אחרי הסערה שהתעוררה בעקבות דבריו על שיעורה של הרבנית רבקה לוביץ' שעסק בשאלה 'האם משה רבינו היה ממזר?', הרב עמיחי אליהו, יו"ר ארגון 'רבני קהילות' ובנו של הרב שמואל אליהו, מפרסם פוסט ארוך בו הוא מגיב למתקפות נגדו מצד ארגוני השמאל המזוהים עם השמאל ועם הצד הליברלי ותוהה: "מדוע אנחנו והם באותו המחנה?".

הפוסט המלא של הרב אליהו

שאלו פעם את גורדייף שהיה גורו לפני 120 שנה, למה הוא לא מקים תנועת שלום עולמית. הוא ענה: "משום שהדבר הראשון שיעשו אנשי השלום, הוא לרצוח את כל מתנגדי השלום".

היה ברור לי שרגע אחרי שאכתוב נגד רבקה לוביץ' והממזרים, יהיה גל של התקרבנות, התמסכנות ונסיון להפוך אותי לרשע, מיזוגן ופרימיטיבי.

הביריונים, כמו שמסביר מצוין העיתונאי והסופר בן שפירו, הם ארגוני השמאל בעולם. ואני מוסיף גם בישראל ובציונות הדתית. מה שעשו בחכמה הארגונים הללו בכל העולם כולו, הוא לצייר את עצמם כדואגים לכל הקבוצות של "החלשים" בעולם. ולכן בהכרח מי שמתנגד אליהם הוא נגד החלשים. הוא בריון, והוא לא חלק לגיטימי מהדיון הציבורי.

אלא שהמציאות היא בדיוק ההפך כמו שאראה בהמשך.

זו הסיבה שארגוני השמאל שפועלים בציונות הדתית ידאגו לספר לכולם שהרבנים מרושעים, סוטים,, גזענים, מיזוגנים, שונאי להט"ב, פרימיטיבים, שמרנים, שונאי חופש וזכויות אדם ועוד.

קל להתמודד ציבורית כשאתה מצייר את עצמך כמגן החלשים וכל השאר הם גנבים ושקרנים.

באופן אישי אני אפילו זכיתי שמשפחת לוביץ' תוסיף אותי למדרשי האגדה שלהם. יש להם "מדרש" על ממזרותו של משה. ומדרש על עמיחי אליהו. משה זכה ואני זכיתי ולא עוד אלא שזכיתי אפילו להיות תחת הכותרת של "אותו האיש", כינוי ששמור לישו ימ"ש.

מידתיות וקוהרנטיות, קווים לדמותם

בכל מקרה אנסה לגעת בשלוש נקודות. ולתת להן סימוכין

א. ארגוני השמאל בציונות הדתית, גופיים מוסרים או לא ? ב. האם באמת אנחנו באותו מחנה ערכי ? ג. מה כן ? (עם מי לדעתי נכון לקדם שיתופי פעולה)

אתחיל בנקודה הראשונה.

הסיבה שהארגונים הללו מצליחים משום שאנחנו בימין האידאולוגי, או בימין הזהותי, עסוקים בעבודה פנים מול פנים, עבודה בגובה העיניים בעוד הם בשמאל מנסים לכפות את תפיסת עולמם ע"י שימוש במערכת המשפטית, בתקשורת, באקדמיה ובתרבות.

אנחנו בימין, בציונות הדתית, בקהילות, בישיבות ההסדר ובמכינות נדבר עם כל אחד, ניפגש עם כל מי שיהיה מוכן לשבת איתנו ולשוחח איתנו בגובה העיניים. הם לא "יבזבזו" את הזמן על הפעילות הזו. הם לא ישקיעו בקשר עם ה"הציבור"- משום שהציבור לא איתם, משום שהם לא יודעים להסתכל בגובה העיניים, ומשום שהם עסוקים בעתירות לבג"ץ. אנחנו פועלים עם הציבור, הם משתלטים על הציבור ע"י מוסדות המדינה.

