אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

עו"ד על הפרשה • נח: "וירד ה' לראות" - פרק ביסודות מלאכת השיפוט

"וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם", פסוק זה עורר בקרב חז"ל את הקושי לשם מה צריך האל לרדת למקום ל'זירה' כדי להבין במה מדובר, הרי "הכל גלוי וידוע לפני הקב"ה"

עו"ד על הפרשה • נח: פרק ביסודות מלאכת השיפוט
  מגדל בבל (פיטר בירגל)

עו"ד על הפרשה • נח: "וירד ה' לראות" – פרק ביסודות מלאכת השיפוט

פרשת השבוע מקפלת בתוכה את עניין חטאם של דור הפלגה. פרשת דור הפלגה נפתחת בתיאור אידאלי של האנושות בתקופה שלאחר המבול, מצב נשגב שמתאר את המציאות בצבעים פסטורליים, "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים".[1] אידאליזציה זו של האנושות מטשטשת את חטאם של דור הפלגה באופן שחטאיהם אינם ברורים, מה באמת היה חטאם, ועל מה נענשו. עם תהיות אלו פותח האברבנאל את פירושו לפרשת דור הפלגה, וכך הוא מקדים לנו: [2]"ענין דור הפלגה נבוכו בו המפרשים חדשים גם ישנים לדעת מה פשעם ומה חטאתם שבעבורו נתחייבו לעונש ההוא מבלבול הלשונות ופזור הארצות ואיך היה מתייחס אותו העונש לאותו המרי".

הרב חגי לונדין עם דבר תורה על פרשת נח

דברים דומים אנו מוצאים גם בדרשותיו של ר' ניסים מגירונדי, הר"ן, מגדולי פרשני התלמוד של ברצלונה המאה ה- 14, שכותב: [3]"וזה עניין דור הפלגה ועונשם שהניחו אותנו המפרשים בו באפלה…כי אלה האנשים מה עשו, מה פשעם ומה חטאתם. אם רצו להיות כאיש אחד חברים, היה ראוי להם בזה שכר טוב".

יתר על כן וכדי להעצים את התהייה בשאלה מה היה חטאם של אנשי דור הפלגה "עלינו לתת את הדעת על הפסוק[4] "וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם", פסוק זה עורר בקרב חז"ל את הקושי לשם מה צריך האל לרדת למקום ל'זירה' כדי להבין במה מדובר, הרי "הכל גלוי וידוע לפני הקב"ה"?[5]

לפני שנשיב על קושי זה נציין, שהמבוכה בפשר חטאם של דור הפלגה הביא את חז"ל ופרשני המקרא לנסות להתחקות אחר חטא, ולהציע הסברים אפשריים לסיבת עונשם. לצורכי רשימה זו נניח בצד את הדיון במכלול הגישות השונות בשאלה מה היה חטאם של דור הפלגה ונאמץ את הפרשנות שיחסה לאנשי דור המבול את עבירת המרד. כלומר אנשי דור המבול נענשו על שמרדו באל.[6]

אם כך, נחזור לשאלה הקודמת, אם לדעת חז"ל וחלק מפרשני המקרא מדובר בעבירת מרד, מה טעם צריך האל להגיע אל מקום ההתרחשות הדברים כדי לחרוץ את דינם, הרי הכל גלוי וידוע לפניו. התבוננות במעשה האל וירידתו לראות את מעשה האדם אינה ייחודית לסיפורם של דור הפלגה ומצב  דומה ניתן למצוא לפני שהאל חורץ את דינם של אנשי סדום:[7] "ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה, ואם לא אדעה".[8]

עוד באותו נושא

"מבול" ברשת: הפוסטים הקורעים ביותר על פרשת נח

על תהיה זו משיב המדרש ומשמיענו:[9] "ללמד דרך ארץ לבריות [שלא לגמור את הדין ושלא לומר דבר מה שלא רואין]. המדרש תופס מציאות זו כדי ללמד דרך ארץ לבריות, שאל להם לשפוט את מעשיו של האדם מבלי לראות את הדברים, מבלי להכיר את חומרי החקירה, ומבלי להכיר את התמונה כולה. מעניין שלפי המדרש המסר הבוקע מהפסוק מופנה לכלל הציבור "ללמד דרך ארץ לבריות".

