בל תשליך: היהדות-הישראלית צריכה לפתח "הלכות איכות סביבה"
כיצד ייראה הטבע בישראל 2040? בט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, עלינו לפשפש במעשינו ולחשוב כיצד נצמצם את הפגיעה בסביבה
איך ייראו מדינת ישראל וארץ ישראל בעוד 20 שנה, בשנת 2040? האם ייוותר בישראל משהו ממרחבי הטבע, הדומם, הצומח והחי הלא-אנושי המצוי בה כיום? האם תולבש כליל ב"שַׂלְמַת בֵּטוֹן וָמֶלֶט" כמאמר אלתרמן, או שנצליח להותיר בה טבע בלתי מבוית?
ט"ו בשבט הוא עיתוי מוצלח לדיון בנושא, כי הוא נקודת ציון בולטת בלוח השנה היהודי-ישראלי בסוגיית הסביבתנוּת (environmentalism), וכי זהו יום ההולדת של כנסת ישראל, שפעילותה ומחדליה משפיעים ישירות על עתיד הטבע בישראל.
על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, בישראל מושלכים יותר מחמישה מיליון טונות של פסולת בשנה. חלק גדול ממנה אינו אורגני ומזהם את האוויר שאנו נושמים, את המים שאותם אנו שותים, את האדמה ואת המזון מן הצומח ומן החי שאנו אוכלים. למרות מאמצים ניכרים של ארגונים כמו "מגמה ירוקה" ו"אדם טבע ודין", ועל אף תשומת לב גוברת של התקשורת הישראלית לנושא – דומה כי טרם הפנמנו את גודל האתגר.
האם נוכל להסתייע במקורות כדי לקדם את שמירת הטבע והסביבה? ובכן, לא כתוב בתורה האם מותר וראוי להשתמש בכוסות פלסטיק בחגיגה של הכנסת ספר-תורה. למקורותינו המכוננים לא היה מושג ירוק לגבי חומרים לא-אורגניים ולגבי ייצור תעשייתי. מאידך, גישה המבטלת מראש את האפשרות שמצויים עומק ותבונה בדברי קדמונינו ובהתמודדותם עם אתגרי זמנם בעייתית אף היא. כדי לפתח “הלכות איכות הסביבה” ליהדות הישראלית יש צורך בעבודה פרשנית עם מקורות היהדות. לאור המרקם הפרו-מסורתי של רוב הציבור בישראל, לגישה זו בסוגיית הסביבתנות יש סיכוי גדול להיענוּת ציבורית רחבה גם.
כך למשל, האמונה שהעולם הזה הוא תוצר של בריאה מיטיבה עשויה להביא אותנו למאמץ גובר להגנת הסביבה, כדי לאפשר חיים אנושיים ראויים על כדור הארץ גם לדורות הבאים.
ב-2015 יצא האפיפיור פרנסיסקוס בקריאה חשובה לאחריות סביבתית. הציבור בישראל עוד ממתין לגילוי דעת רבני מקביל וחוצה-פלגים בנושא הגנת הסביבה (בהקשר זה אפשר לציין לטובה את גילוי הדעת ההלכתי של רבני ורבניות "בית הלל" שקרא לצמצום השימוש בכלי פלסטיק חד-פעמיים ולהגברת המיחזור). מנשי ואנשי הלכה הנאמנים לאלוהי ישראל, ולא רק לאלילי הצרכנות והנוחות, אפשר לצפות לאומץ לב הלכתי בתחום הסביבתי.
האם גשמי הזעף שירדו בחורף הזה הם תוצר של כעס אלוהי על הפרת האיזון האקולוגי והפגיעה בטבע? אין לדעת. אך אם נרצה, זה עשוי להיות מבחינתנו התוכן האקטואלי המורחב של המונח המסורתי "יראת שמים": הכרה בכך שמעשינו עלולים לגרום לחורבן בלתי-הפיך, עשויה להביא אותנו לנקיטת אחריות אישית וציבורית כלפי הטבע. האם ניענה לאתגר?
==
נדב ברמן שיפמן הוא ד"ר למחשבת ישראל, עמית במרכז ללימודי יהדות באוניברסיטת הרווארד ומורה מן החוץ בביה"מ לרבנים באמריקה (JTS). גירסה ארוכה של המאמר תתפרסם בבלוג "על דעת הקהל" של מכון הרטמן.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו