אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

למה לי בידוד עכשיו: חלי בן שחר סופרת את הימים לסגר

אל תתפסו אותי במילה, איום הקורונה משבש את דעתי, אבל בלילות אני חולמת על סגר שיושיע אותי מהשגרה הלחוצה, על שולחן חג זריז ושנ"צ ארוך, על ילדים בזום ואמא בבינג'. ואני מתחילה להרגיש שאני לא לבד

למה לי בידוד עכשיו: חלי בן שחר סופרת את הימים לסגר
  כמה ימים לבידוד? (צילום: נובו)

מכירים 'אֱכֹל וְשָׁתֹה כִּי מָחָר נָמוּת'? אז לא צריך להיות כל-כך דרמטיים, איום בסגר עושה את אותו אפקט לבנאדם. חברי הטובים מדווחים כי מעולם לא טרפו את העולם בכזו היסטריה כמו בימים האחרונים ימי טרום בידוד.

אני, טיפוס עצלן מטבעי, כזו שאוהבת 'לנוח מלנוח', הפכתי לנמלה פעלתנית ברמה של מועדון החמש בבוקר.

עבדתי כל כך קשה בשבוע האחרון, שהיום כתבתי בקבוצת הווטסאפ הכי שיתופית שלי ( "היפות והנכונות" – נראה לי שאין אשה שאין לה קבוצה שעונה לשם הזה) שהגעתי למצב שאני מחכה לסגר.

וואלה עזבו אותי ארוחות משפחתיות. פאזלים, שנ"צ, ספר – ואני בנאדם מאושר. התגובות אגב, גם מאלו שהקדימו למצוות וכבר מרצות בידוד היו אמפתיות ואף מזדהות.

עידוד לבידוד

זה כמו הריון, אנחנו לא באמת שוכחות עד כמה סבלנו, אבל מסתכלות בערגה על התקופה בה יכולנו להרים רגלים (מדי פעם) בלי יסורי מצפון.

לפני שבועיים החלה שנה הלימודים. לא הייתי אומרת שהילדים שלי משופעי חוגים בצורה יוצאת דופן. אבל דמיינו רק את יום רביעי שלי:  ב16:00 חנוך בפסנתר, ב16:45 עופר בפסנתר, ב17:15 חנוך בכדורסל, ב17:00 קמה בריקוד, ב19:00 חנוך בבני עקיבא… וכן, שבוע שעבר שכחתי אותו באחד מהמעברים.

נכון שברביעי הבא אני ארגיש נורא שהם כבר 9 שעות רצוף בטלוויזיה, אבל אמיתי? אני מחכה לבינג' שלי בנטפליקס כמו שמרקו רוצה לאמא.

בסבב הראשון איבדנו את זה. מי זוכר?!

שלום לפרנסה

אגב שולמנים, שלא תחשבו לרגע 'הנה אחת שאין לה מה להפסיד', בסגר הקודם חוץ מאת ה… מבחינת עבודה הפסדתי בערך הכל. העייפות שאני חשה היא תוצר של המרוץ המטורף להחזיר את הקריירה שלי למסלול.

הקורונה באה בתקופה שהייתי על הגל וניפצה אותי על השובר גלים או ככה לפחות הרגשתי עד שהבנתי את הסיפור הזה של צרת רבים. אומרים שהיא נחמת טיפשים, אבל הנה אנקדוטה מעניינת: פרנסה בצד, כמה קל היה להיות בבית ששום דבר מעניין לא קרה בחוץ, שכולם היו באותה סירה של אפס אקשן לעומת התקופה האחרונה שהבידודים סגרו עלינו מכל כיוון בזמן ששאר העולם כמנהגו נוהג.

אחדים מחברי יצאו ושבו לבידוד כל שני וחמישי באשמת עוברי אורח בחייהם שצצו ופגעו (ללא זדון אבל קשה לא לקלל אותם). איזה עצבים זה לראות את כולם בתור לאור שפיץ (גוגל חברים) כשאת תקועה בשידורים חוזרים של MKR.

שנה חדשה בפתח, לי קורץ הסגר הממשמש ובא, שבוע הבא ימאס לי ואשמיע קול שונה ב180 מעלות. בנתיים קחו את הטור הזה כעידוד לבידוד ואל תתפסו אותי במילה, זו לא אני, זאת הקורונה.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו