אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

עו"ד על הפרשה: נצבים-וילך: איך צומחים מנהיגים בעם ישראל

כהונתו הארוכה של בנימין נתניהו כראש ממשלה. מעוררת מעת לעת את השאלה האם לא נכון מצידו לטפח יורש ליום שאחרי. מה יקרה ביום בו יחליט נתניהו לחתום את הפרק הציבורי בחייו. מה יקרה אז מי יתפוס מקומו, מי ינהיג את התנועה בראשה הוא עומד

עו"ד על הפרשה • נצבים - וילך: כך צומחים מנהיגים
  (צילום: מארק ישראל סאלם/פלאש90)

כהונתו הארוכה של בנימין נתניהו כראש ממשלה. מעוררת מעת לעת את השאלה האם לא נכון מצידו לטפח יורש ליום שאחרי. מה יקרה ביום בו יחליט נתניהו לחתום את הפרק הציבורי בחייו. מה יקרה אז מי יתפוס מקומו, מי ינהיג את התנועה בראשה הוא עומד.

לא כאן המקום לדון בעניינה הפנימיים של תנועת הליכוד. אולם תהיות אלו מעלות שאלה עקרונית האם מנהיג ציבור שעומד בראש תנועה או מי שמכהן כראש ממשלה תקופה ארוכה, מחוייב לטפח ולדאוג ליורש שיעמוד בראש הרשימה אחריו, האם על מנהיג ציבור מוטלת האחריות להכשיר, לקדם או להריץ מועמד שבבוא היום ימלא את מקומו.

הרב יששכר היימן בדבר תורה לפרשת נצבים
עוד באותו נושא

90 שניות לפרשת נצבים עם הרב חגי לונדין

עקרונית ניתן להשיב על שאלה זו בפשטות, במשטר דמוקרטי פרלמנטרי, בחירתו של אדם לתפקיד ראש ממשלה אינה פונקציה של ירושה. אפשרות שמאפיינת משטרים מלוכניים אינה מתאימה לצורת שלטון דמוקרטי. מנהיג במשטר דמוקרטי אינו יכול לכפות על ציבור להצביע למועמד מסוים. ולכן כמעט ואין משמעות אופרטיבית לשאלה זו.

אלא שמעבר לתשובה עקרונית זו, נכון לברר את עמדת המשפט העברי בשאלה זו. לצורך הנחת הדיון כאן, נבקש לשרטט עמדה שעוסקת בעקרון של חילופי הנהגה בדרך של סיום תפקיד והעברת ההנהגה למנהיג אחר, מבלי לעסוק בשאלת העברת השלטון בירושה. במילים אחרות דיוננו כאן יתמקד בהעברת מנהיגות ממנהיג למנהיג שלא על דרך הירושה.

מנהיג אינו  מכשיר מנהיג מחליף

בפרשת וילך אנו קוראים "ויצו את יהושע בן נון, ויאמר חזק ואמץ כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם ואנכי יהיה עמך". לדעת רוב הפרשנים פסוק זה נאמר על ידי האל, למעשה פסוק זה עוסק במינויו הרשמי של יהושע למנהיג הממשיך של עם ישראל, כך מלמדנו הרש"ר הירש: "בדברים ובמעשים אלה הונח היסוד למינויו של יהושע".

מינויו של יהושע בן נון למנהיג אחרי משה נועד בין היתר כדי להשלים את המטרה והייעוד של עם ישראל כיבוש הארץ וההתיישבות בארץ ישראל. והנה למרות שיהושע ממשיך את הפרויקט שהתחיל משה אין לנו כל תיעוד ממנו עולה במפורש שמשה רבינו מכשיר את יהושע למנהיג הממשיך. מנהיג שאמור למלא את מקומו ויחליף את משה בסיום תפקידו.

עוד נבהיר שאי אפשר לחשוד במשה שצידד בביטול ההנהגה בעם ישראל, שכן משה לקראת סיום כהונתו פונה משה לאל בתביעה ודרישה מפורשת למינוי מנהיג ממשיך, "יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר, איש על העדה". וכאן עולה השאלה מדוע משה אינו מכשיר מנהיג שימלא את מקומו. בפשטות אפשר להשיב, שבמצב בו משה מקיים קשר ישיר עם האל הכשרתו של אדם למנהיגות ושררה יכולה להיות מיותרת.

