אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

עו"ד על הפרשה: צו • על חובת סודיות – שלא לבייש

מדוע ציוותה התורה את הכהנים באופן מיוחד, שאת החטאת יש להקריב במקום שבו מוקרבת העולה? תשובה לשאלה זו אנו מוצאים בתלמוד הירושלמי "שלא לפרסם את החטאים".

עו"ד על הפרשה: צו • על חובת סודיות – שלא לבייש
  (צילום: שאטרסטוק)

על חובת סודיות – שלא לבייש

פרשת צו מהווה המשך ישיר לפרשת ויקרא, ואף היא עוסקת בתחילתה, במעשה הקורבנות. ההבדל בין פרשת צו לפרשת ויקרא טמון בנקודת הייחוס. פרשת ויקרא עוסקת בקורבנות מהזווית של מקריב הקורבן. בעוד שפרשת צו מכוונת את נקודת המבט אל הכהנים.

בלשון חז"ל מכונה ספר ויקרא בשום 'תורת כהנים'. תפקידם של הכהנים נשא אופי ציבורי כפי שמשמיענו ספר החינוך: הכהן הוא שליח בין ישראל לאביהם שבשמים, ומתוך מעשיו וקורבנותיו יתרצה האדם לפני בוראו ויכופר לו". במילים אחרות "הכהנים היו עובדי ציבור שהוסמכו לעבוד בקודש, ולמעשה היו החולייה המקשרת בין האדם לבין האל, שיועדה לתפקיד ציבורי. לא נחטא אם נטען שספר ויקרא הוא התקשי"ר הראשון שנכתב למגזר הציבורי. ואכן עיון בהוראות המקרא לכהנים עשוי ללמד אותנו מהי תפיסת תפקיד נכונה של עובד ציבור".

אחד הציוויים שהפרשה מפנה לכהנים מורה "דבר אל אהרן ואל בניו לאמור זאת תורת החטאת במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני ה' קודש קודשים הוא" [ויקרא ו,ח]. הציווי מצווה להקריב את קרבן חטאת במקום שבו מוקרב קרבן עולה. כדי לעשות סדר בדברים קרבן עולה נתפס 'כדורון' כמתנה שהאדם מביא לאל, קרבן שכולה עולה כליל לה'. קרבן חטאת מובא ככפרה לעובר עבירה בשוגג.

כאן עולה השאלה מדוע ציוותה התורה את הכהנים באופן מיוחד, שאת החטאת יש להקריב במקום שבו מוקרבת העולה? תשובה לשאלה זו אנו מוצאים בתלמוד הירושלמי בדרשתו של "ר' לוי בשם ר' שמעון בן לקיש במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני ה' שלא לפרסם את החטאים". כלומר הסיבה לציווי ולהדגשה זו נובעת מהחובה לשמור על כבודם של החוטאים ולא לפרסם את קלונם.

עקרון זה הפך למוסד משמעותי בעולמה של הלכה כך למשל, מצינו בתלמוד הבבלי במסכת סוטה "והאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי: מפני מה תיקנו תפילת בלחש [=מדוע אדם מתפלל תפילת עמידה בלחש]? כי שלא לבייש את עובדי העבירה, שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה". מסביר ר' שלמה יצחקי, רש"י מהו שלא לבייש את עוברי העבירה, הכוונה שלא לבייש את אלו "שמתוודים בתפילתם על עבירות שבידם". עקרון זה נלמד מעצם העובדה שהתורה לא הקצת מקום מיוחד לצורך הקרבת קרבן חטאת אלא ציוותה להקריבו בדיוק באותו המקום שם מקריבים קרבן עולה. וזאת כדי שלא לבייש את החוטא וכדי לא לפרסם את גנותו.

מוסד חשוב בעולמה של יהדות והוא החובה לשמור על פרטיותו של האדם, והבטחה שענייניו הפרטיים לא יהוו נחלת הכלל. חובה זו נגזרת בין היתר מהמצווה "לא תלך רכיל בעמך" שאוסר לדבר לשון הרע ורכילות על אדם גם אם הדברים נאמרים הם דברי אמת. יחד עם זאת החובה לשמור על פרטיותו של האדם, והאיסור מלגלות מידע סודי אינה מוחלטת, ויש מצבים שקיימת חובה לדווח מידע שיש בו כדי למנוע נזק.

יחד עם זאת באיזון שבין חובת שמירת סודיות לבין  החובה של "לא תעמוד על דם רעך" ניסוג הערך של הגנת הסוד מפני פגיעה בצד שלישי, עקרון זה נלמד מעצם סמיכות הציווי של איסור רכילות לציווי של לא תעמוד ששניהם הובאו בפסוק אחד "לא תלך רכיל בעמיך ולא תעמוד על דם רעך"

כך למשל משמיענו המדרש: "ומנין אם ראית טובע בנהר או ליסטים באים עליו או חיה רעה באה עליו חייב אתה להצילו בנפשו תלמוד לומר לא תעמוד על דם רעך, ומנין לרודף אחר חבירו להורגו…חייב אתה להצילו בנפשו תלמוד לומר ולא תעמד על דם רעך".

