אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

עו"ד על הפרשה • עקב: על החובה לשמוע

מסר הגדול הבוקע מדברי משה וספר דברים מתחיל בביטוי 'שמע ישראל'. החובה המוטלת על כל אדם היא להתחיל בשמיעה. להקשיב לדברים, להיות פתוח לאפשרות שיכול והדרך של האחר נכונה יותר

עו"ד על הפרשה • עקב: על החובה לשמוע
  (צילום: שאטרסטוק)

פרשת עקב: על החובה לשמוע

תחום הפוליטיקה הוא תחום רווי יצרים. במדינת ישראל נתפסת הזירה הציבורית כזירה חשובה. השיח הציבורי הישראלי הוא פתוח והוויכוחים בסוגיות העומדות על סדר היום הציבורי הם סוערים. התבוננות מהצד מלמדת על היעדר הצדדים לשמוע את עמדתו של הצד השני.

לעיתים נדמה שאת הצדדים החלוקים כלל לא מעניין מה הצד השני אומר, חשוב רק מה אני חושב. לא פעם ניתן לזהות תפיסות הרואות בעמדת הצד שכנגד כטעות מרה בעוד הצדק מצוי בכיסי. במצב זה כל צד מרגיש "אחריות" לגאול את האחר מטעותו. מיותר לציין כי שיח כזה לא רק שאינו מאפשר את ליבון הסוגיות, אלא הוא מגביר קרעים ושסעים חברתיים. וכאן עולה השאלה קיימת חובה להקשיב לאחר. למה בכלל להשחית זמן על עמדות הצד שכנגד שלעיתים נתפסות ומתורגמות לעמדות פסולות, לא רלוונטיות והזויות.

עוד באותו נושא

פרשת עקב: איך אפשר לאכול את כל העמים?

"שמע ישראל" – החובה לשמוע

פרשת 'עקב' פותחת במילים "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה". על תכלית השמיעה המופיעה בדבריו של משה עומד הרש"ר הירש ומסביר: "תשמעון את – אינו מציין ציות אלא שמיעה כמשמעה, קליטת הרוח". כלומר השמיעה אינה תהליך חיצוני בלבד, אלא תהליך של קליטה – 'קליטת הרוח'. במילים אחרות, שמיעה אמיתית נבחנת ביכולת של הצד שכנגד לקבל, לקלוט. השמיעה במקרא  מציינת את היכולת של האדם לקבל. כנתון טריוויה נציין, שבנאום המדיני הארוך והאחרון של משה המשתרע על כל ספר דברים, אנו מוצאים את השורש ש.מ.ע. כשורש שחוזר על עצמו כמעט 100 פעם. ריבוי השימוש בשורש שמע יכול ללמד על חובתו של האדם לשמוע.

אך מה טיבה של השמיעה ולמה היא חשובה. כאן נזכיר שבפרשה הקודמת כאשר מתאר משה את מעמד מתן תורה הוא מספר את בקשת העם ממשה: "קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה' אלהינו אליך ושמענו ועשינו". משה מציג בפני עם ישראל את סדר הדברים הנכון דיבור-שמיעה- עשיה. כלומר הנעה לעשיה ולקבלה הדברים יכולה להיות רק מתוך שמיעה. הרטוריקה של הדיבור כפי שמבינים פרשני המקרא צריכה להיות "בנחת" ו"בקול נמוך". אך לא פחות חשוב מהשאלה כיצד יש להעביר את הדברים יש צורך בתנאי נוסף והוא הנכונות של הצד השני לשמוע, המופיע בפסוק בלשון 'ושמענו'. מסביר הנצי"ב בפירושו לתורה 'העמק דבר' את משמעות הדברים: "היינו שנעמוד ונטה אזנינו לשמוע מפיך ועשינו", במילים פשוטות בני ישראל מוכנים לקבל את הדברים של משה רבינו נבע מהנכונות שלהם לשמוע.

