ככל הנראה, זה המאמר האחרון שלי להרבה זמן. בעקבות המאמר הזה משטרת המחשבות הישראלית תכניס אותי לכלא. אז הקשיבו לדברי האחרונים.

קיימת במדינה הזאת כפייה דתית. לדת מאד מסיימת. לא יודע איך קוראים לה, אבל כל מי שלא מיישר איתה קו – אחת דתו.

בשבוע שעבר נודע, רחמנא ליצלן, כי בסופרלנד מקצים ימים נפרדים לבתי ספר יהודים וימים נפרדים לבתי ספר ערבים. מדוע הם עושים כך? לא משום שהם מפלים ערבים לרעה, לא משום שהאומה הערבית היא האויב, פשוט: משום שהנסיון לימד אותם שכאשר באים יהודים וערבים יחד מתפתחות מריבות. למעשה, לא היהודים רוצים להיות שם עם הערבים, ולא הערבים רוצים להיות שם עם היהודים. והם מצאו פתרון הגיוני: ימים ליהודים וימים לערבים.

אבל זה לא משכנע את משטרת המחשבות הישראלית, להם יש דת והם אוכפים אותה: אתם תפתחו את העסק שלכם ליהודים וערבים כאחד, ולא מעניין אותי. אתם תעשו מה שאנחנו חושבים, ושילכו התלמידים לעזאזל. יריבו, יבעטו, ירביצו (בתנאי שרק הערבים ליהודים ולא להפך). העיקר שלא ימנעו מערבים את הכניסה. דת זו דת!!!

עד כאן עדיין נסבל. נכון שיש כאן משטרת מחשבות וכפיה דתית, אבל בסדר, הבנתי, בכנסת ובמערכת המשפט יושבים כמה שוויוניסטים אולטרא-פונדמניסטליסטים, והם מתנהגים בהתאם.

מה שבאמת מרגיז, הוא שמנהלי סופרלנד מיהרו לקפל את הזנב, להתנצל ולהתקפל. הם עשו זאת מחוסר ברירה. הטרור הפונדמנטליסטי של הדת השוויוניסטית הוא כ"כ חזק ומאיים, ומי יכול לעמוד בפניו.

די לכפיה הדתית

ובא לי לזעוק: לעזאזל, בסדר, הבנתי, אתם מאמינים שצריך לתת לערבים להכנס מתי שהם רוצים לאן שהם רוצים. אתם מאמינים שהמדינה צריכה להיות מדינת כל אזרחיה. יש לכם דת. אבל אני לא חלק מהדת שלכם, אני לא מאמין בה. תנו לי לחיות לפי אמונתי. אל תסתמו לי את הפה. תנו לי להביע את דעתי.

ובפרט לאור העובדה שלא מדובר כאן בגזענות. הערבים מנועים מלהכנס לא מפני שמישהו חושב שהם גזע זר, אלא פשוט בגלל העובדות שאתם מסרבים להכיר בהן כי הן נוגדות את האידאולוגיה שלכם: הערבים הם האויב. במזרח התיכון, אולי לא שמעתם, שורר מצב מלחמה בין האומה היהודית לבין האומה הערבית. כן, פודמנטליסטים יקרים, אתם לא אוהבים לשמוע על כך אבל יש דבר כזה. יש דבר כזה עם יהודי, ויש דבר כזה עם ערבי. אני לא אומר שכל ערבי הוא מחבל. אבל הקולקטיב הערבי (יש דבר כזה), שונא יהודים. גם מי מביניהם שלא משתתף בפעל במלחמה, רוקד על הגג כאשר הוא שומע על יהודים שנהרגו, ולא כאשר הוא שומע על ערבים שנהרגו. יש כאן מלחמה, ואני לא חייב לאהוב את האויב שרוצה להשמיד אותי, רק בגלל כל מיני אידאולוגיות של קנאים פודמנטליסטים שאני לא מזדהה איתם.

וכאן אני שם את נפשי בכפי ואומר דבר מסוכן הרבה יותר: לא רק שיש עם ערבי, יש גם עם יהודי. גם ליהודים מותר להיות עם. היהודים אפילו מאמינים בכך. הם הצליחו לשמור על הייחוד שלהם שנים רבות. יש אנשים שמאמינים שליהודים מותר להיות עם. מותר גם למאמינים האלה לממש את אמונתם. מותר להם לפחות להגיד אותה. ומי שיש לו עסק – מותר לו לומר שהוא פותח את העסק שלו לאחיו היהודים. זה לא עסקכם.

האמנם שוויון?

ומילא אילו הייתם עקביים. אבל אתם לא. אם מישהו יקים סופרנלד המיועד למיגזר הערבי – תהיה לכם התנגדות?

אתם בעד שוויון לכוון אחד בלבד. אי שוויון.

מה אפשר לעשות?

הטרור השוביוניסטי הפונדמנטליסטי מצליח בעיקר בגלל שכולם כל כך פוחדים ממנו. אם יפסיקו לפחד ממנו – הוא יאבד את כל הכח. אם יהיו כמה גיבורים שיעזו לעמוד ולומר בפה מלא: "כן, אני פתוח ליהודים, זה העסק שלי וזה לא עסקכם, ותפסיקו כבר עם הכפיה הזאת", הבלון יתפוצץ. רבים ילכו בעקבותיהם. אבל כל עוד הכל מעדיפים לכפוף את קומתם ולהכנע – הטרור ימשיך לשלוט ביד רמה.