אלא שרש"י לוקח את העקרון שמניח המדרש ומניח אותו ומגלגל אותו כעקרון מחייב לדיינים ושופטים, וכך הוא קובע:[10] "לא הוצרך לכך, אלא בא ללמד לדיינים שלא ירשיעו עד שיראו ויבינו".

והמהר"ל בפירושו מחדד את דברי רש"י, מסביר שחובה שהדיין יראה את הדברים או יתפוס אותם בלבד בחושיו, אינה מספיקה ואין זה החידוש הגדול של הפסוק אלא:[11] ללמוד הדיינים, שאין גלוי לפניהם הכל, וצריכים ראיה אחר שלא ידעו, שאל יפסקו שום דין רק בראיה", כלומר הראיה הנדרשת מהדיינים צריכה להיות אחר שהם הבינו או ראו את המציאות, רק אחרי שהם ציירו להם את הדבר בשכלם, והבינו את המציאות, כאן, לאחר ההבנה השכלית עליהם להבין שעדיין לא הכל גלוי לפניהם, ולכן מחוייבים הם לירידה מעבר לראיה.

אין לדיין אלא מה שעיניו רואות

אחת החובות החלות על שופט היושב על כס המשפט הינה החובה לשפוט צדק. כך מצווים השופטים בספר דברים:[12] "ואצווה את שופטיכם בעת ההוא לאמור שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק". ברגישותו המופלאה לציווי עומד ר' חיים בן עטר, בפירוש "אור החיים" על משמעותו של הפסוק ומלמדינו:[13]

"עוד ירצה להזהירם להתחכם מתוך הדברים הנאמרים בין הטוענים להכיר אמיתות הענין, והגם שעל פי הטענות יזכה הזכאי ויתחייב החייב אם נכרים מתוך סדר דבריהם ומעקימת שפתיהם הפך מה שנתחייב הדין אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, והוא אומרו שמוע לשון השכלה בין אחיכם פירוש מה שיעברו ביניהם מהדברים ומההתווכחות, ושפטתם צדק פירוש כפי מה שיתברר לכם שהוא צדק הגם שיהיה הפך משפט הסדור, שהמשפט לא בא אלא לדיין שאינו יודע בירור לדבר אין לדיין אלא מה שעיניו רואות".

בהתאם לתפיסתו השיפוטית של בעל 'האור חיים' מלאכת השיפוט אינה מלאכה טכנית, ועל השופט להכריע לא את הדין לא רק בהתאם לעקרונות 'המשפט הסדור', שעניינו הפרוצדורה המשפטית, תקדימים או עדים, אלא עליו ליתן דעתו גם לדברים כפי שאלו נתפסים אצלו כאמיתת העניין, בהתאם להבנתו או בהתאם לעקרון אין לדיין אלא מה שעיניו רואות.

עוד באותו נושא

לב הפרשה • פרשת נח: מה עושים כשהעולם קורס

הכלל התלמודי 'אין לדיין אלא מה שעיניו רואות מופיע בתלמוד במספר מקומות.[14] הישנותו של הכלל במספר מקומות בתלמוד יכול להעיד על היותו מושכל יסוד עבור כל מי שבעבודתו עוסק בהכרעה שיפוטית או בפסיקה הלכתית.