שימו לב – לצילום הפוסט. מדובר בעורכת הדין שהעלתה את לוביץ' לשיחה על משה. ופה בדיוק היא מורידה לרגע את המסכה המוסרית ומגלה את הפנים האמיתיות שלה כשהיא מאיימת על אדם שכתב פוסט נגד הסגנון של לוביץ' בתביעה משפטית. אגב, לדעתי תביעה חסרת כל "קייס משפטי". אבל למה לא להיות "בריון" אם אפשר להפחיד במקום לשכנע.

באותה גישה ממש, אותה חבורה הלכה לצלם במועצות דתיות ע"מ להכשיל רשמי נישואין ורבנים. מוזמנים לקרוא את הכתבה ולהבין מאיפה אני מכיר את ההתנהלות הדורסנית שלהם. אותו הדבר הם עושים לרבנים עורכי חופות, בסרטונים האנטישמים שהם הוציאו לא מזמן, לגרעינים התורניים, למשגיחי הכשרות. וכן על זה הדרך.

זו אותה השיטה בכל מקום. הם טוענים שהם מגנים על החלשים, בשם הטענה הזו הם מוכנים לקבור באדמה כל מי שלא מיישר איתם קו. ולהוציא מהדיון את כל השאר.

כל הרבנים רשעים וסוטים. ליתר דיוק רק 90% כתבו אנשי נאמני תורה ועבודה, אז למה להשקיע זמן לדבר איתם. אפשר ישר להגיע לבג"ץ אחרי שעשינו להם דמוניזציה בתקשורת. ולעזאזל המציאות. אגב אותם אנשים מחקו מיד כשהבינו שזה לא מסתדר עם התדמית המוסרית שלהם או שהם עשו תשובה. הם מסתירים את הבריונות שלהם בעין אחת ובוכים בעין השניה שמישהו משתמש מולם באותם כלים בדיוק ואפילו פחות.

אני רוצה להמשיך לנקודה השניה

זהות משותפת: הגמרא מספרת על רבי יהודה בן נחמיה שהשיב לרבי טרפון תשובה הלכתית וכשראה שרבי טרפון לא עונה לתשובתו, זילזל בו. אגב הוא לא קרא לו ממזר, לא רשע ולא סוטה. הוא רק זילזל בו. ואפילו לא עשה את זה בפוסט או בזום.

אמר לו רבי עקיבא, דמות שכולנו בציונות הדתית לקחנו לנו כמודל: יהודה, צהבו פניך שהשבת את זקן תמהני אם תאריך ימים. אמר רבי יהודה ברבי אלעאי אותו הפרק פרס הפסח היה, כשעליתי לעצרת, שאלתי אחריו, יהודה בן נחמיה היכן הוא? ואמרו לי נפטר והלך לו [מנחות סח].

מה המשותף לי וללוביץ' או לפכטר'? אני עובר לשאלה האם אני רואה את עצמי עובד קשה ע"מ לייצר איתם אחדות, על פי הקריאה החשובה של הרב זלמן מלמד.

חשוב לי לציין שברור לי שמדובר באנשים שמכוונים לעשות טוב ובטוחים שדרכם נכונה. אין לי ספק שהם גם עזרו בעברם ללא מעט אנשים. בדיוק כמו כל אחד אחר שלא שייך למחנה שלהם. השאלה החשובה היא האם אנחנו חולקים אותן תפיסות עולם יסודיות. שהיו תמיד ביסוד הציונות הדתית. משום שיש עוד אנשים שאני יכול למצוא נקודות אחדות איתם בליכוד, בציבור החרדי, בוודאי בחוזרים בתשובה, אבל אפילו בעבודה ובמרצ.

אני יוצא מנקודת הנחה שבציונות הדתית יש גם משמעות למילה "דתית" שמהווה מחויבות של 100% לציונות ו100% ליהדות. יהודי דתי הוא יהודי שרואה בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה – בסיס ערכי שראוי ללכת לאורו. קרי: אידאולוגיה שראוי לחתור אליה, דרך חיים שיש בה הרבה טוב. ומכאן גם היחס שיש לו כלפי חז"ל, כלפי משה רבנו, כלפי המצוות והאיסורים.

