עו"ד על הפרשה • מלוט ועד נעמה יששכר: על חובת המדינה כלפי אזרחיה

פרשת לך-לך בהיבט משפטי: לא מצינו שאברהם עסק בשאלה האם באמת ראוי לוט להצלה. גם אנו כחברה צריכים לפעול למען שחרורו של כל ישראלי אשר נכלא במדינה שנשקפת סכנה לחייו, ובמיוחד כאשר סיבת המאסר מדיפה ריח שעניינו שיקולים זרים.

עו"ד על הפרשה • לך-לך: מלוט ועד נעמה יששכר
  באדיבות המשפחה

לאחרונה נחשפנו לפרשת נעמה יששכר, אזרחית ישראלית, שמרצה ברוסיה עונש מאסר של 7.5 שנים, וזאת בעקבות הרשעה בעבירה של הברחת 9.5 גרם של סמים. עניינה של נעמה יששכר מעורר את השאלה האם על מדינת ישראל חלה החובה לנסות לשחרר או לפעול למען שחרורה מהכלא הרוסי? תשובה לשאלה זו ניתן לדלות לנוכח הגדרתה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית.

עוד באותו נושא

ההתעמרות בנעמה יששכר; אמה לא הורשתה לבקרה

ראוי לאדם למסור עצמו למקום סכנה להציל קרובו

בהיבט הדמוקרטי הרי שלפי סע' 6(א) לחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי מוטלת החובה על המדינה לפעול למען שלום אזרחיה: "המדינה תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ושל אזרחיה הנתונים בצרה ובשבייה בשל יהדותם או בשל אזרחותם".

מהצד היהודי של המדינה התשובה יכולה להישען על פרשת השבוע לך לך. כאשר הפרשה מתארת את המקרה הראשון במקרא שעניינה פעולה אקטיבית לחילוץ אדם שחייו מצויים בסכנת נפשות. הסיטואציה מתחרשת בשולי המלחמה הראשונה בתולדות האנושות, בין קואליציית ארבעת המלכים לקואליציית חמשת המלכים, כאשר לוט, אחיין של אברהם, נופל בשבי. במצב זה אברהם, מגייס את חניכיו כדי להציל ולשחרר את לוט [בראשית יד;יד-טז].

וכאן ראוי להקדים הקדמה קטנה ולומר כי סיפורי האבות בספר בראשית הם בבחינת 'אב טיפוס' היסטורי מהם אנו צריכים לחלץ עקרונות מעשיים. כך קובע לנו הרמב"ן כלל מנחה "אומר לך כלל תבין אותו בכל פרשיות הבאות בעניין אברהם יצחק ויעקב, והוא עניין גדול…כל מה שאירע לאבות סימן לבנים" [רמב"ן בראשית יב;ו]. כלומר מדובר בדגם לאירועים שיחזרו על עצמם בהמשך ההיסטוריה, באופן ש"לא נפל מכל מאורע האב שלא יהיה בבנים" [רמב"ן בראשית יב,י].

על תכלית סיפור חילוץ לוט כותב ר' דוד קמחי, הרד"ק: "ונכתב זה הספור בתורה… להודיע כי ראוי לאדם למסור עצמו למקום סכנה להציל קרובו כמו שעשה אברהם אבינו" [רד"ק בראשית יד;א]. הצלת אדם ממקור סכנה מתיישב עם הערך של פקוח נפש.

חז"ל הפליגו רבות בשבחו של ערך פיקוח נפש. כך למשל מצינו "שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים" [בבלי יומא פב;א]. באופייה מתיישבת החובה עם קדושת החיים וערך החיים, "לעולם מצוות החיים קודמת למצוות המתים" [ש"ך, יו"ד, סימן שס]. במהותו חולש הערך על כל עניין ודבר שהנפש צריכה לו כדי להעביר סכנת מוות [רש"י בבלי יומא פד,א 'פקוח']. ומצודת הערך פרוסה על תחומים רבים כמו רפואה, ענייני מדינה, צבא, עניינים רוחניים, ועוד.

והזריז הרי זה משובח והנשאל הרי זה מגונה

חובת פיקוח נפש אינה צומחת רק במקרה הצלה ודאי, וזו משתרעת גם על מקרה ספק, כפי שמצינו "מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק עובד כוכבים ספק ישראל, מפקחין עליו את הגל" [משנה יומא ח, משנה ז]. משמע שחובת ההצלה קיימת לא רק כאשר ידוע בוודאות מצבו של האדם והיציאה להצלה בהכרה תציל אותו, אלא החובה חלה גם שמתעורר ספק בדבר מצבו של הזקוק לסיוע האם חי הוא או מת, גם במקרה כזה, חייב המציל לעשות הכל. ולכן הכל חייבים במצוות פיקוח נפש. הטעם לכך משום וחי בהם ולא שימות בהם ומשום לא תעמוד על דם רעך והזריז הרי זה משובח והנשאל הרי זה מגונה והשואל הרי זה שופך דמים [שו"ת התשב"ץ ח"ג, סימן לז].