את המדרש מסביר הרב אהרן ב"ר אברהם אבן חיים, דיין ורב בפאס שבמרוקו, המאה ה-16. בפירושו  'קרבן אהרן' וכך הוא לשונו: "מדאסמכיה [=מסמיכות העניינים] ללא תלך רכיל דריש ליה, וזה שבתחלה הזהירו שלא יגלה סוד חבירו לשום אדם, ולזה הוצרך לומר שאם הוא עדות שיודע לשכנגדו שהוא חייב לגלות העדות ולהגידו, ופירוש הפסוק לא תלך רכיל ומגלה סוד בעמך, ועם כל זה לא תעמוד ותשתוק על דם רעך, שאם אתה יודע לו שום עדות לקבל ממונו אין אתה רשאי לשתוק, והכי קאמר קרא לא תעמוד ותשתוק על חיוב רעיך, ודרשו לא תעמוד כמו עמדו לא ענו עוד". כלומר אין בחובה המוטלת על אדם שלא לגלות סוד כדי לפטור אדם מאחריות אם המידע יכול להציל אדם אחר.

ולא רק זו בלבד אלא גם במקרה שבו אי גילוי סוד יכול ויגרום נזק לרבים, גם כאן נסוג הערך של שמירת הסוד ועומדת החובה לחשוף את המידע. בספר 'חפץ חיים', ספר מקיף שמוקדש לדיון בענייני לשון הרע ורכילות, מובאים תנאים שבהתקיים כולם, ניתן יהיה לעשות שימוש במידע כדי למנוע נזק מאחרים. התנאי הראשון יש צורך שהדברים יהיו ידועים למפרסם מידיעה אישית ולא מפי השמועה, שנית בעל הסוד צריך לשקול טוב טוב האם לפרסם את הדברים, שלישית יש לנסות ולבקש מהמספר שיפעל באופן אחראי ויגלה את הסוד או ימנע מעשיית מעשה שיש שיכול להזיק לאחרים. רביעית אם המספר לא קיבל על עצמו על מגלה הסוד להימנע מתוספות ופרשנויות לאירוע, אלא לספר את הדברים כפי שנאמרו לו. חמישית אין לגלות את הדברים משיקולים פסולים של שנאה או נקמה.

ברוח זו פוסק הרב עובדיה יוסף, שקיימת חובת דיווח למשרד הרישוי על נהג שסובל ממחלת הנפילה ואשר יש בנהיגה שלו כדי לסכן את הציבור.

יחד זאת רגישות מיוחדת יש ליתן מקום שמדובר באנשים שהמידע הגיע אליהם מתוקף תפקידם כבעלי תפקיד ציבורי, האם העקרונות עליהם דיברנו יחולו גם כאן. תשובה לשאלה זו ניתן למצוא בשאלה שהופנתה לרב יעקב אריאל. השאלה עסקה במתח שבין כללי האתיקה שחלים על עובדים סוציאליים שלא לגלות פרטים שנמסרו לו במהלך עבודתו לבין החובה למסור עדות בבית דין במסגרת הליכי גירושין. בתשובה ארוכה שנכתבה קובע הרב אריאל בין היתר: שחובת הנאמנות היא מעין 'מצווה דרבים', ואם העובדים הסוציאליים לא היו נאמנים בעיני הציבור לא יוכלו למלא את תפקידם, כי איש לא ייתן בהם אמון. ואולי יש לומר שיש כאן ספק שקול – שב ואל תעשה עדיף". ובין מסקנת דבריו הוא קובע "החובה להידבק במידת האמת נדחית מפני נזק גדול לציבור או מפני דברים אחרים שיש בהם משום הוצאת האמת לאור".

העיקרון העולה מהכרעתו של הרב אריאל לפיה במתח שבין הצורך לחשוף את האמת ולמסור מידע על אדם שהגיע לבעל תפקיד ציבורי, כדוגמת עובד סוציאלי, יש ליתן משקל ועדיפות לשמירת הסוד, וזאת מהחשש שמא נושא התפקיד ייקח את הדברים ויעשה בהם שימשו כנגד אותו אדם. מה שיוביל להחמצת התפקיד ולדחייתו על ידי הציבור.

פרשת השבוע יש בה כדי ללמד על כיוון חשוב בשאלה האם לגלות מידע רגיש על אדם אם לאו. השקול היא מה מטרת הסיפור, אם המספר עושה כן מתוך רצון לשפר את מעשיו, או מתוך רצון לתקן את מעשיו כפי שקיים במעשה קרבן, שהחוטא המביא חטאת מבקש לתקן חטא שעבר בשגגה. במקרה כזה אין כל תועלת ואולי קיימת חובה להגן על מעשיו. ומכאן שעובד ציבור או כל נושא תפקיד ציבורי שנחשף למידע רגיש על אדם צריך לשאול את עצמו מה מטרת המידע שהועבר לו, אם מדובר באדם שמבקש לשוב למוטב לתקן את מעשיו או שמא מדובר באדם שאין במעשיו כל כוונה לשוב מדרכיו אלא רק צורך להדגיש את כוונותיו הפסולות במקרה כזה יכול והערך של חובת שמירת הסוד ייסוג אל מול ערך אחר של לא תעמוד על דם רעך שלום הציבור ועוד.

==

אלישי בן-יצחק, עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט', ובעלים של משרד עורכי דין.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
3 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
מרתק
חיים | 03-04-2020 14:46
יש בדברים כאן המון חומר למחשבה
2
נהנה לקרוא את הטור
יהודה | 05-04-2020 1:36
כל שבוע מפתיע מחדש עד כמה ניתן לקשור את הפרשה לחיי המעשה
3
מאוד אקטואלי
דוד | 05-04-2020 10:22
רלוונטי במיוחד בשאלה האם לפרסם את שמם של חולי קורונה, כל הכבוד