אך לא רק משה לא עושה כן. המתבונן במנהיגים המופיעים בתנ"ך יכול ללמוד שלא רק משה נקט בדרך זו, אלא כמעט ואין מנהיג, כמובן שמלבד תקופת המלוכה שם ניתן היה למצוא שהמלכות עברה בירושה, אך אם מבודדים תקופה זו כל המנהיגים מילאו את תפקידם סיימו את פרק כהונתם הציבורית מבלי להעביר את המנהיגות למנהיג אחר שינהיג אחריהם. היטיב לבטא תפיסה זו גדעון, שבמענה לבקשת העם "משול בנו גם אתה גם בנך גם בן בנך" השיב לעם ישראל בצורה ישירה "לא אמשול אני בכם ולא ימשול בני בכם, ה' ימשול בכם".

גם מנהיגים כדוגמת עלי הכהן, ושמואל הנביא שסברו שכן ניתן לגדל ולחנך את דור המנהיגות הבא, והם ניסו להכשיר את בניהם להיות משרתי ציבור והם אלו שיישאו בעול תפקידי ההנהגה לאחר שהם יפרשו מתפקידיהם נכשלו ולא הצליחו. כפי שמעיד הכתוב על בני עלי "ובני עלי בני בליעל לא ידעו את ה'". וכפי שאנו מוצאים בפניית הזקנים לשמואל בבקשה למינוי מלך, בנימוק "הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך". מלבד זאת כמעט ולא ניתן למצוא מנהיג שעסק בהכשרת הדור הבא של ההנהגה באופן ישיר.

כיצד צמחו מנהיגים בעם ישראל

יחד עם זאת מנהיגים בעם ישראל היו גם היו, וכאשר מתבוננים היטב על קורות החיים שלהם עד שהם הגיעו להנהגה יכול ללמד על מה כן יכול להכשיר אדם למנהיג.

אם נחזור ליהושע ונתהה מדוע הוא זה שמתמנה למנהיג הרי שאם נעקוב אחר פועלו כפי שהוא מתואר במקרא. נוכל לקבוע שיהושע ממלא שורה של תפקידים ציבוריים. בפעם הראשונה אנו מוצאים את יהושע שמקבל מינוי למפקד שאמור להוביל את בני ישראל במלחמה עם עמלק, כמתואר לנו בספר שמות:"ויאמר משה אל יהושע. בחר לנו אנשים, וצא הלחם בעמלק". בהמשך אנו מוצאים את יהושע בין המרגלים שיוצאים לתור ולרגל את ארץ ישראל. עוד נאמר על יהושע שהיה ראש לשכתו של משה, ובלשון הכתוב "ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל". יהושע מתלווה אל משה בהר סיני "ויקם משה ויהושע משרתו ויעל משה אל הר האלוקים". יהושע משמש גם כיועץ למשה כאשר אלדד ומידד מתנבאים במחנה: "ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו, ויאמר אדוני משה כלאם".

מיהושע ניתן ללמוד שמנהיג ציבור ראוי לו שיצבור ותק ועשיה בשירות הציבורי. ורצוי במגוון תפקידים ציבוריים עוד ניתן ללמוד מיהושע שמנהיג צריך להיות איש 'שלא ימיש מתוך האוהל' ומסביר את הדברים הנצ"יב ברלין, בפירושו 'העמק דבר' באומרו: "שהיו עסקיו לעמוד על תורה שבע"פ שהיה כמעין הנובע באהל משה, ולא רצה להפנות משקידת לימודו לשום דבר" כלומר מתכונותיו של מנהיג היותו אדם משכיל, שמרחיב אופקיו, קורא ולומד כל הזמן.

יחד עם זאת כאשר עוקבים אחרי מנהיגים שצמחו בעם ישראל דרך המתואר בתנ"ך ניתן לשרטט בקווים כלליים וגסים מאפיינים בדרכי הכשרתם וקרקע גידולם של מנהיגים.

