצמוח. בעצם יש אחד שכנראה עושה את זה: נתניהו. והוא בכלל בעניין של הפרד ומשול.

אגב, אחת הטעויות הגדולות של בנט הייתה להצהיר שהוא מועמד לראשות הממשלה, זה אמנם מונע ממנו את ההכרזה על מי ימליץ על ראשות הממשלה אחרי הבחירות, אבל אם יקבל פחות מעשה מנדטים זה יראה מגוחך, אם לא ילך לדיל עם סער.

לבנט יש בייס של ציונות דתית ליברלית ואנשי ימין אידיאלוגי. הפעם הבסיס הזה רחב אולי ממועד א', שם נטשו אותו אלו שרצו את נתניהו בשלטון לצד כאלו שנעלבו מהנטישה של הבית.

איך נאמר? המצב בשוק לא משהו

כעת הוא בונה על מאוכזבי נתניהו שהצטרפו, על כאלו שראו שהוא בא לעבוד- בקורונה ובכלכלה, ואנשי ציונות דתית שהרב רפי פרץ עוד עורר אצלם את הגוואעלד להציל את הבית, אך לאחר שהתגלה כאכזבה הם לא יחזרו אל סמוטריץ'. אם לא בנט, היו פונים אל סער, נתניהו, או כל אלטרנטיבה אחרת.

יצטרך להתבדל מסער או לחבור אליו (צילום: מרים אלסטר/ פלאש 90)

אבל כל אלו הם קולות מאוד נזילים. אם נתניהו מביא הישג אדיר עם החיסונים ויוצא מהקורונה עם מסיבות פורים המוניות נטולות קורונה, הוא הופך את זה למשתה מנדטים. המאוכזבים יכולים לעבור מבנט לסער. בנט יצטרך לג'נגלג בין מאבק בסער למאבק עם סמוטריץ'.

כמיות האיבה בין בנט לסמוטריץ' מראים שאולי אין עוד דרך חזרה. גם הלחץ הפיזי של נתניהו בתוך הציונות הדתית ועוד גורמים שחולמים על ניתוק סופי מבנט מקשה על כך, אבל אולי מישהו יכול להחזיר את השניים אל שולחן המו"מ.

סמוטריץ' צריך להבין שאין לו הרבה אלטרנטיבות מלבד חיבור עם עוצמה יהודית גם אם תוצאות הבחירות בבית היהודי יהיו לטובתו. הוא יעבור את אחוז החסימה, אבל לא יתפס כמנהיג הציונות הדתית כפי שכתבתי.

בנט גם צריך לחשוש כאמור ואם חיבור כזה לא יצא, אולי כדאי לו לשקול לבדוק את האופציה של חיבור עם גדעון סער.

אולי יהיה עוד קול הגיוני שיחזיר את השניים אחד אל השני, כי כמו בזוגיות, לפעמים מאוד קורץ לצאת החוצה לדרך חדשה ועצמאית, אבל בתוך הבית יש משהו יציב שעובד לא רע סך הכל.