אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

לא ננצח בנוק אאוט: תורת ארץ ישראל של הקורונה

העולם שאחרי הקורונה יהיה עולם שונה, כולנו מבינים זאת. השינוי יתבטא, בין היתר, שזה יהיה עולם יותר עדין, יותר מדויק, ויותר שולט בעצמו; עולם שסיגל לעצמו תהליכים נפשיים ארוכים. זוהי המשימה כיום

לא ננצח בנוק אאוט: תורת ארץ ישראל של הקורונה
  צילום: חיים גולדברג/ סרוגים

אלו ימים מאתגרים. משבר הקורונה, שהגיע ממקום לא צפוי, משבש את סדרי חיינו ואינו מרפה.

ההתמודדות עם הקורונה דורשת משאבי נפש תורניים שלא הכרנו עד כה. ישנם רבים שההתמודדות המתמשכת עם גלי הקורונה מתישים אותם. הציפייה שלהם היא לגאולה ניסית שתפתור את הבעיות באופן חד, מהיר וסופי.

היו אכן תקופות בעם ישראל שההנהגה האלוהית אכן פעלה כך, אולם זוהי אינה ההנהגה שבה הקדוש ברוך הוא מוביל את הדורות שלנו.

עוד באותו נושא

כך 85 תלמידים מישיבת 'נחלים' ניצלו מקורונה


3

יוליוס קיסר, ראשון הקיסרים הרומאים, כאשר ניצח בקלילות ממלכה אסיאתית קטנה, שיגר לסנאט הרומאית איגרת שחצנית שכללה את שלשת המילים "באתי, ראיתי, ניצחתי" ('ויני, וידי, ויצ'י'). ממשפטים מעין אלו התרקם החלום לבן המאה ה21, המשופע בטכנולוגיות ובמשאבים אדירים, להשיג כל דבר באופן מוחץ וללא מאמץ – 'ניצחון בנוק-אאוט' – בהשאלה מזירת האגרוף.

ניצחונות בנוקאאוט יש רק בסרטים או בחלומותיהם של הישראלים שבטוחים ש'הם היו משיגים את הרכב בחצי מחיר'. בעולם האמיתי אין חצי מחיר ואין מתנות חינם. בעולמו של א-לוהים מנצחים בנקודות! ניצחונות קטנים שמלווים גם בנסיגות קטנות, תנועה סולידית וזורמת. גרף רציף של עלייה מתונה. בלשון חז"ל מכנים זאת בביטוי 'קמעא קמעא'.

הרצון לנוקאאוט ולהצלחה פתאומית הוא סוד הקסם העומד של סיפורי 'סינדרלה' למיניהם. החלום על מישהו או מישהי – שלא עבדו ולא התאמצו – אבל פתאום זכו בכל הקופה. אלו גם הדמיונות העומדים מאחורי עולם המיסטיקה הטוען ש'אם רק תרצו – זה יקרה!'. ישנם כיום אינספור ספרי קואוצ'ינג (שחלקם מתיימר לדבר בשם היהדות) שמוכרים את אשליית התגשמות החלום – הזוי ככל שיהיה – ובלבד שתרצו מספיק; וכמובן בתוספת שלל סיפורים על אלה שהצליחו כנגד הסיכויים רק כי הם 'חשבו חיובי' ו'האמינו בעצמם'.

אם נכון הדבר מדוע הקואצ'רים הללו לא מצאו למשל את התרופה לסרטן או לקורונה? הם לא רוצים את זה? הם לא 'חושבים טוב' מספיק?

צילום: המרכז האקדמי לב

הסיבה היא שהמציאות בדורות שלנו איננה עובדת באופן זה; העולם מתקדם קמעא קמעא דרך מסגרות העמל הטבעי. ציפייה לישועה פתאומית לבדה אינה מספקת. לעיתים ישנן קפיצות מדרגה, המכונות בשם 'נס'; אולם העמדה הנפשית בדורות שלנו אמורה להיות מכוונת לעמל איטי וזורם בתוככי מערכות הטבע. האמונה והתפילה, שמלוות את התהליך, נועדו על מנת שנבחין כיצד המשמעות הרוחנית מקדמת בטווח ארוך את המציאות; כיצד הקדוש ברוך הוא מתגלה דרך עמל כפיהם של בני האדם לאורך שנים.