החובה לשמוע אינה המלצה בעלמא אלא היעדר שמיעה יכולה להתלוות משמעות מעשית. כך למשל הנביא זכריה מתאר את תוצאות היעדר הנכונות להקשיב. וכך מובא:  "כה אמר ה' צבאות לאמר משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו. ואלמנה ויתום גר ועני אל תעשקו ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם. וימאנו להקשיב ויתנו כתף סוררת ואזניהם הכבידו משמוע. ולבם שמו שמיר משמוע את התורה ואת הדברים אשר שלח ה' צבאות ברוחו ביד הנביאים הראשנים ויהי קצף גדול מאת ה' צבאות. ויהי כאשר קרא ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע אמר ה' צבאות. ואסערם על כל הגוים אשר לא ידעום והארץ נשמה אחריהם מעבר ומשב וישימו ארץ חמדה לשמה"

הנביא מדבר על ערכי יסוד בסיסיים לקיומה של חברה מתוקנת, דברים שנכונים לכל דור ולכל תקופה, והיו אמורים להתקבל בקלות לנוכח העובדה שמדובר בדרישות טבעיות שמתיישבות עם כל כללי מוסר בסיסיים. אלא שבפועל עם ישראל במקום להקשיב ולשמוע אינו עושה כן והתוצאה כעס גדול.

על כן ממליץ לנו שלמה המלך בספר החכמה 'משלי' "שמעו מוסר וחכמו ואל תפרעו", מסביר המלבי"ם את ההמלצה: "הגם שקשה לקבל חקי החכמה שאין עליהם מופת הדעת, וקשה לשמור אותם, מפני שיצר הלב מתנגד אל חקי החכמה, זה יתוקן ע"י שתשמעו מוסר". כלומר דברי מוסר, דברי חכמה שנשמעים מפיו של אחר הם דברים שקשה לקבלם, הן מהטעם שקבלתם מפי האחר יש בה כדי להודות בטעות או בקוצר הבנה, שכן לעיתים קשה להבין אותם כי הם דברי חכמה. והן מהטעם שקבלת הדברים ישבש את תפיסת עולמי. ולמרות זאת ממליץ שלמה המלך למרות הקושי שבשמיעת מוסר מהצד שכנגד 'אל תפרעו' כלומר אל תבטלו את הדברים. וכאשר רוצה שלמה המלך לעמוד על ההבדלים שבין אדם טיפש לחכם הוא קובע "דרך אויל ישר בעיניו, ושומע לעצה חכם".

מסביר את הדברים בפשטות אבן עזרא באומרו: "דרך – האויל לחשוב דרכו ישרה ואינו מאמין למוכיח ומי שישמע לעצת אחרים חכם". כלומר ההבדל בין אדם 'חכם' ל'טיפש' נובע בין היתר מתפיסת האדם את המציאות. אדם שבטוח שאין זולת דרכו, ורק עמדתו היא הישרה הנכונה והטובה, הוא אדם שאינו ריאלי ואינו חכם. לעומתו החכם מאופיין ביכולת שלו לשמוע לעצות, בנכונות שלו להישאר פתוח לדעות שונות, ולעמדות מנוגדות. נכון לא קיימת חובה לאמץ כל עמדה מנוגדת רק מהטעם שהאחר מחזיק בה, אך לשמוע אותה, להעבירה דרך מסננת התבונה של השומע, לאמצה אם היא טובה, לשכללה אם היא טעונה שיכלול ולדחותה אם היא משוללת כל יסוד – היא זו שהופכת את האדם לחכם.

כדי לנצח בוויכוח צריך לדעת להקשיב לאחר

בתקופת המשנה מוצאים אנו שתי אסכולות מרכזיות שפועלות ומעצבות את ההלכה היהודית. הראשונה היא אסכולת 'בית הלל' והשנייה היא אסכולת 'בית שמאי'. הוויכוח בין במחנות מתואר בחז"ל כוויכוח שנובע מכוונות טובות, ויכוח שעניינו בירור אמיתי וחתירה להכרעה בסוגיות הלכתיות וערכיות שעומדות על סדר היום הציבורי. המשנה מגדירה מחלוקות אלו 'כמחלוקת לשם שמים'. בניתוח המחלוקות וההכרעה בין שתי אסכולות אלו הוכרה ההלכה בהתאם לגישת בית הלל, למעט מקרים בודדים – 18 במספר בהם ההוכרעה ההלכה בהתאם לאסכולה של בית שמאי.

בניסיון למצוא את הנוסחה כיצד מצליחה תפיסתו של בית הלל להתקבל כעמדה הלכתית מחייבת, במיוחד כאשר כנתון קובע התלמוד שבית שמאי נתפסו "כמחדדי טפי". כלומר בית המדרש של בית שמאי התאפיין בחריפות אינטלקטואלית ועומק הבנה לעומת אסכולת בית הלל  אנו מוצאים את דברי התלמוד מסכת עירובין, שמספר לנו "מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן – מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן".

