עו"ד על הפרשה: תזריע מצורע • לשון הרע והזכות לשם טוב – במשפט העברי

עו"ד על הפרשה: תזריע מצורע • לשון הרע והזכות לשם טוב – במשפט העברי

פרשת השבוע תזריע - מצורע, מרכזות את נושא הנגעים. ענייני הנגעים המתוארים בפרשיות אלו אינם תוצר של מחלת עור זיהומית. אלא סימפטום לכשל ערכי חינוכי

author-image
עו"ד על הפרשה: לשון הרע והזכות לשם טוב
  (אילוסטרציה: אבשלום ששוני/פלאש90)

פרשת תזריע מצורע: לשון הרע והזכות לשם טוב – במשפט העברי

אחד מנכסיו החשובים לאדם הוא זכותו לשם טוב. לעיתים כבוד האדם ושמו הטוב חשובים – כחיים עצמם. בפסיקת בית המשפט העליון, קרא השופט גולדברג, אל תוך חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ופירש את הזכות לכבוד ככזו "שכוללת גם הגנה על הזכות לשם טוב". על חשיבותה הרבה של הזכות לשם טוב עמד השופט חשין באומרו: "כבודו ושמו הטוב של האדם יקרים לו – למצער – כגופו. ומה אדם קונה זכות על גופו – שלא יפגעו בו – כך קונה הוא זכות שלא יפגעו בכבודו ובשמו הטוב. פגיעה במו הטוב של האדם מדמה עצמה לאונס או למעשה מגונה הנעשים בגופו של אדם. ההבדל בין שני סוגי הפגיעה אינו אלא זה, שאונס ומעשה מגונה פוצעים תחילה בגוף ולאחר מכן בנפש, ואולם פגיעה בכבודו ובשמו הטוב של האדם פוצעים בנפש ופציעת הנפש יכולה אף שתביא לפציעת הגוף".

עוד באותו נושא

90 שניות על פרשת תזריע מצורע עם הרב חגי לונדין

פרשת השבוע תזריע – מצורע, מרכזות את נושא הנגעים. ענייני הנגעים המתוארים בפרשיות אלו אינם תוצר של מחלת עור זיהומית. אלא סימפטום לכשל ערכי חינוכי. חז"ל מזהים את נגע הצרעת כתופעה רוחנית שמקורה בחטאי הדיבור. – חטא המכונה 'לשון הרע'. כך למשל מלמדים אותנו חז"ל "כל המספר לשון הרע – נגעים באים". עוד מפורסמת היא דרשתו של ריש לקיש, מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השני, שהשמיע לנו: "מאי דכתיב [=מה משמעות הפסוק] זאת תהיה תורת המצורע? זאת תהיה תורתו של המוציא שם רע", כלומר מעצם העובדה שהתורה כתבה 'מצורע' ולא 'צרוע' דורש ריש לקיש שמדובר בהלחמה שיש בה כדי לבטא את הגורם לצרעת שעניינו הוצאת רע.

ר' שמשון רפאל הירש, בניסיון להתחקות אחר הרציונאל הטמון בבסיס איסור לשון הרע מסביר:  "דמותו של אדם, המצטיירת בתודעתם של אחרים, היא יקרו. דמות זו קובעת את גישת אחרים אליו ואת המשקל שהם מייחסים להשפעתו…אין לאדם שכר משיב נפש יותר מאשר ההכרה, ההערכה ויחס החיבה שבני אדם רוחשים לו. הכבוד מביא לידי אושר בחיים" במילים אחרות ביסוד האיסור של לשון הרע עומד ההכרה בזכותו של האדם לשם טוב.

שלמה המלך, בספר קהלת שואל: "כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים"? תשובתו של שלמה בהמשך מפתיעה: "טוב שם משמן טוב". מסביר המדרש: "טוב לו לאדם לקנות שם טוב בעולמו משמן טוב", במילים אחרות שמו של האדם עדיף על כל ממון שבעולם או על כל דבר חומרי כדוגמת 'שמן טוב', המדרש ממשיך ומבהיר למה שמו הטוב של האדם חשוב כל כך, והוא מביא מספר הבדלים שבין שמו הטוב של האדם לבין השמן הטוב – החומר וכך הוא לשון המדרש:

"שמן טוב יורד שנאמר: 'כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן'. שם טוב עולה. שנאמר: 'ואעשך לגוי גדול'. שמן טוב לשעה, שם טוב לעולם, שנאמר: 'יהי שמו לעולם'. שמן טוב כלה, ושם טוב אינו כלה, שנאמר: 'שם עולם אתן לו אשר לא יכרת'. שמן טוב של עשירים, ושם טוב בין עניים בין עשירים, שמן טוב בחיים, ושם טוב בחיים ובמתים, שמן טוב מהלך מקיטון לטרקלין, ושם טוב מסוף העולם ועד סופו, שמן טוב נופל על המת ומבאיש שנאמר: 'זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח'. שם טוב נופל על המת ואינו מבאיש, שנאמר: 'וישם פיו על פיו'. שמן טוב נופל על המים והוא בורח. ושם טוב אינו בורח, שנאמר: 'ויאמר ה' לדג'. שמן טוב נופל על האור והוא נשרף, ושם טוב אינו נשרף".

