במסגרת לימודיי בשיעור א' ניסיתי להעמיק בדין פטור תלמידי חכמים ממס כפי שמופיע במסכת בבא בתרא. במהלך החיפוש אחר מקורות, אחד הר"מים בישיבה הפנה אותי אל שו"ת 'משפטי עוזיאל', ומאותו הרגע נקשרה נפשי בתורתו של הרב בצמ"ח עוזיאל.

הרב פרש, כדרכו בעומק ובפשטות, את כל נקודות הדיון וצירף אל הדיון לא רק "נתונים יבשים" אלא גם ראיה עמוקה של השפעת הפסיקה על המציאות, וכך גם פסק:

"אין אני מתייהר חלילה להכריע בהלכה זאת שנחלקו בה גאוני עולם. השאלה היא מה היא חובתנו להורות לעצמנו ולאחרים בהלכה זאת ששנויה במחלוקת. ועל שאלה זאת יש לנו תשובה ברורה ומחוורת מדברי רבא שאמר להם לבני מחוזא: במטותא עושו בהדי הדדי כי היכי דלהוי לכו שלמא במלכותא. הרי שגם בדבר שאין ההלכה מחייבת נהגו קדמונינו לומר במטותא מינייכו קיימו דבר זה משום שלום פנימי וחיצוני… וכך נאה ויאה לנו תלמידיהם לתת בעצמנו ולומר לאחרים תנו כי היכי שתזכו במצוה זאת ומשום השלום. וכמדתם של החסידים, יתן ויתנו אחרים".

הרב מחלק בין ההכרעה בהלכה, אותה הוא לכאורה לא מכריע, לבין הצורך להורות את המעשה אשר יעשו. לצורך אותה הוראה מוסיף הרב לדיון שיקולים חברתיים וחינוכיים, כיצד תשלום המיסים על ידי תלמידי החכמים יצור שלום פנימי וחיצוני ויהווה דוגמה לחובת הנשיאה בנטל.

מתוך לימוד ומפגש זה ביקשתי להכיר את הרב יותר. מכתביו של הרב עוזיאל נחשפתי לתורה רחבה, עמוקה ונוגעת המשלבת בצורה מדהימה בין כל חלקי התורה. טעם שהשאיר באגדה מצאתי אותו בהלכה וכך במחשבה ובהנהגת הציבור. תורה שהיא כמנורת המקדש, שבעה קנים הנוגעים בכל חלקי החיים וכולה עשויה כמקשה אחת.

בהתמודדות של הרב בצמ"ח עוזיאל עם השוני בין הדורות והיחס לקידמה מציג הרב דעה מורכבת על בסיס הפסוק: "שמע בני מוסר אביך, ואל תטוש תורת אמך". במאמרו "מוסר אבות" הרב עוזיאל מתייחס לתורת האם ככזו המכילה את "הירושה התרבותית, התכונות הרוחניות העוברות בירושה מדור לדור, ונמסרת בפעולות ומעשיים תרבותיים הקובעים את הצורה הלאומית והאישית של כל עם ועם, איש ואיש".

מנגד, מוסר האב הוא "החינוך המוסרי והמדעי הנמסר מפה לאוזן מאב לבניו בתר מסקנה וסך הכל מכל ניסיונות החיים שנתנסה האב בחייו בשדה עבודתו המדעית והמוסרית".

הרב עוזיאל (צילום: זלוטן קלוגר)

לפי הסברו של הרב עוזיאל, הפסוק מעלה חשש כי ההתקדמות השכלית והמדעית יבואו במקום לשכלל את תורת האם לעקור אותה משרשה. וכך מורה שם הרב עוזיאל: "החינוך המדעי ומוסרי זה משפיע על התרבות המסורתית לשכללה לשפרה להרחיבה ולהדרה, אם רק איננה מכוונת לעקור אותה משורשה ולמחות את רשמיה, ובהתמזגות המדע את התרבות התמזגות כזאת שאין בה ביטול ולא התנכרות אל העבר, הולך האדם בדרך הקדמה וההצלחה אל החיים הנצחיים שלא יכרתו, אבל בהיות החינוך מתנגד אל המסורת באבוד התכונות הרוחניות המציינות את העם ואת האיש, ערבוב הישן והחדש באופן בלתי הרמוני, מולידים מלחמה פנימית בנפש ספקות מרובים, קושיות ושאלות, וכל אלא מביאים לידי טשטוש צורה שאין בה לא מהעבר ולא מהעתיד ואין זאת אלא צורה מבהילה ומחרידה, צללים כהים ואפלים החולפים במהירות הבזק".

הרב עוסק באחת התופעות החינוכיות הקשות בהן הקידמה והמסורת נמצאות במאבק איתנים. הקידמה רוצה לבנות מציאות חדשה ומשופרת, אך בדרכה היא מחריבה את העולם הישן עם המסורת והבית. למרות שהיא נראית נוצצת, סופה ליצור דמות מבהילה חסרת בית נפשי. תופעה זו נכחה רבות סביב גלי העלייה בימיו של הרב, אך גם היום ניתן לראות אותה מתרחשת אף בבתי המדרש. כשהלימוד לא נעשה במחובר לבית ובונה קומה על גביו, כשהלימוד לעיתים יוצר אף התנכרות לבית סופו שיצא שכרו בהפסדו.

אך סתירה זו אינה מחויבת אם רק נשכיל לשמור את תורת האם ומתוכה להשתכלל אל מוסר האב. בדרך זו פעל הרב, כל חידוש נבנה על עולם של מסורת כשהלימוד והקידמה אינם יוצרים חס וחלילה התפכחות מעולם מסורת ישן או נטישה שלו, אלא התפתחות הבנויה על גביו ובאה מכוחו.

כאז גם עכשיו, לרבים עדיין נדמה כי הקידמה והמסורת לא הולכות יחד ואף עויינות זו את זו. בתקשורת מוכנים לבוז לתורת האם והרייטינג רק עולה. לא פעם עולם הישיבה עוקר מרבים את תורת אימם ומנתקם מבסיס התורה – הבית והמסורת.

ב"ה אנו הולכים ומתעלים וגם המסורת, תורת האם, מחזירה מלחמה וממובילה רבים לשמרנות. על רקע המציאות כיום מאירים דברי הרב ומלמדים אותנו כי אל לה לתורת האם למנוע אותנו מלשכללה, ואל לו למוסר האב לטשטש את הבית ותורת האם. אנו חייבים לשלב בין השניים ולייצר יציבות דינמית.

יציבות של מסורת ודינמיות של התפתחות ולימוד לשכלולה. אני מאמין שתורת הרב עוזיאל מתאימה ונכונה כל כך לדורנו ועיסוק בה בלימוד ומעשה יתרום רבות בחיינו האישיים וביותר בחיינו כאומה.

=======

הרב מוטי מטלון, בוגר ישיבת ההסדר 'אהבת ישראל' בנתיבות ורב קהילה בעיר