הבשורה של קבינט הקרונה של תלמידים רבים יחזרו בקרוב לספסל הלימודים נוטעת תקווה בלבבות של ילדים ובני נוער רבים. בעולם המבוגרים יש הקלה ושמחה מהולה בדאגה לקראת סגר נוסף.

החזרת מערכת החינוך היא אמנם ברכה, אך עלינו לשים לב לקבוצה אחת שאסור להחזיר שוב הביתה. ילדי כיתות א' ובי  לא יוכלו לבסס תשתית למידה הכרחית עבורם ללא מפגש אישי רגשי קבוע בבית הספר. עלינו להגן עליהם  בכל מחיר, כפי שהחלטנו להגן על ילדי החינוך המיוחד תחת הכותרת "שירות חיוני ".

ויקטור הוגו אמר: "ללמוד לקרוא זה כמו להדליק אש; כל הברה שנכתבת היא ניצוץ.” במעבדת הלמידה של כיתה א' האמירה הזו מקבלת משנה תוקף. אבל, מהו אותו ניצוץ? איך מדליקים את האש?

ילד בן 6 נפגש עם עצמו כשהוא מצליח לחבר הברות ולקרוא את המילה הקטנה "אבא" או "אמא" כמה שמחה מתעוררת בלב. ילד בן 6 נפגש עם עצמו כשהוא נתקל בקושי לזכור את סימני הניקוד וסביבו חבריו לשולחן מצליחים לפענח תנועה או מילה.

כמה כוח צריך כדי להמשיך כשהייאוש לפניך. ילד בן 6 נפגש עם עצמו כשהוא עומד מול ההורים ומתמודד עם המתח הסמוי והגלוי של הציפייה לממש את חלומותיהם – כמה חוסן רגשי דרוש לילד הרך.

מחנכות כיתה א' בידיהן המיומנות יוצרות את הריקוד בין ההקניה של הסמלים והאותיות והדרך שבה הן מתחברות זו לזו, ובין החיבוק והליווי שנדרש לכל ילד וילדה כדי לעזור להם להכיר את עצמם ואת כוחותיהם בתהליך הלמידה. הן פותחות יום יום את דלת הכיתה ואומרות לילדכם yes you can .

חיבור בין יכולות למידה והניהול הרגשי של הילד

כמה כוחות נפש וכמה כוחות רוח צריכים ילדי כיתה א', כמה הובלה אל שמחת הלימוד על ידי המחנכות דרושה כדי  שהסיפור הזה יצליח. להדליק את האש. לא מובן מאליו.

הניצוץ שמדליק את האש הוא אותו חיבור בין הלמידה הטכנית ובין יכולות הניהול הרגשי שהילד מפתח בתהליך הקריאה; התמודדות עם תסכול, היכולת לנסות מחדש, עמידה מול פחד מכישלון,  שליטה עצמית, לימוד הרגלים של החזקת עפרון, ישיבה לשולחן, וכל זה תוך הכרות עם חברים חדשים ותחושת לחץ מתוך רצון להצליח.

(צילום: מרים אלסטר/ פלאש 90)

הסינרגיה של הדברים היא שמביאה לסוג של בריאת העולם, הפליאה המיוחדת כאשר הילד פתאם מגלה את סוד הקריאה שניצבת על סף דלתו, והוא מבין שהוא מבין. הקניית לימוד הקריאה תמיד חייבת לבוא יחד עם גמישות לימודית ויכולת ניהול רגשות בזמן אמת. זה דורש תרגול יום יומי אשר בונה את החוסן שילווה את הילד במשך השנים שעוד יבואו כתלמיד וכמבוגר.

בשנת 1996 דיווחו לראשונה האריס קופר מאוניברסיטת דיוק ועמיתיו על ההשפעות של מה שמכונה "שקיעת קיץ". במחקר הם מצאו שבמהלך חודשי הקיץ, כאשר ילדים אינם בבית הספר, רבים מהם מאבדים כ-20% מהרווחים שהשיגו בקריאה, וכ-30% מהרווחים שהשיגו במתמטיקה במהלך שנת הלימודים.

