שעה שכולם עוסקים בהבלחות והבטחות מחדרי המשא ומתן בין צוותו של גנץ לנתניהו ולשאר חברי הקואליציה, השאלה האקוטית יותר היא לאו דווקא מי יישב באיזה משרד ומה ייחסי הכוחות בין המרכיבים של ממשלת האחדות, אלא איך הדבר יעשה.

תחת סיסמת הבחירות "ישראל לפני הכל", חברו אנשי גנץ במחיר פירוק השותפות עם יש עתיד ובוגי יעלון לממשלת אחדות. צעד שהציבור היה כמהה אליו בשעת משבר שכזו, עכשיו השאלה האם עדיין האינטרס הלאומי יישמר בזמן הקרב על התיקים.

ברור שהקרב הזו הוא לא רק אגו, אלה הוא זה שיעצב את ישראל בשנים הקרובות, ולכן חשוב איך תחולק העוגה מה יהיו יחסי הכוחות ומי יקבל מה, יחד עם זאת אל לנו לשכוח שאנחנו בעיצומו משבר אחד החמורים שידענו, שאת סופו אנחנו עדיין לא יודעים להעריך.

לכן בעת משבר שכזו כדאי שחילופי הגברי במשרדים יעשה בשום שכל. אין מאה ימי חסד ללמוד את העבודה, אנחנו תוך כדי תנועה מתמדת. כל שר שמגיע או שרה שמגיעים למשרד חדש עליהם לערוך חפיפה ארוכה ולהתלוות לשר שנמצא כרגע בפעולה למשך זמן ארוך כדי ללמוד את החומר.

אין משרד בממשלה שלא עסוק עד מעל הראש באתגר הקורונה שעומד לפתחנו. ולא רק משרדי הבריאות, הביטחון, ביטחון הפנים והחינוך. כל צוותי המשרדים שקועים באתגר הזה. מהמנכ"לים ועד אנשי המטה. זה נוגע לכלכלה ולתרבות, לאזרחים הוותיקים כמובן ולמשרדי המדע והחוץ – כולם בעיצומה של המערכה ולמדו כבר דבר או שניים

נבחרי הציבור נבחרו לייצג אותנו ולעבוד למען הציבור זה בדיוק הזמן להראות זאת.

על כל שר שנכנס לגלות ענווה, לתת לשר הנוכחי להמשיך לרוץ וללמוד מכל צעד של עבודת המטה, רק שידעו שניהם שניתן להעביר את השרביט בעת חירום, הדבר יעשה. זה כמו חילופי אלופי פיקוד בעת מלחמה.

האנשים שחברו לממשלה כדי לשאת יחד את האלונקה בשעת המשבר, עליהם לגלות אחריות ולעשות זאת בצורה המיטבית, כי זה בנפשינו.

ועוד דבר, עם כל הביקורת על הצעדים של האופוזיציה להשתלטות על הכנסת בזמן משבר, אם נניח לרגע את הפוליטיקה בצד, טוב שישנן וועדות שפועלות ומפקחות על הרשות המבצעת ומזמנת את המנכ"לים והאחראים לספק תשובות. ביתר שקיפות והבנת הבעיה ניתן יהיה באופן טוב יותר גם לספק פתרונות.