בחינה מעמיקה בקרב סיפורי 'ההצלחה-כנגד-הסיכויים' תעלה את העובדה שהנפשות הפועלות טרחו רבות בנוסף לכישרונות ונתוני פתיחה טבעיים – לעיתים לא מודעים – שהכשירו את הפלטפורמה להצלחה. היכולת לזהות את הרגע והמקום הנכון להשקיע ולקטוף את הפירות לאחר זמן רב, היא סוג של אינטואיציה המכונה אצלנו 'סייעתא דשמיא' – כך הדבר ביחס לביל גייטס, כך ביחס להתגשמות החזון הציוני של בנימין זאב הרצל. המצליחנים הם אותם אלה שידעו 'לרכב על הגל' של הנסיבות הא-לוהיות יחד עם מאמץ אדיר ואיטי שרגליו שקועות עמוק עמוק בריאליה הממשית. נא להפנים: אין דיאטה תוך שבע שעות; לא מפסיקים לעשן תוך שבע דקות; ונגיף לא נעלם פתאום בגלל שנמאס לנו. שינויים מהותיים הם מסע חיים ארוך ומדורג שמכיל בתוכו גם רגעי רגרסיה.

לתורה שמטפחת עמל המסוגל לחוש סיפוק בעמל ובתהליך יש שם – תורת ארץ ישראל!

משבר הקורונה הוא הזדמנות מצוינת לסגל את דרכי הפעולה השל תורת ארץ ישראל.

ראשית, פיתוח מדיניות חיים אקטיבית שמוצאת סיפוק בהתמודדות עצמה ולא בציפייה לרגע שיא נוצץ. אני מדריך את תלמידי בישיבה, לדוגמה, לא לסיים מסכת עד תומה. סיום מסכת הוא רגע שיא בחייו של בחור ישיבה. לאחר עמל מפרך, שלעיתים נמשך שנים, מסיים הלומד את המסכת; זהו מעמד מרגש שמלווה פעמים רבות בחגיגה וביוקרה חברתית. לאותם אלה שמעוניינים לעצב את אישיותם לטווח ארוך אני מציע לסיים את כל המסכת למעט הדף האחרון. דחיית הסיפוק – הרוחני במקרה הזה – מאפשרת לימוד לשם הלימוד ('לשמה' בשפת הקוד התורנית) ולא לצורך חיבוק אליל של הישגיות לימודית.

בית כנסת בשטח בביתר עילית (נתי שוחט/פלאש90)

כך הדבר ביחס לכל רגעי זוהר נוספים. הגענו לנקודת שיא מסוימת – יום הולדת; סיום מסלול; חופשה מיוחלת וכדומה – חוגגים קצת ויאללה לעבודה הבאה. בכל שלב ליהנות מהדרך ולא לחשוב יותר מידי על המטרה בסוף. למצוא סיפוק מעצם הלימוד ולא רק בתוצאות המבחן; להתמקד בהנאת היצירה ולא לשקוע בדמיונות על רגע קבלת המשכורת; לנהל את שגרת חיים של המשק במקביל לקורונה ולא רק לחכות בפסיביות ליום שהיא תיעלם.

הנחת המוצא היא שצריך ללמוד כיצד חיים במקביל לקורונה לאורך זמן; כפי שצריך ללמוד כיצד מתקדמים במקביל ליצרים וחולשות שמלווים אותנו לאורך החיים.

יש לכך משמעות ביחס להתנהלות הטכנית – חבישת מסכות וכדומה; אולם בעיקר – ביחס לפיתוח אישיות דינאמית שנמצאת בענווה ובדריכות לקראת הבאות.

בלשונם של חז"ל מדרגה זו מכונה 'כעבד לפני מלך'. בד בבד עם מצב נפשי נינוח ('כבן לפני מלך'), ראוי לשמר תמיד גם עמדה של פתיחות ו'עבדות' מול הגודל הא-לוהי הלא-נודע.

התמודדות מול כישלון בתורת ארץ ישראל אף היא מגיעה באותה גישה: ניתוח המצב, הפקת לקחים – וממשיכים להתקדם. עיון קצר בביוגרפיות של אנשים שהגיעו להישגים משמעותיים בחייהם מלמד כי כולם חוו כישלונות בלתי נמנעים במהלך ההתקדמות שלהם, ואצל רבים מהם דווקא הכישלון יצר לטווח ארוך תמריץ שגרם להם להגיע רחוק.