על הבנתו של הכלל עומדים מפרשי התלמוד. כך למשל מסביר רש"י וקובע לנו:[15] " אלא לפי מה שעיניו רואות – לידון, ויתכוון להוציאו לצדקו ולאמיתו", כל מגמתו של השופט אינה יכולה להצטמצם לענייני פרוצדוראליים טכניים בלבד אלא עליו לשאוף, ולהתכוון ולחתור אל האמת.[16]

ור' שלמה בן מאיר, הרשב"ם, נכדו של רש"י, פרשן התלמוד, צרפת המאה ה-12 מחדש ומוסיף: "ואל תגמרו – לדון מיניה אלא כפי שדעתכם נוטה דאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות …והוא הדין לדבר התלוי בסברא דאין לו אלא מה שלבו רואהו". לתפיסתו אין לדיין אלא מה שעיניו רואות אינו מצטמצם אך להבנה השכלית ולתפיסה החושית בלבד, אלא גם להכרעה שצריכה גם להתיישב על תפיסתו. היטיב להגדיר ולחדד את העקרון בצורה מרתקת הראי"ה קוק, שלימד אותנו יסוד חשוב באומרו:[17] "דע שהסבר הישרה היא לעולם יסוד גדול בדין, וזהו בין בדינים מעשיים בין בדינים עיוניים". חלק בלתי נפרד ממלאכת השיפוט היא האפשרות שהדברים יתיישבו גם על סברת הלב והשכל היישר ולא רק יתפסו כנכונים מבחינה משפטית.

האחריות המוטלת על השופט במשפט הפלילי

הרמב"ם בהלכות סנהדרין, קובע באופן חד משמעי שבדיני עונשין, לא ניתן להשית על אדם עונש על סמך ראיות נסיבתיות, אלא החובה היא להכריע את דינו של אדם ולגזור את עונשו רק כאשר מציאות זו ברורה לשופט, וכך קובע לנו הרמב"ם:[18] "אין בית דין עונשין באומד הדעת אלא על פי עדים בראיה ברורה". כלומר קובע הרמב"ם שהרשעתו של אדם תלויה בשני תנאים. התנאי הראשון הוא בעדים, וניתן להוסיף גם בראיות, והתנאי השני הוא 'ראיה ברורה'.

צירופם של שני תנאים אלו יש כדי לאזן את האפשרות שמה השופט יגיע לכלל טעות בגלל תפיסה לא נכונה של אחד מהתנאים, בין אם השופט נותן משקל יתר לדברי העדים מקום שבפועל אין לעשות כן, ובין אם השופט מבין את המציאות בצורה לקויה. הרמב"ם לא מסתפק בניסוח כלל קטיגורי בדיני עונשין אלא הוא אף מדגים את הדברים באופן הבא:[19] "אפילו ראוהו העדים רודף אחר חבירו והתרו בו והעלימו עיניהם או שנכנסו אחריו לחורבה ונכנסו אחריו ומצאוהו הרוג ומפרפר והסייף מנטף דם ביד ההורג הואיל ולא ראוהו בעת שהכהו אין בית דין הורגין בעדות זו ועל זה וכיוצא בו נאמר ונקי וצדיק אל תהרוג". ולכן וכדי להימנע מטעויות שיפוטיות מחבר הרמב"ם בין הראיות והעדויות לבין האפשרות שאלו יתיישבו היטב עם המציאות בפועל.

הנה כי כן, יכולת השופט ל'ראות' את המציאות ולציירה בשכלו היא החלק הראשון, המשמעותי והחשוב בעבודתו של השופט בהליך המשפטי. ככל שהתמונה המצטיירת בהבנתו היא נקיה, היא נטולת רעשי רקע, כך גם עולה הסבירות שההכרעה תהיה צודקת, נכונה ומתיישבת עם המציאות, אולם ככל שהמציאות אינה ברורה והשופט לא מצליח לצייר את המציאות בצורה בהירה הוא יכול לשגות ולטעות בהכרעתו. בירור הפרטים כפי שאלו התרחשו במציאות צריך להיות דרך ראיית העיניים, ודרך יישובם של הראיה עם הסברא והשכל הישר. מכאן ששופט שמוותר על החלק הראשון של בירור העובדות כפי שהם התרחשו במציאות, חוטא לתפקידו המוטל עליו.

