פרשת נח עומדת בנקודת זמן מרכזית ביותר, לאחר עשרה דורות בהם האנושות השחיתה את דרכה על הארץ, והקב"ה האריך את אפו וחיכה לחזרה בתשובה, אולם לא עוד. העולם צועד לקראת פורענות גלובלית, כאשר רק נציגות מינימלית תינצל ממנה ותהפוך לגרעין העולם החדש – בניסיון לבנות עולם טוב יותר.

לאחר המבול, נח ומשפחתו יוצאים מהתיבה. באופן מפתיע המעשה הראשון שנח בוחר לעשות הוא לנטוע כרם (ורש"י מעיר על כך שהיה לו לעסוק בנטיעה אחרת): "וייחל נח איש האדמה ויטע כרם". לאחר שהכרם גדל, נח שותה מהיין, משתכר ומתגולל: "וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה". מהתגובות של בניו למצבו של נח נוכל ללמוד על עתיד האומות ורמתן המוסרית.

ניתן לומר שסיפור נטיעת הכרם, שכרותו של נח ותגובת בניו, יש בו אבן בוחן מצד הקב"ה, לבדוק את נציגי העולם החדש וכיצד הם יגיבו באירוע זה. התורה מספרת שחם רואה את אביו בביזיונו, ולא מכסה אותו אלא קורא לאחיו. ישנה מחלוקת האם רק לא כיסה אותו, או אף פגע בו. שם ויפת מתנהגים באופן ראוי ומכובד. הם מכסים את אביהם, תוך כדי הליכה אחורנית כדי לא להסתכל בו. אולם גם ביניהם יש הבדל, כאשר שם היה היוזם החיובי, וכבוד אביו יותר חשוב אצלו: "ויקח שם ויפת את השמלה", לא כתוב 'ויקחו' ורש"י מסביר ששם התאמץ במצווה יותר.

בעקבות המקרה נח מברך את שם ויפת ומקלל את חם. רש"י רואה בכך מידה כנגד מידה, מעשה ותוצאה. חם, שגרם שלא ייוולד לנח בן רביעי לשמשו בזקנותו, ארור יהיה בנו להיות משמש את זרעם של אלו הגדולים. יפת מבורך בהרחבת הגבול ושם מבורך בשריית השכינה עליו ועל זרעו. במקום אחר, רש"י מבאר שהסיבה שברכת שם מעולה מזו של יפת הינה מכיוון שהתאמץ יותר.

בשונה משיטת רש"י, הראי"ה קוק רואה בהתנהגותם המוסרית יחס ישיר למעמדם החברתי בעתיד כמבטא את רמתם המוסרית, ולא כעונש מידה כנגד מידה. "אמנם המצב החברותי והמוסרי נעוצים זה בזה, על פי דעתו של אל דעות… על כן האנשים הראויים להיות עבדים המה האנשים שהרחבת חופשתם תביא רעה להם ולעולם בהיותם בטבעם נוטים לחיים שפלים…וזה יארע הרבה מהשפעת אבות".

באגרותיו מרחיב הרב ש"אם כן עבדות כנען היינו שבגזעו תתגבר שפלות ודלדול הכוחות הרוחניים המביאים לידי עבדות וכן היה באמת, שמרבית העבדים היו תמיד מבני חם".

לפי הראי"ה קוק, מעמדם החברתי של בני נח, מהם נפוצה האנושות על פני כל הארץ, נובע ממעמדם המוסרי. כנען, שהיה פחות מוסרי, ראוי לעבדות לא בתור עונש אלא זה אופיו וכך מתאים לו שאם לא כן, אזי ישחית את מעמדו המוסרי ואת העולם עימו.

יפת, שהתנהג באופן מוסרי ודאג לאביו אמנם לא ניחן בנטייה אל הקודש, אלא בנטייה ליופי וחוש אסטטי שהינם צדדים טובים אך חיצוניים: "יפת אלוהים ליפת…". הבן שזכה לרמה המוסרית הגבוהה ביותר הינו שם, מתוך כך שיזם והיה אקטיבי בכבוד אביו, כפי שרש"י מסביר לעיל. מוסריותו הגבוהה באה לידי ביטוי בנטייה לרוחניות "…וישכון באהלי שם".

לסיכום, מדברי הראי"ה אנו למדים שהאירוע שהתרחש ביציאתם מהתיבה, והברכות והקללה המגיעים בעקבותיו, באים לבאר ולחדד את מבנה האישיות של בניו של נח, ומתוך כך מצטיירת בפנינו מפת המוסריות והמעמד החברתי של אומות העולם בעידן החדש.

=======

הרב חיים אסבן, ראש כולל הלכה בישיבת ההסדר אור וישועה בחיפה מבית איגוד ישיבות ההסדר