לעומת היהודי הדתי – קמה לה הרפורמה והתנועה הקונסרבטיבית והעמידה את כל המסורת והכבוד למסורת אליה בסימן שאלה. קרי: אני ומשה יכולים לחלוק, מיהם בכלל רשב"י, רבי עקיבא, רבי מאיר בעל הנס ועוד. (שימו לב לדברים שאומרת לוביץ בסרטון) שימו לב לדברים שכותב פכטר ביחס לפרימיטיביות של התורה. שימו לב, התנועה הזו, בה שותפה לוביץ', רוצה לעקור הנישואין כדת משה וישראל. לטעמי זה לא דיון במסגרת הציונות הדתית. אם הציונות הדתית לדורותיה מצאה דרך לחבר את עולם היהדות עם הציונות, החבורה הזו אולי לא שמה לב שבפועל היא בזה לחוקי התורה, הנסיון להתאים את דברי חז"ל למקובל בתרבות המערבית נותן לחכמינו דימוי של בעלי דעות מיושנות וכו'. שצריך למצוא כל דרך לעקוף או לתמרן אותם.

ולכן אני שואל שוב; מדוע אנחנו והם באותו המחנה? איך ה-30% ערכים משותפים שאני חולק איתם, על פי הערכה שרירותית שלי, משמעותיים יותר מ- 90% ערכים משותפים שאני חולק עם שולי רנד, הרב עופר גיסין, גולן אזולאי, עדן אראל ועוד? איך הם יותר משמעותיים מה – 80% ערכים שאני חולק עם הציבור המסורתי בישראל? לדעתם הם לא, ולכן הם תמיד ישתפו פעולה עם ארגוני הקרן החדשה, עם אנשי מרץ ויש עתיד.

אז מה כן?

צריך לחזק את המגמה האמונית בציונות הדתית. לבנות מחנה אמוני רחב שקורא לאחדות מתוך כבוד למסורת. שפועל דרך העם ולא משתף פעולה עם כפיה משפטית כוחנית של ארגוני הקרן החדשה. יש אלפי דיינים ותלמידי חכמים שיושבים על המדוכה מתוך כבוד לתורה ומוצאים דרכים להקל איפה שאפשר. מתוך כבוד לתורה, מתוך רצון לשמר את האור המיוחד של היהדות.

ביהדות יש בשורה אמיתית לעולם שמבולבל בנושא המשפחה, הכלכלה, חינוך, מידות, ערכים, יחס לנשים, משפט, אמונה. מה לא? עולם הערכים היהודי הוא לא מערכת שצריך כל היום לחשוב איך לעקוף אותה. אלא עולם ערכים שצריך לעמול כיצד ליישם אותו מתוך כבוד.

כך גם נראה לי צריך להיות בערכי היסוד של הציונות הדתית. מי שלא מקבל את זה, שיהיה לו לבריאות. אפשר להיות איתו בקשר טוב, אפשר לכבד ולהעריך אותו בתחומים שונים. אפשר גם למצוא איתו נקודות הסכמה. לא ניתן להגדיר אותו באותו מחנה. הוא לא יכול להיות חלק מהתנועה הפוליטית, הוא לא יכול לכתוב את התוכן הלימודי של מוסדות החינוך של התנועה, הוא לא יכול לדבר בשם המגזר ולא יכול לייצג את המגזר.

בניגוד לדברים של הרב רונן לוביץ', אני לא עסוק בהם אפילו פרומיל של אחוז. הם לא מעניינים אותי. אין לי גם בעיה לשבת איתם לכוס קפה ואפילו להיות חבר שלהם. א. כל עוד הם הוגנים, ומנהלים מחלוקת הוגנת, בכלים שווים. בלי צילומי סתר ובלי כפיה משפטית. ב. זה לא דורש ממני להיות איתם באותו מחנה.