לפי התלמוד המתכון להצלחה בשיח הציבורי מותנה ב-3 תנאים מצטברים. הראשון עוסק בתכונות הטרומיות של הצדדים החלוקים, כאשר הדרישה איתה כל צד צריך להגיע אל הוויכוח היא 'צניעות וענווה', תפיסה זו מאפשרת דיון אמיתי, דיון שמתחיל עם הנחת מוצא שיכול ואני טועה והצד השני  צודק. עיקרון זה מקופל במילים "נוחין ועולבין" .

תנאי שני "שונים דבריהן ודברי בית שמאי" כלומר הקשבה וקליטה של עמדת הצד השני, לימודה בירורה וליבונה. כלומר אין לדחות עמדה רק מהטעם שהצד השני אמר אותה. בית הלל מלמדים שאי אפשר לנהל ויכוח ציבורי, הלכתי, ערכי, אמוני מבלי שנכיר את כל הדעות.

תנאי שלישי הוא שבדיונים הציבוריים, ורגע לפני קבלת ההכרעה אני מקדים ומציג את העמדה הנגדית לעמדה שלי, לא מהטעם שזו ראויה לזלזול או גינוי אלא מהטעם שדרך חזרה על הדברים ניתן לוודא שאכן אנו מבינים אותם כראוי.

התנאים העולים מדברי התלמוד בשאלת המתכון המנצח להצלחה בוויכוח עולה שאין די באפשרות שקיימת לכל צד להשמיע את עמדתו. זו אולי תנאי מיקדמי אך בוודאי שאינו אחרון, ומעליו מונחת החובה לשמוע, להבין ולבדוק את עמדת הצד השני. ולא רק לדחותה בלבד.

חמלה = הקשבה

דומה כי המסר הגדול הבוקע מדברי משה וספר דברים מתחיל בביטוי 'שמע ישראל'. החובה המוטלת על כל אדם היא להתחיל בשמיעה. להקשיב לדברים, להיות פתוח לאפשרות שיכול והדרך של האחר נכונה יותר. שהוא יודע משהו נוסף שאני לא מכיר ולא יודע. שיכול והוא צודק, ואולי אני טועה. ולכן כדי לברר את העמדות השונות יש להתחיל משמיעה. העדר הקשבה לאחר, וכך משמיענו הרש"ר הירש היא בבחינת "שורש כל רע".

ולכן להתווכח זה בסדר, לנסות לשכנע זה גם מצויין, לסתום פיות זה לא ניתן לקבל, להאמין שהאמת מונחת בכיסי וכולם טועים מלבדי זו טיפשות. להאמין שכל אחד מאיתנו נושא עימו 1/60 מן האמת וכדי לשמוע את דבריו של הזולת זו כבר מעלתם של אנשי שם.  את דברינו נחתום בתפיסת הייחודית של החיד"א, רבי חיים יוסף דוד אזולאי, אשר דורש את המילה 'חמלה' כראשי תיבות "חברים מקשיבים לקולך השמיעני". חמלה מתחילה ביכולת של האדם לשמוע את קולו של האחר.