על התשתית לבניית מנהיג ניתן ללמוד גם ממנהיגים אחרים. יש מנהיגים במקרא שלפני מנהיגותם היו מקורבים למלכות ואף היו מבני ביתו של המלך. כך למשל משה גדל בבית פרעה לאחר שבת פרעה מוצאת את משה בתיבה. משה גדל בבית פרעה וסופג מגיל צעיר מאוד גינוני מלכות ודרכי פוליטיקה ציבורית. כך גם מוצאים אצל דוד המלך, שמגיע לבית שאול בהתחלה כאדם בעל כשרון בנגינה שאמור להנעים את מצב רוחו של המלך כאשר שורה עליו רוח רעה, בהמשך הוא הופך לחתן של שאול המלך.

עוד ניתן ללמוד שמנהיגות משה ודוד המלך מאופיינת בהיותם רועה צאן, משה היה רועה את צאן יתרו חותנו, ודוד היה רועה את צאן אביו. ומכאן שאנשים שמסוגלים לגלות רחמים ואחריות על בעלי חיים קל יהיה להם להנהיג אנשים.

תכונה נוספת שניתן לזהות במנהיגי ישראל מתאפיין בחוש צדק ורגישות מפותחת לזולת גם במחיר של סיכון עצמי. תכונה שמצינו אצל משה שהציל את הישראלי מפני האיש המצרי שהיכה אותו, בהמשך הוא מתערב במריבה שבין שני הישראלים מה שהביא לחשיפת מעשיו ובריחתו ממצרים. גם לאחר בריחתו ממצרים והגעתו למדיין הפעולה הראשונה שהוא עושה הוא מסייע לבנות יתרו שמגיעות לבאר כדי להשקות את צאן אביהם והרועים מסלקים אותם. דוד המלך נוטל סיכון גדול כאשר הוא מציע את עצמו להילחם בגוליית שמחרף מערכות ישראל, כאשר יחסי הכוחות בין גוליית לבין דוד אינם נותנים סיכוי סביר לדוד, שכן דוד 'נער' וגוליית בוגר פנימיה צבאית ולוחם מיומן כפי שמעיד עליו הכתוב: "איש מלחמה מנעוריו".

ממנהיגותו של שמשון, דמות ייחודית בין כל מנהיגי התנ"ך, ניתן ללמוד שמנהיגותו השלימה את  המגרעות שהיו בעם ישראל. כל מקום שאתה מוצא בעם ישראל בתקופת מנהיגותו של שמשון חיסרון אתה מוצא השלמה במנהיגות שמשון. כך למשל בתקופת שמשון עם ישראל חושש מעימות עם פלישתים בעוד שמשון אינו חושש להתעמת עם פלישתים. עם ישראל באותה תקופה אינם מתפללים לאל כדי שיושיע אותם ויסייע להם להיחלץ מלחץ הפלישתים, אימו של שמשון היא העקרה היחידה במקרא שהכתוב אינו מתאר את תשוקתה לילד, והיא אינה מתפללת לפרי בטן או לפחות אין כל אזכור מפורש לכך. לעומת היעדר התפילה בעם ישראל הראשון בתקופת שמשון שמתפלל זה שמשון.

אמון הציבור ולא אמון המנהיג

מרכיב חשוב שניתן לזהות בקרב מנהיגי התנ"ך הוא סוגיית 'אימון הציבור' במנהיגות. כלומר יסוד חשוב בשררה שלטונית תלויה בשאלת הסכמת עם ישראל למנהיג הציבור. לעיתים ההסכמה היא גורפת כדוגמת יהושע "וישמעו אליו בני ישראל ויעשו כאשר צוה ה' את משה". בשאול אנו מוצאים "וילכו כל העם הגלגל וימליכו שם את שאול". כך גם לגבי מנהיגותו של דוד המלך "ויבואו כל שבטי ישראל אל דוד…אתה תהיה לנו לנגיד על ישראל…וימשחו את דוד למלך על ישראל".