 

[1] בראשית יא, א.

[2] אברבנאל בראשית יא.

[3] דרשות הר"ן, דרוש א. (מוסד הרב קוק, תשע"ו) עמ' ד.

[4] בראשית נח, יא, ה.

[5] מדרש תנחומא (בובר) פרשת נח סימן כח; וראו גם פירוש בכור שור בראשית יא, ה: "וירד ה' לראות. דרך בני אדם הכתוב מדבר, כדי שיהא ניכר לאוזן, כי ממקומו רואה וחוקר וסוקר הכל", מדברי הבכור שור עולה שהכתוב נקט בלשון ירידה כדי לקרב את הדברים לשכלו של האדם כדי שיוכל להבינם.

[6] ראו למשל בבלי סנהדרין קט, ע"א: "דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא וכו'. מאי עבוד [=מה עשו?]? אמרי דבי רבי שילא: נבנה מגדל ונעלה לרקיע, ונכה אותו בקרדומות, כדי שיזובו מימיו, מחכו עלה במערבא: אם כן ליבנו אחד בטורא! (אלא) אמר רבי ירמיה בר אלעזר: נחלקו לשלש כיתות, אחת אומרת: נעלה ונשב שם, ואחת אומרת: נעלה ונעבוד עבודה זרה, ואחת אומרת: נעלה ונעשה מלחמה." הרמב"ן יא, ב: "

[7] בראשית יח, כא.

[8] מעניין בהקשר זה פירושו של הריקאנטי, שלומד מהעובדה שהכתוב עושה שימוש במילים דומות על הדימיון בחטאי דור הפלגה לחטאי אנשי סדום, וכך הוא משמיענו: ריקאנטי פרק יא, ה, "הזכיר מלת ירידה בשם המיוחד הנה, ובענין סדום נאמר [בראשית יח, כא] ארדה נא ואראה, והוא כדרך ויאמר יי' אל לבו וכבר פרשתיו. בני האדם. רמז כי חטאם דומה לחטא אביהם. בראשית רבה [לח, ט] בני האדם. מה נימא בני חמרייא בני גמלייא, אלא בנוהו דאדם גדול קדמאה. וטעם ועתה לא יבצר מהם. תבין מעתה כי כן נענשו כפי מחשבתם שנאמר [תהלים נה, כד] אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם וגו'.

והנה בכל ענין המבול הזכיר שם אלהים, וכאן ובענין סדום הזכיר שם המיוחד, כי במבול נידונו בלי חמלה על השחתת הארץ, שהשם הגדול הסתיר פניו ממנה בחטאת יושביה, והוא הענן הנראה לנו, וכן למעלה בארץ החיים, ובהסתר הפנים ובהעדר הכח מעליה והתרחקה, המבול בא ממנה בלא רחמים וחמלה. אבל כאן לא נדונו במדה ההיא המכלה את הכל, לפי שלא חטאו הם כדור המבול, ועל כן לא הביא עליהם השם הנכבד המבול, אלא גם השם הגדול היה בדין ההוא, ואין הרחמים עושה כלה, זהו סוד [תהלים כט, י] יי' למבול ישב, ר"ל שלא נזכר שם:

[9] מדרש תנחומא (בובר) פרשת נח סימן כח

[10] בראשית יא, ה, דב"ה 'וירד ה' לראות'.

[11] גור אריה, בראשית יא, ה

[12] דברים א, טז.

[13] אור החיים דברים א, טז

[14] בבלי סנהדרין ו, ע"ב; בבא בתרא קל, ע"ב, ונידה כ, ע"ב.

