אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

עו"ד על הפרשה: פרשת ויחי – ועקרון הפרדת הרשויות

פרשת ויחי מפגישה אותנו בפירוש הרמב"ן עם עקרון הפרדת הרשויות ביהדות, בין המלכים והכהנים. עו"ד אלישי בן יצחק סוקר את המקורות להפרדת רשויות במשפט הכללי וביהדות

עו"ד על הפרשה: פרשת ויחי – ועקרון הפרדת הרשויות
  (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

עו"ד על הפרשה: פרשת ויחי – ועקרון הפרדת הרשויות

משטר דמוקרטי נאור מבוסס על משטר של הפרדת רשויות. רעיון הפרדת רשויות במובני הקלאסי מבקש לחלק את עיקר התפקידים המרכזיים בחברה ל-3 רשויות נפרדות, כל רשות אמונה על תחום ייחודי. תפקיד החקיקה למחוקק, תפקידי ביצוע ויישום החוק לגופים המנהליים ותפקיד פירוש החוק ושפיטה לשופטים.

"הפרדת הרשויות נוצרה כדי ליצור איזון בין הרשויות, שכן רק בדרך זו, היינו על-ידי מניעת ריכוז היתר של הכוח באופן בלעדי בידי רשות אחת, מובטחת הדמוקרטיה ונשמרת חירותם של הפרט ושל הכלל" (השופט שמגר בג"צ 910/86). העיקרון במונחו המודרני אינו מקבל את ההפרדה בצורה מלאה "ההפרדה בין הרשויות אין משמעותה דווקא יצירתו של חיץ המונע החלטית כל קשר ומגע בין הרשויות, אלא ביטויה בעיקר בקיומו של איזון בין סמכויותיהן של הרשויות, להלכה ולמעשה, המאפשר אי תלות, תוך פיקוח הדדי ומגדרי" [בג"צ 306/81].

הפרדת הרשויות אינה זרה ליהדות

עקרון הפרדת הרשויות אשר החל להתפתח במשנתם המדינית של ג'ון לוק, ומונטיסקיה. במאות ה-17 וה-18 אינו זר למקורות היהדות. ובמקורות המשפט העברי מצוי הרעיון של הפרדת רשויות באמצעות חלוקת הסמכויות השלטוניות. כך למשל בפרשת השבוע ויחי, החותמת את ספר בראשית, בתוך הברכות שמברך יעקב את בניו לפני מותו. אנו קוראים על הברכה לשבט יהודה "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו" [בראשית מט;י]. התלמוד הירושלמי לומד מהפסוק "לא יסור שבט מיהודה" "אין מושחין מלכים כהנים".

נאמן לעקרון זה מרחיב ר' משה בן נחמן, הרמב"ן, מגדולי חכמי ספרד במאה ה-12, את המשמעות של עקרון של הפרדת רשויות. הרמב"ן פותח בקביעה לפיה המלכות וההנהגה בעם ישראל מסורה לשבט יהודה "כי מלכות ישראל המושל עליהם ממנו יהיה, ולא ימשול אחד מאחיו עליו, וכן לא יסור מחוקק מבין רגליו, שכל מחוקק בישראל…ממנו יהיה, כי הוא ימשול ויצוה בכל ישראל ולו חותם המלכות" [רמב"ן בראשית, שם].

בהמשך מסביר הרמב"ן את חטאם של החשמונאים "וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצוות מישראל, אף על פי כן נענשו עונש גדול…אבל כל זרע מתתיה החשמונאי הצדיק לא עברו אלא בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע בית דוד…ואפשר גם כן שהיה עליהם חטא במלכותם מפני שהיו כהנים…ולא היה עליהם למלוך רק לעבוד את עבודת ה'…שאף על פי שהן בעצמן ראויים למשיחה, אין מושחין אותן לשם מלכות".

ביזור העוצמה השלטונית

מדברי הרמב"ן עולה שחובת הפרדת רשויות אינה בגדר המלצה אלא בית חשמונאי שנטל לעצמו את המלוכה לצד תפקיד הכהונה נענש על כך. עוד עולה מדברי הרמב"ן שהעונש הושת עליהם למרות הזכויות והנהגתם הטובה. ואולי המסר החשוב ביותר שעולה מדברי הרמב"ן שהאיסור על עירוב רשויות חל גם כאשר הרשות המאמצת לעצמה את הסמכויות היא רשות טובה וראויה, כמו הכהנים שבבסיסם מתאימים וראויים להנהיג, למרות זאת אל לכהנים לנכס לעצמם סמכויות לא להם.

המודל של ביזור העוצמה השלטונית מופיע במקומות נוספים, כך למשל קובעת המשנה במסכת אבות "רבי שמעון אומר: שלושה כתרים הם, כתר תורה, וכתב כהונה וכתר מלכות" [אבות פ"ד, משנה יג], מסביר ר' ישראל ליפשיץ, מגדולי חכמי אשכנז במאה ה-18 מפרשני המשנה, את טיבם של שלושת הכתרים, "רצונו לומר שלושה מיני שררה יש בישראל. שמוכרת בכתר תורה שנעשה דיין או ראש סנהדרין… שמוכתר בכתר כהונה…שמוכתר בכתר מלכות" [יכין אבות, שם].

ר' יהודה ליווא בן בצלאל, המהר"ל מפראג, פוסק הלכה והוגה דעות מהמאה ה-16, ממשיל את 'הכתרים' אל האיברים שבגוף האדם, השכל, הנפש והגוף. בהשוואה אל העולם המדיני, שלושת הכתרים מבטאים שלושה אורגנים חשובים בכל חברה. הכהונה כנגד הגוף, המלכות כנגד הנפש, והתורה כנגד השכל. אולי ניתן לזהות את שלושת הכתרים כשלושת הרשויות המודרניות, הכהונה-הגוף כנגד הרשות המבצעת, שכן תפקיד הכהנים היה לתווך בין העם לבין האל באמצעות עבודתם בבית המקדש וסמכותם הייחודית והבלעדית לשרת בקודש. המלוכה-הנפש כנגד הרשות המחוקקת, והתורה-השכל כנגד הרשות השופטת, שעיקר פעולתה במאמץ שכלי שתוצאתו הכרעה שיפוטית. חלוקה זו על אף שאינה מצויה בחפיפה מלאה לשלושת הרשויות המוכרות כיום יכולה ללמד על ההפרדה.

שלשה זירים הן

החלוקה לרשויות מושרשת היטב בתפיסת חז"ל היטב, כך למשל אנו מוצאים ר' יוסי בר' יהודה אומר שלושה פרנסים טובים עמדו להם לישראל ואלו הן: משה אהרן ומרים. וג' מתנות ניתנו על ידם ואלו הן: באר ענן ומן" [בבלי תענית ט,א]. שלושה מנהיגים לכל אחד תפקיד אחר בהנהגה, וכל מנהיג פועל בתחומו. ובמקום אחר דורשים: "אמר רבי יוחנן: שלשה זירים הן; של מזבח ושל ארון ושל שלחן. של מזבח – זכה אהרן ונטלו, של שלחן – זכה דוד ונטלו, של ארון – עדיין מונח הוא, כל הרוצה ליקח – יבא ויקח" [בבלי יומא עב,ב].

על אפשרות העירוב של רשויות אנו מוצאים במדרש שמביא דו שיח שמנוהל בין האל לבין משה באשר להגדרת סמכויותיו. "בקש משה שיעמדו כהנים ומלכים ממנו. אמר ליה [=לו האל]: 'אל תקרב הלם', כלומר, לא יהיו בניך מקריבים, שכבר מתוקן אהרן אחיך. 'הלם' זה מלכות,…אמר ליה הקדוש ברוך הוא: כבר מתוקן המלכות לדוד [שמות רבה (שנאן) שמות פרשה ב].

