יו"ר מנהיגות יהודית, משה פייגלין, מנתח היום (ב') את המערכת הפוליטית ומעריך מה יקרה עד הבחירות ולאחריהם.
חבר הכנסת לעתיד טוען כי בשמאל הקיצוני, מרצ והמפלגות הערביות הגיעו לפוטנציאל שלהן כמו גם עוצמה לישראל מימין, שאם תעבור, תשיג את המירב האלקטורלי שלה.
מפלגת העבודה הוא טוען "נסחרת מתחת לערכה האמיתי" כשהחורבן שהשאיר אחריו אהוד ברק יחד עם זליגת קולות למפלגות המרכז נתנו בה את אותותיהן. את מפלגת יאיר לפיד ומפלגת ציפי לבני (לטענתו הוא שכח את שם המפלגות) הוא מכנה "מפלגת סל הקולטת מועקות וחוסר תוחלת אולם לא מציעה דרך אלטרנטיבית של ממש" וצופה כי הן ייעלמו בתוך זמן קצר.
נפילתה ועלייתה של הבית היהודי
על 'הבית היהודי' כותב פייגלין: "זהו ללא ספק הסיפור המרתק של הבחירות האחרונות. כעשרים שנה "נסחרת" מניית המפד"ל הרחק מתחת לשוויה האמיתי העומד להערכתי על כשמונה עד עשרה מנדטים."
פייגלין מזכיר שמבחירות 77' עת קיבלה המפד"ל 12 מנדטים, הספיקו המפלגה להסתכסך, להתפצל וכמעט להעלם. "הציונות הדתית – אותו פלח אוכלוסיה ייחודי, היחיד העונה ציבורית להגדרה "בעל אחריות כוללת לגורלו של עם ישראל" – הציבור התורם ומתגייס יותר מכל ציבור אחר, מצא עצמו רדוף ומגורש ממעמדו ולעיתים גם מביתו ממש."
את העלייה בכוחה של 'הבית היהודי' זוקף פייגלין לדמותו של בנט, אולם טוען כי זה כבר הפסיד נקודות בשאלת סרוב הפקודה: "הזגזוג של בנט והתייצבות רשימתו כולה ככלי ריק מאחורי התשובה השנייה, העמיד למעשה את כל ההישג המדהים של איחודה מחדש של הציונות הדתית, על גבי תשתית אידיאולוגית חמורה ביותר, ושלל ממנה את היכולת לבשר את הבשורה שהיא מתיימרת לבשר. מצביעי הבית היהודי יכולים כיום לדעת בוודאות (!) כי מפלגתם לא תפנה יהודים מביתם – בשבת…" כותב פייגלין.
ומוסיף: "מלבד בנט ואיילת שקד – מבטאת הרשימה כולה מגזריות ברורה. אם קודם לבחירות מצליחה הרשימה לשתוק, ליישר קו נוכח אתגרים תיאורטיים ולהתייצב מאחורי המנהיג העולה שמתחמק מאמירה אידיאולוגית, צפוי כי נוכח אתגרי המציאות ייווצרו מהר מאוד חילוקי דעות ופיצולים שיציפו את מגזריותה של המפלגה, יבריחו את הקולות שאינם מן המגזר וישיבוה לגודלה הטבעי."
ואחרי הבחירות?
"סביר להניח שהליכוד יצליח בכל זאת להקים ממשלה – אולם כלל לא בטוח שכך יהיה. די בגורם נוסף שייכנס לתמונה בשבועות שנותרו (למשל הסתבכות בפלילים של שר בכיר) בכדי שהליכוד יאבד עוד כמה מנדטים. אם הליכוד ירד מתחת ל 30 מנדטים ויחימוביץ' תעלה מעל לעשרים, דרעי (שבוודאי מעדיף את יחימוביץ' על נתניהו) ימנע מהמלצה על נתניהו לנשיא. או אז יוכל פרס להטיל את הרכבת הממשלה על שלי יחימוביץ' והיא יכולה בהחלט להצליח בכך (קואליציה "חברתית" עם ש"ס)." מעריך פייגלין.
"בין אם כך ובין אם אחרת, הבית היהודי צפוי לגרוף כ 15 מנדטים- אולי אף יותר. אם יצרף נתניהו את בנט לממשלתו, יאלץ בנט ללכת עמו רחוק מאוד נוכח כל משא ומתן וויתורים מדיניים. נתניהו הרי יוכל תמיד להחליפו בשלי, לבני, לפיד – או כולם יחדיו. לבית היהודי לעולם לא תהיה אופציה אחרת מלבד הליכוד, גם לא האופציה להחליפו. ייתכן אף שמלכתחילה ימצא עצמו בנט בחוץ."
את מרכז העניינים רואה פייגלין דווקא בהנהגת הליכוד: "הליכוד היה ונותר המרחב הנכון לבנייתה של מנהיגות אמונית למדינת ישראל. זהו המרחב היחיד הנותן תקווה פוליטית לפתרון של ממש ועלינו לשמור על נאמנותנו לקרקע הפוליטית שתחת רגלנו – גם כשהיא רועדת. מי שבוחר עכשיו להצביע ל'בית היהודי' מוציא עצמו במידה רבה מן המגרש הרלוונטי.
הליכוד אינו גן של שושנים. הוא הוביל בעבר לגירוש יהודים ועדיין עלול לעשות זאת גם בעתיד. אולם אי אפשר להתעלם מכך שבמסגרת יכולתו הטקטית (כשאין תוכנית מדינית על הפרק) עושה הליכוד למען ההתיישבות יותר מכל מפלגה אחרת. ב 12 שנות מאבק, הובלנו את הציבור הסרוג אל תוככי מפלגת השלטון וזו פתחה בפני הציונות הדתית את שעריה – ובשמחה. בקדמת הרשימה נמצאים כיום יותר מתנחלים מאשר בכל רשימה אחרת. אסור להפסיק את התהליך החשוב הזה, התהליך היחיד המייצר בסופו של יום – פתרון אמיתי לבעיה האמיתית."
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
