בערב מיוחד שכולו למען מטרות טובות הופיע ביום ראשון אריאל זילבר.
ההופעה אורגנה על ידי חבריו של מולי קנר ז"ל שנהרג לפני 9 חודשים בתאונת דרכים סמוך ליישוב עופרה. מולי ז"ל נסע באופנוע לאריאל ונפגע משני רכבים גנובים, נהוגים ע"י נהגים ערבים במהלך מרדף משטרתי. מולי נהרג במקום, יום אחרי האזכרה של אביו שנפטר שבע שנים קודם לכן. מולי אהב מאוד מוזיקה וגם ניגן על פסנתר, תופים וגיטרה.


זילבר בכנען (צילום: בת עמי דרור)

משפחת קנר, העלתה רעיון לכתוב ספר תורה לעילוי נשמתו וחבריו לקחו את היוזמה לגייס תרומות. אולי בגלל אהבתו הגדולה של מולי למוזיקה, זו הדרך בה בחרו. לפני ארבע חודשים הם קיימו ערב של הרכבים מוזיקליים שכל ההכנסות ממכירת הכרטיסים הם למען כתיבת ספר התורה. עידן אמסלם, הופיע בערב הקודם וקישר את חבריו של קנר לאריאל זילבר. זילבר הופיע בהתנדבות ופאב "הכנען" בירושלים תרמו את המקום.

לפני ההופעה ישבתי עם אריאל זילבר לשיחה. זילבר, עטור זקן ארוך, כיפה חבדנ"קית וצמיד כתום. לעיתים, לא כ"כ ברור לאיזה זרם הוא משתייך. לשאלה הזו, עונה זילבר "לא יודע, חבדניק, מקורב, משיחיסט. אני מאמין שהרבי הוא המשיח ואנחנו פשוט לא רואים אותו. אומרים שעם ישראל, לא יכול לחיות בלי נשיא, הוא הנשיא והוא נשאר נשיא, כמו שיעקב אבינו לא מת, ככה גם הוא. טוב לי להאמין שהוא חי ושהוא המשיח".

בעברו הוא לא הגדיר את עצמו חבדניק, אלא ישראלי "תמיד הייתי יהודי, אבל לא הגדרתי את עצמי ככה, הגדרתי את עצמי כישראלי וככזה אין לי זכות להיות פה, למה שתהיה לי זכות? כי נולדתי פה? זו לא סיבה מספיק טובה. כיהודי יש לי זכות קיום בא"י. אין לנו מקום אחר ואני לא אוכל לחיות במקום אחר, גם אם יבטיחו לי קריירה גדולה באמריקה, אני לא אעזוב. באים אנשים ומערערים על זכותנו להיות פה, על הארץ הזאת צריך להילחם. פעם הייתה לי להקה ערבית, הם אמרו לי שנינו נולדנו פה, הארץ הזאת של שנינו, הסברתי שאני יהודי, אז הם אמרו לי, אתה מחלל שבת. היום אני יהודי באמת, אני ממלא את מצוות הקב"ה ויש לי זכות להילחם על הארץ הזאת"

