הכאוס הפוליטי של השנה האחרונה חשף שתי עובדות מצערות.

הראשונה – חוסר היכולת המוחלט של האופוזיציה להחליף את שלטון הימין בדרך הדמוקרטית כי רוב העם עדיין מחזיק בדעות ימניות, והשנייה – חוסר היכולת של הימין להסביר לציבור את המשבר שנכפה עלינו, ולהוביל ליציאת החירום ממנו.

כתוצאה – אנחנו כחברה מסתובבים אחרי הזנב של עצמנו, ובכל סיבוב רק יורדים יותר ויותר למטה.

לשמאל תמיד היה קשה לקבל הכרעות דמוקרטיות, הרי "האספסוף מהשוק" ו"מנשקי הקמעות" אינם מסוגלים להבחין בין נכון ללא נכון. ולכן רק לשמאל הנאור ניתנה הנבואה.

אבל למרבה הצער, פעם אחרי פעם החשוכים דוחים את הבשורה גוברים על הנאורים, והשלטון הנחשק ממשיך להתרחק. לכן האופוזיציה בחרה להתעלם מהעם, ולהוביל מהלך עוקף הדמוקרטיה – שפשוט מונע טכנית את יכולת הימין להרכיב ממשלה.

הימין התעלם מכל סימני אזהרה שהשמאל יילך עד הסוף

וכאן צריך להבין את "תרומתו" של הימין למצב שנוצר.

המשבר הפוליטי הנוכחי ממש לא נזקף לזכותו של השמאל הנכחד בלבד. המחנה הלאומי גם נתן לזה לקרות – כי לא היה מוכן למתקפה המלוכלכת עליו, שתוכננה לאורך זמן ממש מול האף שלו.

הימין הרשה לצד השני לבנות סד"כ משמעותי בכל מוסדות השלטון, להנחית כוחות מיוחדים על כל צומת קבלת החלטות חשובה, להביא חימוש רב מעבר לים (דרך שלל עמותות לקליטת כספי האיחוד האירופי וממקורות אחרים). והתעלם מכל סימני אזהרה שהעידו שהם ילכו עד הסוף שהוא החלפת שלטון הימין בכל דרך, בלי לבחול באמצעים.

וגם כיום הגרעין האידיאולוגי של הימין לא מציג לציבור דרך מילוט מהביצה הטובענית של "משבר נתניהו" המלאכותי. לא כי הימין לא מסוגל. להיפך. בשנים האחרונות נעשתה עבודה משמעותית על-ידי חזית מרשימה של ארגונים והוגי דעות בתוך המחנה.

הימין האידיאולוגי חייב לנסח ולהציג לציבור את משנתו 

אבל כל זה נשמר מאחורי השריון "בתוך הנגמ"ש", שהימין כה מרבה לירות בתוכו. ולא החוצה. ומפסיד הן במערכה, הן את בעלי הברית החשובים והנאמנים ביותר שלו – הציבור .וזה חייב להסתיים. הגיע זמן לצאת אל העם ולהסביר הן את הסכנות שמעבר לפינה, הן את הדרך הלאומית שתרחיק את כולנו מהסכנות הללו.

הרי החלפת השלטון היום תפגע הן בכיס הן בזכויות האזרחיות של כל אחד מכולנו. כי לשמאל אין אג'נדה ואלטרנטיבה לא בתחום הכלכלי, לא בביטחוני, ולא בבינלאומי. ואין להם גם ניסיון בזה – רובם המוחלט מעולם לא אחז בהגה השלטון.

הדבר היחיד שמניע אותם – זו שנאה יוקדת לנתניהו כסמל לשלטון הימין. וקמפיין ההסתה שנבנה סביב זה נועד להכשיל לא את ביבי – אלא את כל המחנה הלאומי.

אבל "ככה לא בונים חומה", ככה לא מנהלים מדינה. ככה הורסים אותה.

לכן הימין האידאולוגי חייב לנסח ולהציג לציבור את משנתו הלאומית-רעיונית, הביטחונית והכלכלית. המשך הרפורמות במיסוי וברווחה, בנושא מיגור הרגולציה והביורוקרטיה שחונקת את התהליכים במשק, במצוינות בחינוך, ובמישור הביטחוני. כל מה שהימין נלחם בעבורו, אבל בשקט.

לימין יש מה להבטיח, ויותר חשוב – יכולות לקיים. בשביל הכיס שלנו, בשביל הביטחון שלנו, ובשביל הלב שלנו. ערכי ימין הציוני חייבים לבוא לידי ביטוי – כי לצד השני אין מה להציג כנגד. אם היה להם – מזמן היו מציגים את זה לציבור וזוכים בכבוד בבחירות.

השמאל שקע בביצה הטובענית של "רקלאביביזם", ומושך את כולנו לטבוע שם איתו. זה הזמן למחנה הלאומי להחזיר את כולנו למסלול ולצאת מהמלכודת.

צילום תמונת הכותב: יבגניה קרבצ'יק

הכותב: מיכאל לובוביקוב, יו"ר ליכוד-רוסיה ונציג העולים לכנסת