[15] רש"י סנהדרין ו ע"ב דב"ה 'אלא לפי מה שעיניו רואות'

[16] על חשיבותה של החתירה לאמת ראו: רמב"ם, משנה תורה, הלכות סנהדרין כג, ט: "כל דיין שאינו דן דין אמת לאמתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל, וכל דיין שנוטל מזה ונותן לזה שלא כדין הקדוש ברוך הוא גובה ממנו נפשות שנאמר וקבע את קובעיהם נפש, וכל דיין שדן דין אמת לאמתו אפילו שעה אחת כאילו תקן את כל העולם כולו וגורם לשכינה שתשרה בישראל שנאמר אלהים ניצב בעדת אל, ושמא יאמר הדיין מה לי ולצרה הזאת תלמוד לומר ועמכם בדבר משפט, אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". וראו גם: שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ח, סעיף ב: "צריכים הדיינים לישב באימה, וביראה, בעטיפה ובכובד ראש. ואסור להקל ראש ולישב לספר בדבר בטלה בבית דין. ויראה הדיין כאילו חרב מונחת לו על צוארו, וכאלו גיהנם פתוח לו מתחתיו, וידע את מי הוא דן, ולפני מי הוא דן, ומי הוא עתיד להפרע ממנו אם נוטה מקו הדין. וכל דיין שאינו דן דין אמת גורם לשכינה שתסתלק מישראל. וכל דיין שנוטל ממון מזה ונותנו לזה שלא כדין, הקדוש ברוך הוא נוטל ממנו נפשות. וכל דיין שדן דין אמת לאמתו, אפילו שעה אחת, כאילו תקן כל העולם כולו, וגורם לשכינה שתשרה בישראל. שמא יאמר הדיין: מה לי לצרה הזאת, תלמוד לומר: ועמכם בדבר המשפט (דברי הימים  ב, יט, ו) אין לדיין אלא מה שעיניו רואות"

[17] אגרות הראי"ה,  אגרת כ.

[18] משנה תורה, הלכות סנהדרין כ, א.

[19] משנה תורה, הלכות סנהדרין כ, א.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
4 תגובות - 4 דיונים מיין לפי
1
צריך לשתף את המאמר הזה לרשות השופטת
עורך דין | 22-10-2020 15:28
מי שמופיע בבתי משפט, יכול לחוש על בשרו את המצב בו שופטים לא תמיד מחוברים, אגב רעיון מבורך להוסיף הערות שוליים
2
דברים חשובים
חזי | 22-10-2020 20:46
מעניין מה משמעות התפילה השיבה שופטינו כבראשונה
3
במבול המים ירדו כי קץ כל בשר בא לפניי
משה אהרון | 23-10-2020 9:57
אחרי המבול והברית המציאות שהקבה יורד לפני חריצת כל דין לראות את ההוויה בעיניהם של בני האדם. אנשי דור הפלגה רצו קדימה ביקשו לנצל האחדות אנכית כלומר להתעסק רק אם המרום עם האלוקים כעין שווים. בעוד שאתגר האנושות הוא קודם לכל אופקי ליצור תשתית חברתית אנושית מבטיחה ובזה הם הזניחו ונכשלו
4
רמזי התורה בדרך למשפט צדק......
משה אהרון | 25-10-2020 0:31
שמוע בין אחיכם. - התורה גילתה סוד פסיכולוגי חשוב לדיינים שעל הדיין בטרם שמיעת הצדדים עליו לעבוד על עצמו נפשית לראות בצדדים לדיון כאחיו הביולוגים ממש.ורק מנקודת הוויה נפשית זו יואיל לשמוע הצדדים. כך גם אין לדיין מה שעיניו רואות ששוב הוסיפו ורמזו חזל.לדיין שלא די רק בשמיעה של ראייה אלא עליו לנסות לתרגמה בשכלו ובדמיונו לכלל מהות חזותית שנראית סבירה גם לעיניים...... שמעת צייר ואם אין לך ציור אין לך ראיה משכנעת.