אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

עו"ד על הפרשה: פרשת כי תשא – אהרן ויהושע שני דגמים של הנהגה

פרשת כי תשא מקפלת בתוכה את חטא העגל, אחד מרגעי המשבר הגדולים בעם ישראל בתקופת המדבר. הרקע לחטא מבוסס על דרישתם של בני ישראל למנהיגות אלטרנטיבית למשה

עו"ד על הפרשה: פרשת כי תשא  שני דגמים של הנהגה

פרשת כי תשא מקפלת בתוכה את חטא העגל, אחד מרגעי המשבר הגדולים בעם ישראל בתקופת המדבר. הרקע לחטא מבוסס על דרישתם של בני ישראל למנהיגות אלטרנטיבית למשה. "קום עשה לנו אלוקים אשר ילכו לפנינו, כי זה משה, האיש אשר העלינו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו". בקשתו של עם ישראל למנהיגות אחרת צומחת על רקע התעכבות בחזרתו של משה אל מחנה בני ישראל.

הרש"ר הירש סבור שאין לראות בבקשת בני ישראל משום דרישה לעבודה זרה במובן הרגיל, שעניינו בגידה באל, אלא הדרישה של בני ישראל מאהרן "אמור היה לבוא במקום משה, לא במקום האל". לפי הבנתו של הרש"ר הירש חטא העגל עניינו בשאלת דמותו של המנהיג בעם ישראל.

ואכן המתבונן בפרשה יכול לזהות התייחסות לשלושה מנהיגים, כאשר מכל אחד יש ללמוד על מנהיגות אדיאלית. והכוונה למשה, אהרן ויהושע. שלושת הדמויות האלו מבטאים כל אחד צד אחר במנהיגות. מפאת קוצר היריעה, ולנוכח העובדה שמנהיגותו של משה ודרכי פעולתו בניהול משבר חטא העגל נידון רבות. אבקש לעמוד ברשימה זו על שני מנהיגותם של אהרן ויהושע כפי שאלו עולים בפרשה.

אהרן – ומנהיגות שמבקשת לרצות את העם ונטילת אחריות

אהרן הוא אדריכל חטא העגל, במענה לפניית עם ישראל הוא מבקש מהם להביא לו זהב. עם קבלת הזהב נאמר על אהרן "ויקח מידם ויצר אותם בחרט, ויעשהו עגל מסכה". בניסיון להבין את פעולתו של אהרן

מסביר הרש"ר הירש "פעל אהרן תחת לחץ הכפייה של עוצמת העם" לפי המדרש בני ישראל אף איימו על אהרן שאם לא ייעתר לבקשתם הם יהרגו אותו. בתגובה חשש אהרן, שאם יסרב יהרגו אותו. ובמצב כזה העדיף לתלות ולקחת על עצמו את האחריות לחטא כולו. והנה למרות כוונתו הטובה של אהרן הדברים נתפסים כמעשה חמור כמו שמעיד הכתוב בספר דברים: "ובאהרן התאנף ה' מאוד להשמידו". מכאן צריך ללמוד מנהיג לכוון את פעולות הציבור לא אל המבוקש על ידם אלא על ידי הרצוי והנכון, גם אם מדובר בדרישה שעל פניה היא נתפסת כלגיטימית, אין כל הרשאה למנהיג לשתף פעולה ולציית לכל דרישה שעולה מהעם.

אלא לצד הביקורת הנמתחת על מעשה אהרן בחטא העגל, ניתן ללמוד על גדולתו של אהרן כאשר הוא נשאל על ידי משה "מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה". תשובתו של אהרן למשה "אל יחר אף אדוני אתה ידעת את העם כי ברע הוא".

על משמעות תשובתו של אהרן מסביר הרש"ר הירש "מה רבה גדולתו של אהרן בשעה שאמר את התשובה הזאת. הוא לא אמר דבר להגנתו, אף שתק ולא הסביר את הנסיבות הידועות לנו [שבני ישראל איימו עליו, וכפו אותו] שהיו עשויות למעט במידת חטאו. אין זכר להתכנסות המון העם שגבר עליו…אין זכר לניסיון לנצל את יצר ההתגנדרות של הנשים שלם השהית המעשה, אין זכר למלאכת החרט רבת העמל שבה ביקש לדחות את גמר העשייה. לכל זה אין זכר, אין הוא רוצה להגדיל את אשמת העם על ידי סיבה כלשהי שתמעט את אשמתו. הוא מקבל על עצמו כמעט את כל האשמה כולה, והוא מאשים את עצמו בגילוי חולשה ואוזלת יד…בגלל ריפיון כוחי וחוסר עמידתי על מידותי – ויצא העגל הזה".

לפי הסברו של הרש"ר הירש למרות שאהרון יכול היה לטעון לעצמו טענות הגנה, של כפיה, איום, כורח. למרות שאהרון יכול היה להראות שכל כוונתו היתה לעכב את ביצוע הבקשה באמצעות יצירה מורכבת שמצריכה מתכת יקרה, שעצם הדרישה תגרור לעיכוב, וכשה לא מצליח הוא יושב ומתחיל במלאכת מחשבת ליצור עגל, כל אלו פעולות שלוקחות זמן ואהרן יכול היה באמצעותם להוכיח שכל כוונתו היתה אחרת, ולמרות זאת אהרן תולה את עיקר האשמה בו בחולשותיו המנהיגותיות ובאוזלת ידו.

מנהיגות נבחנת בין היתר ביכולת לקחת את מלוא האחריות על מעשה שאתה עושה, גם אם בסופו של דבר יתברר שההחלטה או המעשה לא היו נכונים. אהרן מלמדינו שמנהיג צריך לעמוד איתן אל מול מעשיו ולא לחפש אשמים.

