"עזי מצח, מכפישים בריש גלי, מוציאי שם רע, מטנפים, מסיתים, רומסים ודורסים בחוצפה את מעמד הרבצ"ר, מוחקי מעמד הרבנות הצבאית הראשית", במילים אלו ובעוד שלל ביטויים ססגוניים- תוארנו, החיילים החתומים על המכתב לרבצ"ר בנושא השגחת 'צהר' במתחמי הנופש לחיילים, על ידי על ידי הרב עמיחי גורדין, במאמרו נגדנו כאן באתר 'סרוגים'.

עם הכבוד הראוי לרב גורדין שליט"א, האמת חייבת להאמר: מעולם לא חתמנו על מסמך שבו אנו מתייחסים ליראת השמיים של משגיחי צהר. הטיעון היחיד שהבאנו במכתב הינו, בציטוט מדוייק: "כידוע, רבנים רבים אוסרים על אכילה במסעדות כשרות צהר בשל הפגיעה ברבנות הראשית" וזהו, "רבנים רבים" אגב, זהו ביטוי עדין לרוב מוחלט של רבני הציונות הדתית, מהמסד ועד הטפחות, שיצאו חוצץ נגד כשרות צהר.

לצערנו, הרב לקח דברים שצוטטו בשם איזה חייל אלמוני שחתום על המכתב, לא אחד ממנסחי או שולחי המכתב ובטח לא אחד שהוסמך לייצג אותנו, אלא סתם חייל שהצטרף וחתם על המכתב. החייל האנונימי טען שאנו לא סומכים על יראת השמים של משגיחי צהר, ולכן לא נאכל במטבחי צה"ל שיושגחו על ידם.

כל בר דעת היה קורא את המשפט הנ"ל וממשיך הלאה בקריאת הכתבה, זוהי דרכה של התקשורת – להעלות תחושות מהשטח, וכאן צוטט חייל פלוני שזוהי דעתו האישית, שכאמור אינה באה לידי ביטוי במכתב אפילו ברמז קל.

אולם, הרב גורדין לקח את הציטוט וניפח אותו לכדי טענת כולנו, בנה תילי תילים של טענות והכפשות כנגדנו, השווה אותנו למחריבי בית המקדש על ידי הבאת ציטוט דברי הנצי"ב, כתב עלינו שאנו מניפים דגל "לשם שמיים" כדי להתיר איסורי תורה של הוצאת שם רע ועוד דברים קשים וחמורים.

האם הטעיית הקוראים וניסוח הדברים כך שלקורא יובן שמצב יראת השמים של משגיחי צהר היא העומדת בבסיס טענתנו והכפשתנו בעקבות כך – אין בה עצמה כדי הוצאת שם רע?

האם הרב גורדין שליט"א, שכתב בעצמו במאמר "רבנים גדולים כמו הרב יעקב אריאל שליט"א פסקו שאין לאכול מהכשרות שלהם, וזאת כיוון שארגון הכשרות הזה מתחרה ופוגע ברבנות הראשית. זאת מחלוקת עניינית ולא אישית שאינה מתיימרת חלילה לטעון דבר על יראת השמים של משגיחי הכשרות של צוהר" לא קרא את עצם מכתבנו? איך אפשר להבין מהמכתב שאנו "מתיימרים חלילה לטעון דבר על יראת השמים של משגיחי הכשרות של צוהר"? מכתבנו נוסח בנועם ובלשון מכובדת, בצורה של "מחלוקת עניינית ולא אישית", הנקודה האישית היחידה שאנו חשים שקיימת – היא ההתקפה החמורה כלפינו. כלפינו החיילים, שמעמד הרבנות הראשית חשוב לנו עד כדי כך שאנו מוכנים לאכול מנות קרב במשך כל שבוע הנופש, שבוע שאמור להיות השבוע המהנה ביותר בשירות הצבאי שלנו. וכל זה כדי לא לתת יד ל"הרס הכשרות" ול-"נזק בלתי הפיך למערכות הדתיות במדינה" כדברי הרב חיים דרוקמן שליט"א, הרב יעקב אריאל שליט"א, הרב צפניה דרורי שליט"א, הרב זלמן מלמד שליט"א ועוד ועוד מרבותינו.

"יראת השמים של יונה מצגר שכיהן כרב ראשי והואשם במרמה ובפלילים הייתה מקובלת על אותם חיילים" כותב הרב גורדין, "ובשם כבוד הרבנות הראשית הממלכתית הם היו מוכנים לאכול מתעודות הכשרות שעליהם היה חתום יונה מצגר" נשמח לקבל מהרב הסבר איך טענה זו רלוונטית לסוגיית כשרות צהר? וכי חתימת הרב מצגר כרב ראשי השפיעה על מערך הכשרות בכל עיר ועיר? וגם אם התאוריה הקונספירטיבית-משהו מתקבלת על ידי הרב, האם אנו החיילים החתומים ידעו משהו על אותם ענייני פלילים של הרב מצגר בכהונתו כרב הראשי?

הרב גורדין הוסיף "תעודת הכשרות של הרב אייל קרים שליט"א שאיש אינו חולק על יושרו, גדלותו בתורה, ומסירות נפשו האין סופית למען התורה עליה הם מצפצפים"

מישהו מהחיילים החתומים על המכתב טען שכשרות הרבצ"ר אינה מקובלת עליו? האם איש מאיתנו הכריז שהוא אינו עומד לאכול עוד בבסיסי צה"ל בהשגחת הרבנות הצבאית? שום דבר. אנחנו בקשנו מהרבצ"ר בקשה כל כך פשוטה ואמיתית, מצער אותנו שהרבנות הצבאית נוקטת עמדה במחלוקת שסוגיית כשרות צהר נתונה בה, בניגוד לדעת רבני הציונות הדתית, ואנו אלו שנאלצים לשלם את המחיר.

=======

הכותב הוא אחד החיילים החתומים על המכתב לרבצ"ר וחבר בארגון "בני ישיבה בחזית" שהוקם על ידי בני"שים בוגרי שירות צבאי קרבי למען זכויות החייל הבני"ש

=======

הרב עמיחי גורדין ביקש להגיב ומסר לחייל באמצעות אתר סרוגים: "מקריאת מכתבך האנונימי אני מבין שיש שלוש נקודות שכנראה לא הבהרתי מספיק טוב בדבריי: א. האחריות, קביעת מדיניות הכשרות והפיקוח על המשגיחים הינן בידיה הבלעדיות של הרבנות הצבאית, שגם חתומה על תעודת הכשרות. ב. חלקו של ארגון צוהר הוא בסיפוק משגיחי הכשרות עצמם, הא ותו לא. (צהר מתפקדת בכך כמו חברת כח האדם 'דנאל' המספקת משגיחי כשרות גם היא). ג. למרבה הצער חוסר הנכונות שלכם לסמוך על תעודת הכשרות שעליה חתום ראש מחלקת הכשרות ברבנות, כשרות המבוססת על משגיחים שמסופקים על ידי ארגון צוהר ומפוקחים ומונחים על ידי הרבנות הצבאית הינו חוסר אמון אישי במשגיחים עצמם (וכך כאמור התבטא אחד מחותמי המכתב שהתראיין לסרוגים לשם הדלפתם את המכתב) וחוסר אמון ברבנות הצבאית החשובה לנו כל כך.