הפגיעה של הקורונה בלמידה

במהלך החודשים האחרונים, כ-1.5 מיליארד ילדים ברחבי העולם מצאו את עצמם סגורים בבית. בישראל  מוערך כי 2.4 מיליון ילדים נמצאו מחוץ לבית הספר. אם "שקיעת הקיץ" משפיעה על תלמידים בתוך חודשיים בלבד, איזו השפעה מרחיקת לכת עשויה להיות לילדים שחסרים להם שישה חודשים או יותר? במיוחד בכיתות היסוד הרכות של כיתות א' ו-ב' בהן נעשים צעדי הלמידה הראשונים.

הבדל אחד משמעותי בין הירידה בלמידה שהביא איתו COVID-19 ובין "שקיעת הקיץ" הוא שהיום המצב הגלובלי הרגשי נמצא בשפל. הפחד מחלחל לפעילות היומיומית שלנו; חוסר ביטחון תעסוקתי, עתודות הולכות ופוחתות של משאבים שהיו ברשותנו תמיד, ומעל הכל המצב המשפחתי המשברי שאליו נקלענו.

חיטוי הכיתות מקורונה (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)

ילדים לא מסוגלים ללמוד במצב של לחץ ופחד. ההשפעה ארוכת הטווח של לחץ על גופנו ומוחנו מתועדת היטב במחקר, וכך גם השפעתה על תהליכי הלמידה שלנו. לדוגמא, האיזור שנקרא אמיגדלה בתוך מוחנו שתפקידו לסמן מידע ולהפוך אותו לזיכרון לטווח ארוך, מזהה מצב של איום וחוסר ביטחון ובהתאם נקבע במידה רבה האזור שאליו מנותב המידע ובו הוא נשמר.

ההקשר הרגשי והסוציולוגי הוא בעל משקל רב בתהליך למידה. ילדים שומרים על מידע רב יותר ומעבדים אותו באופן מלא יותר כאשר הם חווים סביבות חיוביות ובטוחות.

כולנו חיים כעת במציאות של למידה וחיים מרחוק.  מערכת החינוך הנשענת על אינטראקציה פנים אל פנים ועל יחסי מורה תלמיד, רגשות חויות וקשרים חברתיים טבעיים הפכה לפתע ל"מודל הפעלה וירטואלי" מהבית. כל ילד ניצב לבדו מול מסך, במקרה הטוב, מסייע לו מבוגר שמנסה לעקוב אחרי התוכן וריבוי המשימות.

הישגים נמוכים באוריינות מתואמים לשיעורים גבוהים של נשירה, עוני ותעסוקה נמוכה. כיצד יכולים להרוויח מחדש את היכולת להחיות את למידת הקריאה שהיא אבן היסוד?

המגפה הזאת דורשת מאיתנו לעשות סדר עדיפות ברמות שונות. הקניית קריאה וכתיבה דרך הזום אינה יישומית ולכן יש להחריג את כיתות א-ב למתווה של חינוך מיוחד. כדי לממש משימה זו יש לתת תמיכה לבתי ספר ולרשויות המקומיות  ולוודא שהילדים הצעירים מקבלים את הליווי ותמיכה הרגשית בלימוד היסודות חמישה ימים בשבוע עם כל המשאבים הנדרשים גם במצב של סגר נוסף.

השארת הילדים הללו בבית בסגר נוסף זה ניסיון אולי לכבות שריפה אך בזה אנו חונקים את ניצוץ הלימוד וגוזרים על ילדי 2020 הליכה בחושך.

 

ברנדה הורביץ פרוור, היא חברת מועצה מעלה אדומים ומנהלת בדימוס במשך 16 שנים  של בי"ס יסודי ושש שנתי אמי"ת