את הרציונאל מדוע קיימת חשיבות להפרדת רשויות ופיזור הסמכות השלטונית ניתן להשתית על 3 הסברים אפשריים.

ההסבר הראשון מובא אצל ר' יצחק אברבנאל, מדינאי יהודי, פילוסוף ופרשן המקרא, ספרד המאה ה-16; שמסביר שריכוז יתר של סמכויות במקום אחד יכול להביא למצב של השתררות שלא כדין שכן "שיותר קרוב להיות הפשע באדם אחד…משיחטאו אנשים רבים בהוסדם יחד כי אם האחד יטה מני דרך ימחו האחרים בידו, ובהיות הנהגותיהם זמניות והם עתידים לתת את הדין אחרי ימים מועטים יהיה מורא בשר ודם עליהם" [אברבנאל דברים יז].

ישימו הצניף הטהור על ראשם

הסבר שני נעוץ בתפיסה לפיה אי אפשר להתמקצע ביותר מתחום אחד וראוי לכל גוף לעסוק בתחומי התמחותו, כך למשל מלמדינו ר' שלמה בן אברהם הכהן, המהרש"ך, פוסק הלכה, מגדולי חכמי יוון במאה ה-16, "הטוב והישר הוא שמי שיש לו עליו עול שירות אחד מהקהל לא יטילו עליו עול שירות אחר, כי אי אפשר לעשות שני השרויות כתקנן" [שו"ת מהרש"ך חלק ג סימן נג].

והסבר שלישי מעוגן ברעיון שלכל תפקיד יש כישורים מיוחדים אחרים נפרדים ונבדלים, ולכן לא יכול מי שמצוי בתפקיד אחד לעסוק בעניין אחר, כך למשל מסביר הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הראי"ה קוק, פוסק נחשב לאחד מאבות הציונות הדתית, מדוע נביא לא יכול להיות מלך: "האנדים המעשיים בעלי הכשרון לדברים מעשיים ולחכמות מעשיות, אינם מוכשרים להסתכלות בהירה בעניינים רוחניים…כמו כן אין האנשים הרוחניים העומדים ברום עולם, מוכשרים להסתכלות מעשית שלימה…במעמד הדורות היה מלך לחוד ונביא לחוד" [אורות הקודש כרך א עמ' קעו].

בנבואת זכריה על החזיון בו הנביא מוצא עצמו עומד לצד השטן ולצד יהושע הכהן הגדול, שהיה לבוש בגדים 'צואים' [זכריה ג;א-ה] עומד האברבנאל על העקרון של הפרדת רשויות ותוצאותיו, וכך הוא משמיענו "שבני יהודה לא יקבלו עליהם מלכות הכהנים, ויסירו מהם הבגדים הצואים, שהוא רמז על המלכות כי הכהנים הם ולא מלכים…בני חשמונאי…להחזיק במלכות, כי אם לגסות הרוח ולחוסר הדעת, ולכן היה ראוי שישימו צניף טהור על ראשו שהוא משל לדעת וגבורה, שאחרי שהם עצמם לא קיבלו הדעת ולא שכל בראשם לעזוב כתר מלכות שאינו שלהם, היה ראוי שהשרים והעם ישימו הצניף הטהור והדעת ההוא על ראשם, רוצה לומר שיסירו מהם את המלכות" [אברבנאל זכריה ג].

האברבנאל תופס את עירוב הרשויות כדבר שלילי ולא רצוי, בהגדרתו הוא רואה בנטילת המלכות שלקחו על עצמם הכהנים "כגסות הרוח וחוסר הדעת", כל כך צורם המהלך שהיה על הכהנים לזהותו מראש ולא להיכנס אליו, ואם הם לא הבינו והפנימו את הפסול שבדבר הרי שהציפייה שהשרים והעם יסירו את המלכות מהכהנים וישיבו אותם לתפקידם המוגדר.

