היחס לשכונת קומי אורי, בידי ממשלת הימין, הוא כזה, שעלול חלילה וחס לגרום לעזיבה. אפילו בייביסיטריות לילדי המשפחות, לא מקבלות רשות להיכנס באופן נורמלי. רק זה חסר למדינת ישראל.

איף אפשר מצד אחד להקים עיר בבעלות ממלכת קטאר בגב ההר (העיר רוואבי), מצד שני להסתכן בכך שנקודות האחיזה הישראליות המעטות מדי שיש לנו בגב ההר – יפלו חלילה. הרי גב ההר חולש על כל המדינה.

אתם יודעים מה הפתרון. בטווח המיידי – הסדרת כל השכונות הקדמיות, כל המאחזים כולם, בגב ההר, לפני תקופת ביידן. זה מתבצע או לא? זאת שאלה נוקבת ודחופה לנתניהו, לשרים ולחברי הכנסת.

בטווח הקצר- הפיכת היישובים הישראליים הקטנים בגב ההר, כמו יצהר, לערים. מתי כבר? היישוב הר ברכה למשל, מחכה זמן רב. רב מדי.

בטווח הקצר צריך היפוך המגמה השלילית, במחצית הצפונית של השומרון. הרי אין חוכמות, אם לא נתקן שם את הסטטוס ההתיישבותי, השטח ייפול בידי ארגוני טרור. יש כלל ברזל בציונות: לא די בנוכחות צבאית – תמיד דרושה התיישבות יהודית צפופה. מרקם החיים של כל ילדי המדינה דורש שנתניהו, ושריו, וכל חברי הכנסת, ישפרו באופן דרסטי את מעמד גב ההר.

לפי החוק הבינ”ל, האזור שייך לעם היהודי, ולכן זה בוודאי לא התירוץ. העתיד הטוב, ההיסטוריה של מדינת ישראל מחר, עוברים דרך המעשים של נתניהו וגנץ – היום. לפני תקופת ביידן. רק כך אפשר יהיה להציל את גב ההר – אזור הצמרת שחולש על המדינה כולה.

אסיים בנימה אישית. בעלי שנפטר לאחרונה, הוביל פרויקטים “אדומים” בתעשייה הבטחונית ובצה”ל במשך 4 עשורים. כמהנדס בכיר, הוא הכיר היטב את החשיבות הבטחונית המכרעת של גב ההר.

אנא עיזרו לי לכבד את זכרו הטוב. הגיע הזמן שכולנו, כאיש אחד, נתעורר לצורך לאומי ממדרגה ראשונה שבעלי, זכרו לברכה, היטיב מרובנו להכיר. די לשאננות המסוכנת. נתניהו: וכי תאפשר בכייה לדורות במו ידיך?

 

סוזי דים היא דוברת ארגון הימין 'מטות ערים'