הבדלים רבים מונה המדרש מדוע טוב לאדם שמו הטוב יותר מאשר דברים חומריים כדוגמת שמן טוב. חלק מהנימוקים מבוססים על יתרון הרוח על החומר, חלק מהיתרונות מבוססים על כך ששמו הטוב של האדם אינו מותנה בעושרו של האדם, אלא מסור לכל בני האדם באשר הם, שמו הטוב של העני יכול להיות טוב או משובח יותר מאשר שמו של העשיר. שמו הטוב של האדם אינו מוגבל למקום או זמן. היטיב לסכם את הדברים ר' שלמה יצחקי, רש"י, שאמר "יפה לאדם שם טוב משמן טוב"

במסכת אבות מובאת משנתו של ר' שמעון שקובע: "שלושה כתרים הן: כתר תורה, כתר כהונה, וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן"

בהבנת המשנה ניתן להסביר כי מצויים שלושה 'כתרים' תארי כבוד שאדם יכול לשאת. כתר תורה – כתר שאדם זוכה לו בזכות חוכמתו ויגיעתו בתורה, ואם נרצה להרחיב אז כתר שאדם זוכה לו בזכות חוכמתו וידיעותיו. כתר כהונה – הכוהנים להם ניתנה כהונת עולם, הכהנים היו משרתי ציבור, בעלי תפקיד ציבורי שנועד לתווך בין האדם לבין האל. ואולי בהקשר כתר כהונה מוסב לכל אותם פקידי ציבור ובעלי תפקיד ציבורי שתפקידם לשרת את הציבור, והם אלו שאמונים על ביצוע החוק. והכתר השלישי הוא כתר מלכות, והכוונה כאן לאותם אלו שנעשו, התמנו או נבחרו לראשי הציבור ולנבחריו. אלא שכאן המשנה לא עוצרת והיא ממשיכה וקובעת שהכתר – התואר, הגדול והחשוב מבין שלושת הכתרים האלו, הוא כתר שם טוב. והכוונה ל'מי שיש בידו מעשים טובים ושמועתו טובה מחמת מעשיו'.

בכדי להבין את משמעות ההיגד 'ושם טוב עולה על כולם', ניתן להציע שההבדל שקיים בין שלושת הכתרים, חכמה, כהונה, ומלכות, לבין שם טוב, שאלו ספק אם כל אדם יוכל להשיג, לא בטוח שכל אחד יצליח להגיע למדרגת חכם, בין אם לנוכח מגבלות יכולת או מגבלות כלכליות שימנעו מאדם להשיג חינוך טוב. כמו כן לא כל אחד יוכל להתמנות לתפקיד ציבורי ולא כל אחד יכול להיבחר לתפקיד ציבורי. מנגד הכתר של שם טוב הוא הכתר שכל אדם יכול לזכות זו אם יפעל בהתאם לעקרון של 'סור מרע ועשה טוב', אדם שיתרחק מהרע ויהיה עסוק בטוב, בגמילות חסדים, בפעולה למען הציבור למען האדם ושלא על מנת לקבל פרס. ורק מהטעם של אדם לאדם – אדם. אדם כזה שמו הטוב יהיה גדול מכל כתר, תואר או מעמד.

כיוון נוסף ניתן למצוא בדבריו של רבינו יונה בפירושו למסכת אבות, שמבאר עניין זה ומלמדינו "ולכתרים כולם צריך כתר שם טוב'. ומכאן אפשר להציע ולהסביר שגם אם אדם השיג את אחד משלושת הכתרים, חוכמה, כהונה, ומלכות, בזכות מאמצים מרובים, כישורים והשקעה גדולה, אין בכך די, ואין התואר, 'הכתר', שווה אם האדם חסר שם הטוב. במילים אחרות, יהא האדם החכם שבאדם, או ישמש אדם בתפקיד הבכיר ביותר או יתמנה למשרה רמה אין באלו די אם שמו אינו טוב ואם שמועתו רעה וקופה של שרצים תלויה לו מאחוריו.

עתה ניתן להבין את אחת מהכמיהות הגדולות יותר של האדם – הרצון לשמור ולהבטיח ששמו הטוב לא יוכתם, מלאכה זו אינה פשוטה ולא בכדי דורשים חז"ל "אשרי מי שגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב". השימוש במילה 'אשרי' מבטאת אולי יותר מכל את משאת הנפש של האדם, תוך הפנמה שהדבר אינו פשוט. מתוך הבנה זו וכדי להגן על שמו הטוב של האדם באים דיני לשון הרע במקורות ההלכה היהודית ותובעים מהאדם לצמצם את הדיבור על האחר. כאשר מעל כל ההלכות המפורטות בהלכות לשון הרע היהודיים מרחפת התביעה מהאדם – דבר על עצמך והנח לחברך. הכי קל לברוח מהעיסוק בעצמי ובפגמי, והכי קל להתעסק בחסרונותיו, בפגמיו, בחולשותיו ובמעשיו של האחר.

ואולי זו כוונת חז"ל שביקשה להתחקות מדוע נגזר על המצורע שישב בדד מחוץ למחנה. "מה נשתנה מצורע שאמרה תורה בדד ישב מחוץ למחנה מושבו? הוא הבדיל בין איש לאשתו בין איש לרעהו, לפיכך אמרה תורה: בדד ישב". אם אינך יודע לשמור על כבודו ועל שמו הטוב של הזולת מקומך מחוץ למחנה.

==

אלישי בן יצחק, עורך דין ומגשר מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' ובעלים של משרד עורכי דין פרטי.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
ראוי ביותר
אביטל | 24-04-2020 15:43
במיוחד בדורנו ששמו הטוב של האדם נשחק ראוי להזכיר דברים חשובים כאלו
2
תמיד רלוונטי
סטודנט | 26-04-2020 11:41
אני יכול לדמיין שומע את הדברים מפי הכותב - מעשיר ומחכים