על חובת ההצלה פוסק הרמב"ם: "כל היכול להציל ולא הציל עובר על לא תעמוד על דם רעך, וכן הרואה את חבירו טובע בים או ליסטים באים עליו או חיה רעה באה עליו ויכול להצילו הוא בעצמו או שישכור אחרים להצילו ולא הציל,… וכל כיוצא בדברים אלו, העושה אותם עובר על לא תעמוד על דם רעך [רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק א, הלכה יד]. הכסף משנה מנושאי כליו החשובים של הרמב"ם, מוסיף על דבריו של הרמב"ם: "אפילו להכניס עצמו בספק סכנה חייב… ונראה שהטעם מפני שהלה ודאי והוא ספק".

כלומר במתח שבין חיי המציל שאם יצא להציל יכול והוא עצמו יקלע למצב של סכנה, לבין זקוק להצלה, יש יתרון ברור לזקוק להצלה וזאת משום שהזקוק לעזרה נמצא בקטגוריה של ודאי פיקוח נפש, בעוד המציל נמצא במצב של ספק סכנה, שיכול ויתרחש בגין החילוץ. במתח זה גובר עניינו של מי שנמצא בסכנה ודאית. נכון הלכה זו לא נפסקה בשולחן ערוך להלכה, ולכן יש שלמדו מכך "כללו של דבר כל מקום שיש צד סכנה לנפשו של מציל פטור מלהציל" [שו"ת הרדב"ז ח"א, סימן תרכז].

בעניין גבולות החובה מצינו דיון בשאלה האם חל על אדם החובה לחתוך איבר מגופו כדי להציל את חבירו? במקרה כזה פוסק הרדב"ז שאין אדם מחוייב לעשות כן, אלא שמוסיף הוא בשולי תשובתו את הקביעה הבאה: "מדת חסידות ואשרי חלקו מי שיוכל לעמוד בזה" וזאת בהסתייגות שאין מדובר באיבר שעצם נתינתו תכניס את האדם לסכנת נפשות. [שו"ת רדב"ז ח"ג סימן תרכז], אין חובה להציל אך יש מקום לעשות כן מצד מידת 'חסידות'.

אברהם לא עסק בשאלה האם לוט ראוי להצלה

גישה זו השתרשה בקרב פוסקים רבים שצידדו בעקרון שאל לאדם להכניס עצמו לספק סכנה כדי להציל עצמו מוודאי סכנה. יחד עם זאת ראוי לציין את אזהרתו של רבי יעקב בן יוסף רישר "הואיל שדין זה הוא דיני נפשות ממש וצריך להיות מתון מאוד בשאלה כזו מש"ס ופוסקים בשבע חקירות ובדיקות" [שו"ת שבות יעקב ח"ג סימן עה], זהירות בעניין זה מצאנו בספר ערוך השולחן אשר הכריע "ויש לשקול העניין בפלס ולא לשמור את עצמו יותר מדי" [ערוך השולחן חו"מ סימן תכו, הלכה ד] מדבריו עולה שהתלבטות יתירה בשאלה אם להציל יכול להוביל למצב שאף אחד לא יושיט עזרה ויציל את חבירו.

דומה כי החובה להושיט סיוע לישראלים בכלל ולנעמה יששכר בפרט, הנתונים בצרה אינה המצאה ישראלית חדשה ואשיותיה נטועות אצל אבי האומה הישראלית, אשר סיכן עצמו ופעל ללא דיחוי לשחרור לוט, ואולי יותר מכך לא מצינו שאברהם עסק בשאלה האם באמת ראוי לוט להצלה. גם אנו כחברה צריכים לפעול למען שחרורו של כל ישראלי אשר נכלא במדינה שנשקפת סכנה לחייו, ובמיוחד כאשר סיבת המאסר מדיפה ריח שעניינו שיקולים זרים.

==

אלישי בן-יצחק, עו"ד ומגשר מרצה במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט ובעלים של משרד עורכי דין.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
ניכרים דברי טעם
ישראלי | 07-11-2019 13:43
הגיון בריא ומנומק
2
התהודה התקשורתית מריחה הרבה יח"צ וקשרים
מתנחל | 07-11-2019 15:56
מה עם ישראלים שיושבים בכלא בישראל על לא עוול בכפם ? נעמה נשפטה במדינה מסודרת על ידי מערכת משפט לגיטימית לא פחות מזו הישראלית. אפשר לעזור לה, כמו שעוזרים להרבה ישראלים אחרים, לא צריך להפוך את הנושא למצע של הפרת בקשות הסגרה