מנגד היו מנהיגים שלא זכו להכרה ציבורית במנהיגותם. כך למשל ספק אם מנהיגותו של שמשון היתה מקובלת בעם ישראל בחייו, שכן הקשר היחידי המתואר בין העם לבין שמשון השופט היה כאשר מגיעה לשמשון משלחת של 3,000 איש מיהודה שבאו כדי להסגיר את שמשון השופט לידי פלישתים". יתר על כן בני ישראל מערערים על מנהיגותו של רחבעם בנו של שלמה המלך ובתקופת מלכותו עם ישראל מתפצל לשתי ממלכות, שתי מדינות נפרדות, ממלכת יהודה, לצד ממלכת ישראל. או כפי שאנו מוצאים לגבי מנהיגותו של מרדכי היהודי "כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו" דורשים חז"ל בתלמוד "לרוב אחיו ולא לכל אחיו, מלמד שפרשו ממנו מקצת סנהדרין".

מכאן שניתן להסיק שמנהיג לא באמת צריך להיות עסוק בהכשרת הדור הבא של המנהיגים, מהמקרא ניתן ללמוד שתפיסה זו נובעת מהעובדה שראוי לו למנהיג לבנות את מנהיגותו מתוך תפיסת עולמו ולא מתוך העברת מנהיגות שנמסרה על ידי המנהיג הקודם. האפשרות של הכשרת מנהיגות כמוה כניסיון לחקות את המקור, וחיקויים לעולם אינם מוצלחים כמו המקור.

מכאן שראוי לכל השואף להגיע למנהיגות לבנות את עצמו בעשייה ציבורית בלמידה מתמדת. תפיסה זו מעוגנת בעובדה שגדולתו של המנהיג הקודם אינה ערובה להצמחת מנהיגות טובה, כפי שמצאנו בשמואל בשלמה המלך שעל אף גדולתם בניהם לא הצליחו לשחזר את מנהיגות הוריהם. ויכול שהרכיב החשוב להצלחתו של מנהיג ציבור בתפקידו תלוי לא בהכשרתו אלא באמון הציבור ובלגיטימציה שהציבור מעניק למנהיגותו.

==

אלישי בן יצחק, עורך דין ומגשר מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' ובעלים של משרד עורכי דין.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
4 תגובות - 4 דיונים מיין לפי
1
מאמר איכותי
גיל | 10-09-2020 22:45
עוקב באדיקות אחרי המאמרים של בן יצחק, מאמרים מעוררי מחשבה ומלאי יצירתיות
2
מצטער התאמצתי להתלהב ולא עלה בידי
משה אהרון | 11-09-2020 0:28
שפע של אינפומציה הנכונה ועניינית לעצמה אך בסך הכל אינה תורמת ולא כלוןום לטענה או לתוצאה הנטענת. משה הכשיר ועוד איך את יהושוע להיות יורשו ומשה גם ידע שזו גם תהייה התןצאהשיהושוע הוא אשר ימשיך אותו ולכך רמזים רבים במקרא.
3
הכותה מוכשר עד מאד וראוי לכל הערכה ובכל זאת.
משה אהרון | 11-09-2020 0:36
שפע של אינפומציה הנכונה ועניינית לעצמה אך בסך הכל אינה תורמת ולא כלום לטענה או לתוצאה הנטענת. משה הכשיר ועוד איך את יהושוע להיות יורשו ומשה גם ידע שזו גם תהייה התוצאה שיהושוע הוא אשר ימשיך אותו .ולכך רמזים רבים במקרא. כשמשה פונה לקבה לפקוד איש על העדה אשר יצא, יבוא ואשר רוח בו .מי ספג יותר רוח של קדושה והנהגה יותר מיהושוע מי יצא ובא למלחמה ולארץ מי זכה לשינוי שמו בהוספת שם ה' לשמו. כמקדמה לתפקידו המשמעותי בעתיד והנה לא פעם הדגיש המקרא כי יהושוע הוא משרתו של משה. לרמז באותה המילה גם על יורש משרתו - בהנהגה . והנותן.... והאומר..... ולמעוולים לא תהא תוחלת.
4
מעניין מאוד
טל | 11-09-2020 14:07
ישר כח, מעורר מחשבות