בין הדיבורים על ארץ ישראל, אי אפשר שלא לשים לב לצמיד הכתום בידו של זילבר "אני הולך עם הצמיד כי חשוב לזכור את הגירוש, זה דבר חשוב מאוד. אני הולך עם כל מי ששומר על ארץ ישראל, אם זה מרזל, פייגלין, חילוני או דתי, ימין או שמאל"
מסתבר שתוכנית ההתנתקות, הייתה אבן דרך משמעותית בתהליך החזרה בתשובה של זילבר, "אני תמיד הערכתי את המתנחלים וחשבתי שהם ציבור טוב. אבל, סמכתי על המדינה, על הפוליטיקה והצבא. כשהתחילו לתת שטחים אמרתי 'משהו פה דפוק'. מאוסלו כבר התחלתי להתעורר, דיברו אז על קורבנות שלום וזה לא היה נראה לי הגיוני שלשלום יש קורבנות. מי שעושה איתך שלום רק בתנאי שתלך מפה זה חארטה. אני לא מאמין בשלום. אני טוען שצריך לגרש מפה את כל הערבים. זה יכול לקרות רק ע"י איחוד, אם נהיה מאוחדים, הם פשוט ילכו מפה. יש דברים שיכולים לאחד אותנו, גלעד שליט למשל, מאחד סביבו את העם".
כששואלים את זילבר על דמותו המגוחכת בארץ נהדרת, הוא מחייך ואומר "כן ,סיפרו על זה", הוא עצמו לא צפה. "היום יש מגמה כזאת שצוחקים מהדת ומנסים לגחך אותה, מי שצופה בתוכניות האלה, עושה לעצמו עוול. מי שעושה את התוכנית האלה, לא מבין מה הוא עושה, הוא רק רודף אחרי כסף, החילוני הוא מגוחך, אין לו תכלית חוץ מכסף, היום יש להם גם דבר חדש שהם מתאגדים סביבו – איכות הסביבה"
זילבר, היה חבר בלהקת תמוז, הופיע עם שלום חנוך והוציא אלבומים מצליחים. היום המוזיקה שלו כבר לא מושמעת כמו בעבר, אולי בגלל השינוי שעשה, כשאני שואלת אותו על אהדת הקהל והלהיטים שהושמעו ברדיו, ניכר שהוא מתגעגע "תראי, תמיד יש רצון לעשות להיטים, אבל אני אעשה אותם בדרך שלי, כמו שאני רוצה לעשות אותם. אני לא מתכחש למה שעשיתי בעבר, גם בהופעות, אני משלב בין הישן לחדש". זילבר לא מרגיש שבעקבות השינוי שלו, גם הקהל שלו השתנה "אין שינוי מהותי בקהל שמגיע להופעות, גם עם הדתיים לא ממש הולך לי, בינתיים אני מופיע בכל מיני מקומות, פאבים מתנ"סים וכל מה שמעניין אותי".
תהיתי, איך זה מסתדר שזילבר בגרסתו החב"דניקית מופיע בפאבים, והוא מסביר "זה מה שאני יודע לעשות, להופיע, לעשות מוזיקה. אני לא מבזה את התורה בהופעות, אני לא מעודד סמים, ניאוף ושכרות, אין סיבה שאפסיק עם זה".

כשהוא עלה להופיע, גם אני מסכימה עם זה שאין שום סיבה שהוא יפסיק להופיע. זילבר פתח את ההופעה עם השיר "מסך עשן" כשכל הקהל מצטרף אליו בשירה. הוא כמעט ולא שר את שיריו החדשים ומגיש לקהל את כל הקלאסיקות שלו, 'תן לי כוח', 'אגדה יפנית', 'רוצי שמוליק', 'בטי בם', 'ברוש' ורבים נוספים.
זילבר הוא פרפורמר מעולה, כשהוא מופיע, כל כולו עם הקהל. במהלך כל ההופעה הוא שומר על קשר רציף עם הקהל ומספר כל מיני סיפורים, חלקם קשורים לשיריו וחלקם קצת פחות. לפני אחד השירים, הוא סיפר "היום קורה דבר מוזר, יש בעיה שיהודים יעבירו קרוואנים לשומרון, אבל לערבים מותר. אז מה עושים? הערבים מעבירים את הקרוואנים בשביל היהודים. אז מי אמר שלערבים אין תפקיד פה? יש להם תפקיד ביישוב הארץ"

זילבר לא מסתיר או מתנצל על דמותו החדשה אבל ממשיך לספק את הסחורה המוכרת מהימים של 'רוצי שמוליק'. בסיום ההופעה, לפני שהוא שר את השיר 'ואיך שלא', הוא מפריך אגדה ידועה שמספרת שהשיר הזה נכתב על הכלבה של זילבר. אז מסתבר שאין לו בכלל כלבה ואת השיר הוא כתב לאשתו.

ניתן להתעדכן בהופעות הקרובות של אריאל זילבר באתר האינטרנט שלו:
www.arielzilber.com