המצב הנפשי התקין לאחר כישלון איננו תסכול וחיטוט בפצע, אלא התמקדות בעשייה הנוכחית, ואז באופן טבעי מגיע השלב הבא. במסכת סנהדרין (צז, א) מתבטאים חכמים כי ישנם שלשה דברים "המגיעים בהיסח הדעת" – "מציאה, עקרב ומשיח". בעת בה אובדת לאדם אבדה ישנו שלב מסוים שהחיפוש אחריה הופך לאובססיה, ולכן ההמלצה היא להרפות ובשלב זה או אחר תימצא האבדה (או שלא); גם דריכות יתרה מפני 'עקרבים' מסוגים שונים העלולים להזיק יכולה להיהפך לפרנויה; ובסופו של דבר – האשליה שאם נשבית את חיינו ונצפה ל'משיח' שיופיע ויגאל אותנו מסבלנו – גם היא איננה נכונה. המשיחיות היא תהליך אינסופי שהולך ומקדם את עולמנו ברצף מתמשך.

עמדה נפשית מסוג זה מאפשרת התמודדות נכונה עם רגרסיות במצב (שמן הסתם צפויות לנו בחודשים הקרובים): לא טלטלה חדה שמאפיינת אנשים שעוברים במהירות מאופוריה לייאוש – אלא גלישה מפוכחת בין גלי החיים שמזמנים בטבעם עליות ומורדות.

התלמוד הבבלי במסכת יבמות (קכא, א) מספר על רבן גמליאל שתיאר כי "פעם אחת ראיתי ספינה אחת שנשברה, והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה, ומנו (ומיהו?) רבי עקיבא; וכשעליתי ביבשה בא וישב ודן לפני בהלכה. אמרתי לו: בני, מי העלך? אמר לי: דף (קרש) של ספינה נזדמן לי, וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו בראשי".

זוהי הדרך בה אנו מתנהלים בעולמו של אלוהים: בכל גל וגל שבא לקראתנו, אוחזים חזק ב"קרש" – בעץ החיים של תורת ישראל, ברעיונות הנצחיים; ואז, בקור רוח – "מנענעים בראשנו" – יודעים לגלוש עם הגל ולצלוח אותו.

העולם שאחרי הקורונה יהיה עולם שונה, כולנו מבינים זאת. השינוי יתבטא, בין היתר, שזה יהיה עולם יותר עדין, יותר מדויק, ויותר שולט בעצמו; עולם שסיגל לעצמו תהליכים נפשיים ארוכים. זוהי המשימה כיום.

==

הרב חגי לונדין הוא ר"מ בישיבת שדרות ומרצה בארגון 'קהלים'

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
איך בכל זאת ננצח
משה אהרון | 24-06-2020 12:45
בסד. את הקורונה נביס בדם , יזע ודמעות במעלה המטיש של מדרגות התלוי לא מעט גם בהתנהגותינו הערכית ועד לפיסגה של ותחסרהו מעט מאלוהים ועד לפיסגה של ומלאה הארץ דעה את ה. שפת הניסים והנבואה המתאימה יותר למדבר, אינה מתאימה לתקופה של גאולה של הגעה לפיסגה . כשבחרנו בעולם פתוח, ובעץ הדעת, בבחינת חתירה בלתי פוסקת אחר הידע והמדע . למעשה בחרנו בדרך העצמאית הקשה המייתרת אט אט את הקביים האלוקיים בדמות השגחה צמודה של : ניסים ונבואה . תחת זאת אנו מצווים לפעול ללא ליאות להגיע בכוחות עצמנו לאותן התוצאות בבחינת ונביא לבב חכמה וכן ותחסרהו מעט מאלוהים. אז כן יגיע הרגע שהמדענים יביסו את הנגיף . אבל בכל המשוואה המורכבת הזאת חסר נתון אחד והוא , לא יתכן המשך המעלה בבחינת דיעה את האלוהים. ללא מעלה מקביל בדעת האדם. אל האלוהים מטפסים בסולם האדם זה משמעות :צלם אלוהים כלומר כל ייסורי הקורונה באים למעשה לתת לנו את האפשרות לשכלל עצמנו בתורת האדם על מנת להתקדם עוד מדרגה בידע האלוקי . אז הינה ורק דרך משל : מסכה ללמוד קצת לסתום את הפה . בידוד שנחוש על בשרינו ,שלא נמשיך להפקיר יותר את הזקנים. וכך הלאה הנה כי כן הדרך סלולה לסנרגיה ערכית: של מדע והתנהגות. של אלוהים ואדם. של מדענים ורבנים כל אחד לפעול ביתר שאת בתחומו' והנותן.... והאומר......