זכר גוש קטיף לדתיים בלבד?

"רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך… והודעתם לבניך ולבני בניך" (ט-י)

חלפו שמונה שנים

בתשעה באב, ובחודש שלאחריו, ימלאו 8 שנים לביצוע ההתנתקות מגוש קטיף (ומצפון השומרון). המילה 'התנתקות' היא כיבוס לְשוני למילים הכואבות 'עקירה', 'חורבן', 'הגלייה' ו'גירוש'. הגולל האחרון נסתם על 22 ישובי הגוש הפורח בח' באלול תשס"ה (2005), בנעילת שער 'כיסופים', והתגובה הצפויה שהתרחשה בו-ביום: שריפת בתי הכנסת שנאטמו.

לציון יום זה לזכר דראון עולם מתקיימת מדי שנה עצרת-דברים ("יום עיון ותפילה ותענית יחידים") בח' באלול (השנה: 14.8) בבית הכנסת 'החורבה', בעיר העתיקה בירושלים (בשעות 17-20 לערך. בדקו במודעות). אין לכם מקום יאה מ'חורבה' אחת בולטת זו מחורבות ירושלים אשר נבנתה ושוקמה עשרות שנים לאחר חורבנה בידי פורעים-פראים ערבים.

שובל של הרס

לפני כשבועיים, בין המצרים, נסגרה מנהלת 'תנופה' שעסקה בסיוע למפונים (=לעקורים) לבנות בתים חליפיים ולשקם מקורות פרנסה וכיו"ב, והאחריות הועברה לידיו האמונות של שר השיכון, אורי אריאל. עם סגירתה מסר מנהלה האחרון, הרב אופיר כהן (מן המגורשים, החונה כיום באשקלון) כי העלות עד כה היתה 9.5 מיליארד (!) ש"ח, ועוד רבה הדרך – והעלות – לדאוג לכ-200 משפחות שנותרו ללא אפשרות לבניית בית חליפי. כמו כן, גם מן הבונים את ביתם רבים מאד עדין לא השלימו את תהליכי הבניה והרכישה. מעבר לדיור – מאות נותרו ללא פרנסה של ממש, וספק אם תימצא להם בכלל.

וכמובן, אין מי ואין איך לשפות את הנזקים הנפשיים והחינוכיים שנגרמו ע"י ה'פשע האנטי-ציוני' המחפיר ביותר מקוּם המדינה, כפי שניסח זאת אחד ממבצעיו שהתפכח – אלוף גרשון הכהן. האם גם הימין הפוליטי התפכח? כנראה שלא!

לא פעם אני שואל את עצמי, ואת קוראיי, מה רוצה הקב"ה לרמוז לנו בהשארת אריק שרון ב'כף הקלע' בין שמים וארץ, בתרדמת ספק-חי, שנים כה רבות ללא תקדים? ושמא תבוא מנוחה לגופו ולנפשו רק כאשר כל 'שותפי הפשע', הפוליטיים והצבאיים, יתנצלו ויכו על חטא. עד כה עשו זאת מעטים, ומדרגי ב' ומטה, ולאחרונה הצטרף אליהם סגן מפקד המערך המשטרתי באותם ימים.

מיהם נוחלי המורשת?

"בזכירה סוד הגאולה" – למשפט זה, המיוחס לבעל-שם-טוב, יש משמעות פנימית עמוקה; רק זכרון קבוע וחד מסוגל להצמיח תיקון (=גאולה). בני כפר עציון התמידו להתכנס שנה-שנה ולזכור, ולהזכיר לצאצאיהם, את מורשת גוש עציון עד נפילתו במלחמת השחרור. לפיכך זכו לשקמו ולהחזיר עטרה ליושנה ו'גדול כבוד הגוש האחרון מן הראשון'. אני בטוח שכך יהיה בע"ה גם בגוש קטיף – אם אכן זכרו לא יסוף מאתנו.

אך מי הם ה"מאתנו"? האם 'זכר' זה חורג/יחרוג מגבולות הציבור הסרוג? רבות דובר בימי ה'התנתקות' ובתקופה הסמוכה שלאחריה שלא הצלחנו 'להתנחל בלבבות', וחלק נכבד מן העם, גם זה שהתנגד ל'התנתקות' – נשאר באדישותו. האם השתנה משהו בגיזרה זו?

בספר המצויין 'דווקא שם', שיצא לאור לאחרונה, שוטח אלישיב רייכנר את יריעת 'ההתיישבות החברתית בישראל'. הוא סוקר את ייסודם, התנהלותם, אתגריהם וארחות חייהם של כ-20 גרעיני התיישבות עירונית בישראל השניה ובערי הארץ הותיקות. אחד מחוטי השני המשותפים לרבים מן 'הגרעינים התורניים' הוא ייסודם בעקבות טראומת ה'התנתקות', וכאתגר להנחלת תודעת ההתיישבות הציונית לפריפריה ול'צפונים'.

האם הצליחו? חוששני שעדין לא. והא ראיה, זה עתה, לציון שמונה שנים ל'התנתקות', ביקרה משלחת של חברי כנסת באתר הנצחה בניצן, בראשות יו"ר הבית, יולי אדלשטיין. ומי נמנה על חבריה? ניחשתם! דתיים בלבד (מארבע מפלגות. כולל ש"ס). מילא ה'חרדים' בחוץ, שהרי הם הכשירו את ההתנתקות תמורת תקציבים ל'עולם התורה', אך הציונים החילוניים – אייכם? האם ירדתם מן המפה? מן הארץ?

* * *

מעבר לקבלת התורה בסיני ולהתחייבותנו "נעשה ונשמע", נצטוינו גם לזכור ("פן תשכח") את עצם המעמד, כמצוטט בראש המדור מפרשתנו. 'זכירה' זו היא אחת מ'שש זכירות' הכתובות בתורה (יציאת מצרים, מעמד הר סיני, עמלק, מרים, העגל, שבת, ויש נוספות). לכלן נודעת משמעות חינוכית, מעבר למצוה הקשורה בה, והיא הנחלתה כמורשת; "והודעתם לבניך ולבני בניך", כמצוטט בראש המדור מפרשתנו.

==

המאמר נכתב במוצ"ש דברים ויפורסם בעלון 'שבת בשבתו'.