אז למה לא לעבר את השנה?

זה היה יכול להיות פתרון זמין ונוח לחגיגות הפסח. להוסיף חודש אדר ב', וכך לדחות את הפסח בחודש, אולי עד אז יעבור הזעם.

הרמב"ם כותב שעל בעיות פחותות מהקורונה מעברים את השנה, כמו שהדרכים לירושלים עדיין לא מתוקנות או שהתנורים לא מוכנים לצליית הפסח. בטוחני שהיה מסכים שגם במקרה הזה יש לעבר.

אז למה לא בעצם?

שוב אנו חוזרים לאותה בעיה – בעיית הסמכות: "כל שאמרנו מקביעות ראש החדש על הראייה ועיבור השנה מפני הזמן או מפני הצורך, אין עושין אותו אלא סנהדרין שבארץ ישראל… אבל בזמן שאין שם סנהדרין בארץ ישראל אין קובעין חדשים ואין מעברין שנים אלא בחשבון זה שאנו מחשבין בו היום" (ה, א), אומר הרמב"ם.

אנחנו כלואים באותו חשבון שתוקן לנו לפני מאות רבות של שנים ולא באמת חופשיים לקבוע את הזמן. אבל כאן המלכוד – למה אין לנו סנהדרין ואין סמכות? לדעת הרמב"ם, היינו יכולים לחדש את הסנהדרין אילו כל חכמי ישראל היו מסכימים על כך( הלכות סנהדרין ד', יא') במילים אחרות, אם כל חכמי ישראל היו מסכימים לשבת יחד כדי לטפל במשבר הנוכחי, היה ניתן לעבר את השנה ולתת מענה לפסח הקרב ובא.

נמצא אם כן שבעיית הסמכות איננה בעיה ללא פתרון אלא היא בעיה שתלויה בנו. אם רק נרצה נוכל לפתור אותה, ולשוב ולנהל עניינים שבהלכה באופן חופשי.

לכן בפעם הבאה שמשהו אומר לכם: 'הייתי רוצה אבל אין לי/לנו סמכות', תדעו מה לענות לו. אין לו/לנו סמכות כי אנחנו לא רוצים שתהיה לנו סמכות. אם באמת היינו רוצים לקחת אחריות, היינו כבר לוקחים אותה.

=======

הרב ד"ר עידו פכטר, הוא רב קהילת 'ישראל הצעיר' ברמת פולג בנתניה ועורך עלון 'מסביב לשולחן'.

המאמר פורסם בקבוצת הוואטסאפ 'הלכה בעולם המודני'