==

אלישי בן-יצחק, עו"ד ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט', ובעלים של משרד עורכי דין.

אם בכתבה נמצאה טעות או פרסומת לא ראויה. דווחו לנו >
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
10 תגובות - 8 דיונים מיין לפי
1
מנומק, מעניין ושוטף
עורך דין | 10-01-2020 10:15
קשה להתווכח עם האסמכתאות המובאות במאמר, מאמר איכותי ביותר
2
11 בג
נועם | 11-01-2020 12:44
11:40 זה כבר צהריים
3
כמו תמיד מרתק ומעמיק
עו"ד | 11-01-2020 22:24
מחכה למאמריו המלומדים של עורך דין ביצחק, שכדאי מאוד לקרוא
4
כל הכבוד
רעות | 12-01-2020 8:32
תודה רבה מאמר מעולה
5
אליפות - ישר כח
יוני | 13-01-2020 16:46
כל הכבוד. למרות שעדיין יש מקום להרחיב בנושא החשוב והרגיש בתקופה הזאת
6
אחרון הריקים היהודיים במצרים כבר ידע על הפרד
משה אהרון עו"ד. | 15-01-2020 18:57
הפרדת הרשויות לאמור : וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ: איש = מחוקק. שר = הרשות המבצעת. שופט = הרשות השופטת
למתעניין
משה אהרון עו"ד | 15-01-2020 22:33
...בחתירה לאמת הנעדרת לא תמיד יש מקורות
תגובתך מקסימה
מתעניין | 15-01-2020 20:03
מה המקור לפרשנות שהבאת?
7
ואם כבר יש "מתעניין" נפרט
משה אהרון עו"ד | 16-01-2020 6:35
וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ-. הרי מעשהו של משה באותן הנסיבות היה בבחינת שבירת כל הכלים. מבחינה נורמטיבית חקיתית מותר היה לעבד להציל נפשו מפני עבד אחר גם במחיר הריגה כך היה נהוג בין עבדים להכות עבד את עבדכך שהביטוי איש בא לשקף משנה נורמות של חקיקה. הביאוי שר משקף גורם ביצועי והביטוי שופט משקף רשות שופטת. הינה כי כן משה במעשהו עשה למעשה שימוש בכל הפונקציות המייצגות ומשקפות את כלל הרשויות
8
ערוך יותר.... [העתק מהבלוג]
משה אהרון עו"ד | 16-01-2020 6:57
כי זה כל האדם 2 אחרון העבדים העבריים במצרים כבר ידע על הפרדת רשויות. 16/01/2020 06:47:15 כשמשה יוצא לראות בסבלותיהם של אחיו העבדים במצרים הוא נקלע לסיטואציות הלוא נעימות של החוויה כשהוא נוכח בסיטואציה של הכאת מצרי את העבד העברי הוא למעשה לוקח לעצמו את שלוש הסמכויות של שלושת הרשויות: המחוקקת, המבצעת והשופטת שכך למחרת אמר לו רשע עברי שביקש להכות את חברו : ויֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ-. הנה כי כן.הרי מעשהו של משה באותן הנסיבות היה בבחינת שבירת כל הכלים. מבחינה נורמטיבית חקיתית : מותר היה לעבד להציל נפשו מפני עבד אחר. גם במחיר הריגה כך היה נהוג בין עבדים גם להכות עבד את עבד. שככל שהנסיבות קשות יש לעיתים יותר הצקות כך שהביטוי איש בנסיבות אלה בא לשקף מעלה של משנה נורמות של חקיקה. = רשות מחוקקת הביטוי שר משקף גורם ביצועי. והביטוי שופט משקף רשות שופטת. הינה כי כן משה במעשהו עשה למעשה בעת ובעונה שימוש בכל הפונקציות המייצגות ומשקפות את כלל הרשויות : המחוקקת, המבצעת והשופטת שינה את החוק, שפט וביצע