==

אלישי בן-יצחק, עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' ובעלים של משרד עורכי דין.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
6 תגובות - 6 דיונים מיין לפי
1
שמח שיש נכונות להקשיב ודומה בנפש חפצה
משה אהרון | 06-08-2020 22:34
בפיראמידה של חובת השמיעה יש קומה נוספת מעל לקומת הבסיס והיא שלא רק חובה להקשיב לאחר אלא שיש להקשיב לו במצב נפשי ובנכונות נפשית של אחווה שנאמר : שמוע בין אחיכם [אומנם נאמר לעניין קצת שונה]. כלומר בכל ויכוח אני חייב להקשיב לך ואני חייב בנוסף לדמותך לכל דבר ועניין כאחי ממש. שכידוע בין אחים יש ויכוחים וריבים אך תמיד האחווה לבסוף מגמדת וממתנת הכל.
2
המשמעות הנוספת של : "נעשה ונשמע"
משה אהרון | 06-08-2020 22:55
זאת ועוד העובדה שהקדמנו בסיני נעשה ל נשמע . זה מפני שבתת המודע היה ברור לנו כי יש ושמיעה מצריכה . על מנת שתהא אפקטיבית הכנה ועשייה כעין עבודה עצמית . להזהיר אדם עצמו להיות מאופק ואף ענו וצנוע. ראשית לשמוע הדברים עד תום ואף אם אין הוא מקבל את הדברים. לסותרם בנועם ובאדיבות. והעיקר תמיד להותיר מקום לספק שמא הוא עצמו טועה. וכי בכלל האמת מצוייה או מונחת דווקא בצד שמנגד. מה שיכול להועיל לעניין זה כך לפחות נדמה לי . זו התובנה הבאה . שבהיות האמת המוחלטת אין סופית כבבואה של האין סוף. לעולם אין ילוד אישה יכול להשיגה במלואה ולהכילה עד תום הנותן.... והאומר..... משה אהרון
3
התמונה המלאה מהבלוג האישי
משה אהרון | 07-08-2020 10:02
כי זה כל האדם - בלוג אישי תורת ישראל מחייבת דו-שיח והקשבה כנה לזולת 07/08/2020 09:57:15 השיחה =========== לשון הקודש רווייה במשחקי המילים .שכל מילה משל היא יהלום שאיך שלא תגלגל אותה תפיק ממנה עוד זיק של אור ועוד רובד של משמעות וכך המילה שיחה = שחי - ה'. שאדם שמנהל דו-שיח עם זולתו מפגין את פאר צלם האלוהים את כח הדיבור שבדיבור גם נברא העולם בבחינת : טוב מאד. הנה כי כן, ניהול שיחה מקרבת בין בני אדם. היא ההוכחה הניצחת לכך כגלום גם במילה שיחה. שיש אלוהים והוא אלוהים חיים. הנה אם כן גם מהחובות הכלליות של : ואהבת לרעך כמוך וכן : לא תשנא את אחיך בלבבך, ועוד אינדיקציות בתורה המצויות בשפע נגזרת החובה לנצל את האינטרקציה האנושית אך על דרך החיוב. וודאי להתנהל במגע קרוב של : בדו- שיח כן ומתמיד ולעולם לא להגיע חלילה לכלל נתק, התרחקות או פילוג החובה לשמוע ולהקשיב לזולת ============================ בפיראמידה של חובת השמיעה לזולת . ההקשבה [ ודוק גם מילת הקשבה משולבת המילה : הקשה - שההקשבה לעיתים אינה פשוטה אם כן בפיראמידה כאמור. יש קומה נוספת מעל לקומת הבסיס והיא : שלא רק חובה להקשיב לאחר אלא שיש להקשיב לו במצב נפשי ובנכונות נפשית של נפש חפצה ושל אחווה. שנאמר : שמוע בין אחיכם [אומנם נאמר לעניין קצת שונה]. כלומר בכל ויכוח עם הזולת אני חייב להקשיב לו. ואני חייב בנוסף לדמותו לכל דבר ועניין וראשית כאחרית - כאחי ממש. שכידוע בין אחים יש ויכוחים וריבים. אך תמיד לבסוף גוברת האחווה ומגמדת וממתנת הכל. המשמעות הנוספת של : נעשה ונשמע =============================== זאת ועוד העובדה שהקדמנו בסיני נעשה ל נשמע . זה מפני שבתת המודע היה ברור לנו כי יש ושמיעה מצריכה . על מנת שתהא אפקטיבית הכנה ועשייה - כעין עבודה עצמית . להזהיר אדם עצמו ,להיות מאופק ואף ענו וצנוע. ראשית לשמוע הדברים עד תום ואף אם אין הוא מקבל את הדברים. לסותרם בנועם ובאדיבות. והעיקר תמיד להותיר מקום לספק . שמא בכל זאת, הוא עצמו טועה. וכי בכלל יכול שהאמת בכלל מצוייה או מונחת דווקא בצד שמנגד. מה שיכול להועיל לעניין זה כך לפחות לעניות דעתי . זו התובנה הבאה . שבהיות האמת המוחלטת ואין סופית כבבואה נאמנה של האין סוף. לעולם אין ילוד אישה יכול להשיגה במלואה ולהכילה עד תום. ולפיכך גם מגדר הצניעות כלפי האלוהים צריך תמיד לתת מקום לכך שיכול שאנו דווקא הטועים. משה אהרון
4
כמה רלוונטי לימינו
יוסי | 07-08-2020 10:17
כל שבוע מפתיע מחדש, איך הנושאים מתכתבים עם המציאות
5
הקישור לפרשת השבוע.
משה אהרון | 07-08-2020 10:34
בהמשך לתגובותיי הקודמות .... הקישור לפרשת השבוע - עקב ========================== והיה עקב תשמעון והיה קבע [אותיות עקב] תשמעון....... שאין הברכה מגיעה אלא עקב השמיעה. משה אהרון
6
אקטואלי
גל | 09-08-2020 9:33
חשוב חשוב חשוב, 'התשמע קולי'?