א) הרב יובל שרלו מנבא לשנים הבאות, בנימה ברורה של אהדה, השתתפות הולכת וגוברת של צעירים דתיים במצעד הגאווה הירושלמי. הוא שם בפיו של הומוסקסואל דתי שעשוי להשתתף במצעד שכזה את השאלה הרטורית, מדוע איסור משכב זכר נתפס בחברה הדתית כחמור יותר מאשר חילול שבת או לשון הרע שגם איתם למדנו לחיות. אולם היא הנותנת. הרי אף דתי לא יעלה על דעתו להשתתף במצעד הקורא להסיר בגאווה את ה"סטיגמה" מחילול שבת או מלשון הרע. אז מהיכן אהדתו של הרב שרלו להשתתפותם של דתיים במצעד המבקש לשוות תדמית חיובית להומוסקסואליות?

ב) הרב שרלו מאמץ במפורש את שיח הזהות הלהט"בי שנועד להשתיק כל דיון באפשרות לשנות את הנטייה ההומוסקסואלית- כי זהות (בניגוד לנטייה) לא ניתן לשנות. אולם השימוש במושג הזהות על ידי תנועות הלהט"ב איננו עקבי והוא כפוף למטרתן שהיא הלהט"ביזציה (= השלמת המהפכה הלהט"בית) של כל שדרות החברה הישראלית והגדלת שורות הלהט"בים. המסר הוא: פעם הומו, תמיד הומו, אבל לא להיפך. כי לפי התפיסה הלהט"בית איש יכול להפוך לאישה וגם סטרייט יכול לגלות שהוא בעצם הומו. כללו של דבר, השימוש המגמתי במושג הזהות היכן שנוח להם משרת את התרמית התעמולתית של אירגוני הלהט"ב .

ג) הרב שרלו מסתייג מעמיתיו הרבנים המדברים על טרור להט"בי וטוען שהטרור הוא דו-צדדי, כלומר גם העולם הרבני מפעיל טרור נגד מי שמעז להביע הבנה ללהט"בים. אף כי אין ספק שהעולם הרבני מתייחס ברצינות לאיסור התורה המגדיר את משכב זכר כתועבה, וכפועל יוצא מכך מתנגד למתן לגיטימיציה לתופעה זו, אינני מתרשם שהרב שרלו מאוים על ידי "טרור רבני" מסוג כלשהו. ניראה לי גם שהוא לא חושש שמא יבולע לו כאשר הוא מביע את עמדותיו. לעומת זאת, אני מכיר אישית רבנים, אנשי תקשורת, פרופסורים, שופטים, פסיכותרפיסטים וגם פוליטיקאים שחוששים מלהביע בפומבי את דעותיהם האמיתיות בסוגיית הלהט"ב, בשל הפחד והאימה מההתנפלות התקשורתית והחברתית אותה מובילה התנועה הלהט"בית נגד כל מי שמעז שלא ליישר קו אתה.

ד) הרב שרלו דורש/ מציע לפתוח דיון באמצעות הגדרה קפדנית של גבולות האיסור, להתיר בכל זאת צורת חיים הומוסקסואלית כלשהי. כך למשל הוא מציע לבחון אפשרות של "זוגיות בלי מין" וכן של מה שנקרא במקורותינו "ביאה דרך איברים" (זה ניסוח שלי, הרב שרלו בעצמו נוקט בשם החילוני המפורש). כל הדיון הזה מופרך מיסודו, באשר זו אינה דרכה של תורה להביא אדם על סף תהום ולצפות ממנו שלא יפול.

ה) הרב שרלו חושב שאין זה ראוי שבבחירות האחרונות קמה מפלגה שחרטה על דגלה את המאבק בלהט"ב. מה קרה שפתאום קמה מפלגה כזו? שואל הרב שרלו. ובכן, קרה גם קרה. קרתה במדינת ישראל המהפכה הלהט"בית, מהפכה חברתית שאין כדוגמתה מאז היותנו לעם: דרישה למיסוד נישואי גברים עם גברים ונשים עם נשים, גידול ילדים על ידי זוגות חד מיניים, שינוי הגדרת המושג משפחה וכו'- העולם התהפך והרב שרלו שואל; 'מה קרה?' מה כל כך תמוה או לא ראוי בניסיון לעצור, באמצעות מפלגה פוליטית, את המהפכה הלהט"בית?

ו) אולם הנימוק העיקרי שלי נגד דברי הרב שרלו הוא הרבה מעבר לביקורת על פרט זה או אחר בדבריו. הנימוק העיקרי שלי הוא "טובת הכלל". בכל שיטה פילוסופית ודתית שאני מכיר טובת הכלל קודמת לטובת הפרט. אפילו אם יתברר שלאנשים מסוימים אין כרגע כל אפשרות להתגבר על נטייתם החד-מינית, ושהדתיים מביניהם יצטרכו, בשל חוסר לגיטימציה בחברה הדתית, להמשיך לחיות בסבל ובארון (אני בכוונה מצייר תמונה הכי פחות נוחה לעמדתי), אסור לנו לפגוע בחברה כולה כדי לרצות יחידים (אף כי חייבם להטות אוזן קשבת לא פומבית למתמודדים עם הקושי).

הלהט"ביזציה של החברה הישראלית פוגעת בחברה כולה. היא גורמת לשידול בני נוער להצטרף לשורות הלהט"ב וכמו כן, לפי הערכת הרב שרלו עצמו, לגידול אקספוננציאלי במספר הזוגות החד-מיניים המגדלים ילדים על דרך הפונדקאות (המהווה ייצור יזום ומכוּון של יתומים למחצה).

לרב שרלו זכויות רבות. הלגיטימציה וההכשר שהוא נותן לתופעת הלהט"ב אינה אחת מהן ויש להצטער על כך.

=======

ד"ר מאיר סיידלר, הוא מרצה בכיר במחשבת ישראל באוניברסיטת אריאל ובר אילן וחבר תנועת 'בוחרים במשפחה'

מהרב יובל שרלו נמסר בתגובה למאמר: "כשתוצגנה העמדות שלי כפי שהן באמת באופן לא מניפולטיבי יהיה טעם לענות"