הרב אליעזר מלמד, מחבר סדרת ספרי ההלכה 'פניני הלכה' השיב לשאלות בנוגע לטבילת נשים במקווה בצל מגיפת הקורונה וקבע כי אין לדחות טבילת נשים שכן הסכנה אינה גדולה.

השאלות והתשובות פורסמו בעמוד הפייסבוק של 'פניני הלכה'.

שאלה: האם יש מקום בעת הזאת של חשש ממגיפת הקורונה לדחות טבילת אשה לטהרתה מחמת החשש שמא תדבק בנגיף בעת טבילתה במקווה?

ככלל, מצווה לטבול בהקדם ולא לדחות את הטבילה אפילו ביום, שכן על ידי הטבילה מקיימים מצוות שמחת עונה שהיא מצווה גדולה מהתורה, והיא הביטוי התמציתי של מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' שעליה אמר רבי עקיבא שהיא כלל גדול בתורה (פנה"ל שמחת הבית א, א).

ואין לחשוש לסכנה כל זמן שהאחראים על רפואת הציבור במשרד הבריאות לא אסרו זאת. ואף שמן הסתם יש סיכון מסוים של הידבקות בקורונה בטבילה במקווה, אין מדובר בסכנה שבעטיה יש לבטל מצווה גדולה שכזו.

כלומר במשך כל חיינו אנו נפגשים עם סכנות, אלא שכל זמן שהסיכוי שיתרחשו הוא נמוך מאוד, אין חוששים להן. לכן נוסעים ברכב לטיולים וביקורי חברים, למרות שיש חשש שתיארע בדרך תאונה. וכן אין מחייבים כל אדם שיורד במדרגות לאחוז בחוזקה במעקה, שמא ייפול וייפגע. ואין אוסרים ביקור קרובים בבית חולים מחשש שמא המבקר יידבק באחת המחלות.

על חשש סכנת הקורונה איננו יודעים מספיק, ולכן כאשר מדובר במעשים של רשות וחול אפשר להחמיר, אבל כאשר מדובר במצווה גדולה שכזו, יש לסמוך על האחראים על רפואת הציבור, שעל פי הדרכתם מפעילים כיום את המקוואות עבור טבילת נשים, תוך הנחיה לנשים לסיים את כל ההכנות בבית ורק לטבול במקווה.

לפי עמדתם, באופן זה אין בטבילת נשים במקווה סכנה. אמנם לגבי התפילה במניין, אף שלפי הוראת האחראים על הרפואה הציבורית, אפשר לקיימן בעשרה תוך הקפדה על ריחוק שני מטר ובלא מבוגרים וילדים ומצוננים וכו'. אולם כיוון שבפועל קשה לעמוד בכללים הללו, והרצון לקיים את המניין יוצר באופן קבוע התנגשות עם כללי הרפואה שנקבעו, נכון להתפלל ביחיד.

בנוסף לכך, אין להשוות את מצוות הטבילה שהיא מהתורה, למצוות המניין שהיא מדברי חכמים. וגם מצד חשש הסכנה, מצוות טבילת הנשים היא חד פעמית ולכן חשש סכנתה קל, ואילו המניין מתקיים שלוש פעמים ביום על ידי כל ציבור הגברים וממילא חשש סכנתו גדול יותר.

שאלה: אמרו חכמים (תענית יא, א): "אסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון". וכן נפסק בשולחן ערוך (או"ח רמ, יב), ואולי גם זמן מתוח זה נחשב כשנות רעב.

תשובה: שני רעבון פירושו תקופה שאנשים מתים מרעב, וגם הנותרים בחיים סובלים מרעב, ואל לו לאדם לפרוש מהציבור ולשמוח. אולם בעת הזאת אנו רק נזהרים מפני מגפה שעלולה להתפשט, אבל ברוך ה' מספר המתים אינו מרובה מעבר למקובל במשך כל השנים (עי' פנה"ל שמחת הבית ב, יד).

יתר על כן, שמירת הבריאות תלויה גם בשמחת החיים, ולכן כל זמן שאין מדובר בשעה קשה ממש, מצווה לקיים בהידור את כל מצוות השמחה. קל וחומר למי שאינו יוצא לעבודתו, שחובת שמחת המצווה בימים אלו גוברת (עי' פנה"ל שמחת הבית ב, ז).

שאלה: מדוע את מקוואות הגברים הורו לסגור ואילו את של הנשים לא?

תשובה: משני צדדים אין להשוות ביניהם.

א. מצוות טבילת הנשים היא מצווה גדולה מהתורה, ואילו מנהג טבילת הגברים הוא אפילו לא מצווה מדברי חכמים אלא מנהג חסידות שרוב ישראל אינם נוהגים בו.

ב. מקוואות הנשים נקיים בהרבה ממקוואות הגברים, הן בגלל שהנשים צריכות להתכונן לקראת הטבילה, והן בגלל שבקהילות שבהם גברים טובלים, מספר הגברים הטובלים הוא פי מאה ממספר הנשים, וממילא ברור שבעת הזאת הקושי בשמירת כללי ההיגיינה במקווה הגברים הוא פי מאה ממקווה הנשים.