הסברי הרבנות להסרת הכשרות מדוכן הפלאפל בגבעתיים חושף כשלים החמורים בהפעלת מערכת הכשרות בארץ. האם בעל העסק היה מעז לבקש הנחה על תשלום חשמל? האם מישהו היה מתייחס לבקשה כזו? ואיך אפשר בכלל להעסיק משגיח כשרות ב-500 ₪ לחודש?

הראיון שעורר סערה

בתוך כל הדיונים מי צודק ומי טועה, מי הרע ומי הטוב בסיפור של פלאפל התאומים בגבעתיים, שכחנו לדבר על שאלה אחת, מאיפה בא לבעלים של דוכן הפלאפל הרעיון לבקש תעודת כשרות בלי לשלם את המחיר המלא? האם הוא היה חושב לפנות בבקשה דומה לעירייה בעניין תשלום הארנונה, לחברת החשמל בעניין תשלום החשמל? וגם אם כן, מישהו בכלל היה מתייחס אליו?

בראיון ל"סרוגים" שנתן אתמול מנהל מחלקת הכשרות בגבעתיים הוא הסביר ש"במועצה הדתית גבעתיים, העסקים משלמים ישירות למועצה הדתית ומשגיחי הכשרות מקבלים את השכר מהמועצה הדתית, ולא מהמעסיק" הוא הוסיף ששעת משגיח עולה 40 ₪, ומאחר והעסק צריך לשלם שעת משגיח כל יום במשך שישה ימים בשבוע הסכום החודשי למשגיח הכשרות הוא כ-1000 ₪ אבל בגלל שהם באים לקראת העסקים בעל העסק נדרש לשלם בפועל רק 800 ₪.

נציג הרבנות מדגיש ש"כשרות יותר חשובה מכסף" ולכן שנה אחר שנה הופחת מחיר הכשרות לפלאפל המלכים עד שהגיע ל-500 ₪, אבל בעל הדוכן לא הסתפק בכך ודרש לרדת ל-300 ₪, בנסיבות האלו לא נשארה ברירה אלא להוריד בצער את תעודת הכשרות של העסק. נשמע הגיוני בסך הכל? אז זהו שלא, התשובה של הרבנות גבעתיים מגלמת בתוכה כמה מהבעיות החמורות של מערכת הכשרות בישראל.

תעודת הכשרות הוסרה מפלפל התאומים בגבעתיים

נתחיל מהאמירה הפשוטה, כשרות זה שירות לבעל העסק, ועל שירות צריך לשלם. אבל איך נקבע המחיר? הרבנות קובעת לכל עסק זמן השגחה יומי, מהזמן שנקבע נגזר הסכום שיש לשלם עבור שכר המשגיח. בעניין הזה חשוב לציין שאין קריטריונים לקביעת זמן ההשגחה ולכן עסקים דומים יכולים להידרש לזמני השגחה שונים. העלות הראלית לבעל העסק של שעת השגחה אחת ביום על פי חוק שכר מינימום היא כ-1,400 ₪ בחודש, אבל גם בעניין הזה אין תעריף מחייב, כמו שראינו בגבעתיים התעריף הרשמי הוא 1,000 התעריף בפועל הוא 800 ומי שיודע להתמקח משלם רק 500. בדו"ח מבקר המדינה שפורסם בשנת 2017 הוצגו הפרשים של עד 350% בסכום שנדרשים עסקים דומים לשלם עבור תעודת כשרות.

צריך כסף כדי לשלם למשגיח הכשרות

גם אם אני זורם עם הרבנות בגבעתיים ש"כשרות יותר חשובה מכסף", עדיין צריך כסף כדי לשלם למשגיח הכשרות, אז איך עם 500 ₪ שמשלם בעל העסק, אפשר לשלם שכר הוגן למשגיח הכשרות? התשובה היא פשוטה ועצובה, שעה זה לא שעה. משגיח כשרות עובד בדרך כלל במספר עסקים סמוכים, יש עסקים פשוטים שהמשגיח רק צריך לבדוק מוצרים, עבודה שהוא מסיים ב-10 דקות, ויש עסקים שהמשגיח נדרש גם לברור אורז, לשטוף ירקות וכדו' פעולות שבאמת דורשות שעת עבודה, ויש גם עסקים על הרצף שדורשים עשרים-שלושים או ארבעים דקות עבודה, כל אחד מהעסקים האלו נדרש לשלם עבור שעת השגחה שלמה. לפי השיטה הזו המשגיח מגיע לעסק פעם אחת ביום, בדרך כלל בשעה קבוע ולזמן קצר וקצוב מה שמאפשר ביתר הזמן לבעל העסק לעשות ככל העולה על רוחו, השיטה הזו מאפשרת למשגיח כשרות להספיק בשעה אחת עבודת ההשגחה של כמה עסקים, וזה ההסבר לכך שבדו"ח מבקר המדינה התגלו שני משגיחי כשרות בירושלים שהצליחו לעבוד 27 שעות ביום.

לפני כשנתיים פרסמתי באמצעות "פורום קהלת" תוכנית מקיפה להסדרת מערכת הכשרות בישראל במסגרתה נתתי פתרון גם לסוגית התשלום וההעסקה ההוגנת של משגיחי הכשרות. העקרונות המנחים של הפתרון הם: קביעת תעריף קבוע עבור כשרות לפי סוג העסק (3 רמות תשלום) כך שעסקים דומים ישלמו את אותו סכום, בין אם הם נמצאים בקניון במרכז ירושלים או ביישוב בודד בפריפריה. התשלום יתבצע באמצעות שירות התשלומים הממשלתי לפי הכלל ש"לא שילמת לא קיבלת" והרבנות לא תתעסק בכלל בעניינים כספיים.

משגיחי הכשרות יועסקו בצורה מסודרת ע"י חברות שיעמדו בתנאי סף, הם יועסקו במשרה מלאה, יהיו אחראים על מספר עסקים סמוכים (וישהו באזור עליו הם אחראים במשך כל יום העבודה), המשגיחים יקבלו משכורת קבוע והוגנת עם כל הזכויות הנלוות, הם יעברו השתלמויות, ובשורה התחתונה הם יהיו מקצועיים יותר, הכשרות תעלה פחות ותהיה באיכות גבוהה בהרבה.

עו"ד עמיחי פילבר. לשעבר מנהל תחום כשרות במשרד לשירותי דת, ומנהל מחלקת שחיטת חו"ל ברבנות הראשית.