יהושע – מנהיג צריך לצמוח מלמטה

יהושע הוא היורש של משה, הוא זה שעתיד לתפוס את מקומו של משה והוא זה שעתיד להכניס את בני ישראל לארץ המובטחת. והנה התורה מוצאת לנכון להזכיר את יהושע בפרשה שלנו בפרט שלכאורה נראה מיותר, וכך מופיע "ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל". ובכלל מכל התכונות של יהושע 'מתעקש' הכתוב להגדיר את יהושע כ'משרת'. הרי את יהושע פגשנו במלחמת עמלק, כאשר בני ישראל יצאו ממצרים, ועל יהושע הוטלה המשימה "בחר לך אנשים וצא הלחם בעמלק". ובהמשך אנו קוראים על כך שיהושע מצליח במשימה "ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב". ולמרות זאת מוגדר יהושע כ'משרת'.

יתר על כן המדרש מסביר לנו את סמכויותיו ופעולתו של יהושע כמשרת וכך מובא: "משרת משה, ומה שירות היה משרתו, היה נוטל את הדלי ואת הבלנרים (כלים של הבלן) ומוליכו לפניו לבית המרחץ". ובמדרש אחר מצינו: "היה משכים ומעריב בבית הועד שלך הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורס את המחצלאות הואיל והוא שרתך בכל כחו כדאי הוא שישמש את ישראל"

מדברי המדרש עולה כי יהושע אינו בוחל בשום פעולה שקשורה לטובת הציבור או לטובת המנהיג, גם אם הפעולה היא פעולה בזויה. יהושע תופס עצמו כמשרתם של הציבור במלוא מובן המילה. אבל יותר מכך הפסוק מתאר "יהושע בן נון נער" וכאשר אנו מדברים על נער אנו יכולים להבין את ההתעסקות עם מלאכות בזויות אולם קיימת פרשנות שיהושע כלל לא היה בשנות העשרה לחייו, וכלל לא היה 'נער' אלא באותה העת יהושע היה בן 57 שנה. ומכאן ניתן להוסיף ולבאר שהעובדה שהכתוב קוראו נער זה על משום שיהושע גם בגילו המבוגר היה נכון לבצע עבודות של נער.

תכונה זו של מסירות לציבור ממשיכה ומלווה את יהושע גם כאשר הוא הופך למנהיגם של עם ישראל, כפי שמשמיענו התלמוד: "יהושע אוהב ישראל היה, עמד ותיקן להם דרכים וסרטיא [=דרך המלך]. כל היכא דניחא תשמישתא [=כל מקום ששימושו היה נוח לרבים] – מסרה לרבים, כל היכא דלא ניחא תשמישתא [=וכל מקום ששימושו לא היה נוח לרבים] – מסרה ליחיד". החשיבות לפעול לטובת הציבור ולשרתו היא מאבני היסוד של מי שמבקש לעצמו מנהיגות, כפי שמשמיענו המאירי: "ואם הוא ממונה במנהיג, ראוי לו לפשפש בכל ענייני העיר ולהשתדל בכל מיני תיקון הצריכים בה, הן תיקון מדיני הן תיקון נפשי, הן במניעת היזק הן בהשתדלות תועלת".

רבינו בחיי אבן פקודה, בבואו לציין את האחרית המוטלת על מנהיג ציבור כותב: "והוא אז ישגיח עליהם ויחון אותם וישפוט בניהם צדק, וידריכם במה שיש בו טובת כללותם, ולא יזנחו ענייניהם, ולא יוכל להם אויב, ואילו הביט כל אחד מבני האדם על עצמו להתגונן בעצמו, לא היו באים לידי הסכמה לבנות מגדל ולא חומה, והיה מצבם מוזנח. עם זאת, הרי המושל על בני אדם עם הנהגתו אותם הרי הוא שומר חוקי התורות וינהיג בני אדם כפי דתי הצדק ומנהגי החסד הנעלים, והרי הוא משרת את התורה ושור על מדיניות צדק".

דברים דומים. בעניין השתדלותו של מנהיג בענייני הציבור אנו מוצאים אצל ר' יוסף אלבו, בספרו 'העיקרים' בבואו למנות את תכונותיו של מנהיג הוא מונה בתור תכונה ראשונה: "צריך שיהיה…רחמן לעמו, ומוסר נפשו להצילם, כמו שמדרך הרועה לסכן נפשו להסיר המזיקין ולהילחם עם הארי והדוב לשמור הצאן ולרחם עליהם"

ומן הכלל אל הפרט

מנהיגות היא עבדות, ולא שררה. המבקש ליטול לעצמו כתר הנהגה צריך לתת דעתו לא על עצמו אלא על הציבור, והציבור כציבור הכל יש בו אוהבים למנהיג ושונאים לו. מהללים את מעשיו לצד בזים לו ולמעשיו. רוצים ביקרו לצד כאלו שמבקשים את מפלתו. המנהיג מצידו צריך לשרת את עמו כמו 'נער' שנכון לעשות הכל גם אם מבזים אותו וגם אם הפעולות מבזות אותו.

==

אלישי בן-יצחק, עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' ובעלים של משרד עורכי דין

אם בכתבה נמצאה טעות או פרסומת לא ראויה. דווחו לנו >
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
תודה רבה
רפי | 13-03-2020 8:35
אף פעם לא ראיתי את הדברים בצורה הזו, הבעיה הקטנה למה לא כתבת גם על משה?
2
תותח על
סטודנט | 15-03-2020 8:58
אדם מדהים, כותב נהדר, כל הכבוד