הכל מטומטם. הסלוגן זה שרץ ברשת הטוויטר, משקף הרבה את מערכת הבחירות הזאת. כמעט ואין דיבורים על מהות רק על שטויות וחצאי משפטים. לא סתם כסף רב נשפך על יועצי תקשורת ואנשי מדיה- מנסים לסמם אותנו.

כל חצי משפט שנאמר הופך כותרת, כל שבב מכותרת הופך עובדה, שלא לדבר על צילומים. היה זה הפרסומאי ראובן אדלר שטבע בהשאלה ממרשל מקלוהן שהאימג' הוא המסר. כך ראינו את בנט מתחמק ממפגש אקראי במשרדי ווינט עם גנץ- כי צילום אחד כזה עלול לגרוע כמו אלף ראיונות ולהציג אותו כשמאל או כשותף של גנץ, אותו הדבר קרה כמעט ליולי אדלשטיין שצולם עם גנץ אצלנו בין הראיונות שלהם- בכנס סרוגים, שגם הוא יודע שזה יכול להישלף מולו בידי צייצני נתניהו ביום פקודה.

ככה אנחנו נראים, לשם קולעים יועצי התקשורת, דיבורים על מהות הפכו חלולים ובואו נודה על האמת פוליטיקאים רבים זכו בהם ביושר. הפופוליזם השוצף הוא הזרם איתו מנסים לנצח בחירות. בואו לא נכליל את הרוב, כי המנדטים היציבים בכל מפלגה, עמדתם ברורה כסלע, אבל יש המון קולות צפים שמספיק סרטון של מציל עם משרוקית והם צפים איתו הלאה אל החוף.

אז אל תאמינו לכל דבר ולכל מי שנואם ונוהם היטב. חפשו את המהות מתחת לפני השטח ותשאלו את עצמכם מי בא לעבוד ולקדם באמת את מה שאתם מאמינים בו (לצעוק מול מיקרופונים, לא נחשב).

סוגיות הליבה במערכת הבחירות

מעמד יהודה ושומרון

פעם חשבתי שבעיתון 'הארץ' מגזימים שהכל הם תולים בנוכחות שלנו ביהודה ושומרון, אך היום אני מבין שזו סוגיית ליבה, שמשליכה על הרבה דברים. גם זכויות אדם ובעיית המסתננים והגדרה הזהות של המדינה במתח בין היהודית לדמוקרטית- נשאב לאותו ויכוח, משום שלא הכרענו את סוגיית יהודה ושומרון.

כשאנו רוצים להיות מדינה דמוקרטית ולהעניק זכויות שוות לכל האזרחים- אנחנו נתקלים בכך שיש אזרחים ללא מעמד מוכרע בגלל אותו ויכוח, שמשפיע גם על אזרחי ישראל הערבים שחלקם מזדהים עם המאבק ולכן יש להם מעין נאמנות כפולה. כל עוד הדיון הזה באוויר יש ויכוח חריף שנוגע לכל רבדי הזהות הישראלית- שלא לדבר על ביטחון.

למה אני אומר זאת, כי יו"ר כחול לבן שכיבד אותנו בנוכחותו בכנס סרוגים אמר בפה מלא את דעותיו המדיניות. הוא לא מוכן לנסיגה חד צדדית, כרגע מבחינתו אין על הפרק מהלך מדיני של הסכם ואם וכאשר יהיה כזה- שלדעתו לא בטווח הקרוב לעין, הוא יביא זאת להכרעת העם. עמדת מרכז מובהקת עם נטייה שמאלה- בוודאי מול לחצים, אך עם מחויבות לביטחון. לצידו יש מחד את יעלון והנדל ומאידך את גרמן ושלח. זאת החבילה, תלוי מי יצורף אליה בהרכב הקואליציוני או לחלופין אל מי הם יצורפו . על הכרזת ריבונות כמובן סרב להתחייב.

ביטחון פנים

גנץ אומר כי הסוגיות החשובות יותר הם סוגיות הפנים במדינת ישראל וגם עליהם כדאי לשים את הזרקור. נתניהו כעת במצבו המשפטי ולפני בחירות הוא ימין מלא מלא. גם יחסו לבית המשפט התהפך, בגלל שיקולים אישיים. את הדיונים הלגיטימיים והחשובים על מעמד בית המשפט, גיוון בתקשורת, פעילות הפרקליטות והמשטרה הפך נתניהו לנמר לרכוב עליו- בגלל חשש מאימת הדין, או בגלל שרודפים אותו- רק כי הוא נתניהו- זה לא משנה, מה שכן משנה זה שכל המוסדות הללו עומדים תחת מתקפה פופוליסטית שהגרעין שלה אמיתי, אך מסביב הרבה ריקבון.

אין לנו משטרה אחרת, לא פרקליטות וגם לא בית משפט אחרים- עמדות שמרניות נוטות דווקא לשינויים מדורגים וכאן ניתן אולי לדקלם שורה ממאיר אריאל "המלך העירום רוכב שנית בלחץ ההמון". רק שלא ניוותר אנחנו ערומים מבלי יכולת להסכים על כלום ובלי סמכות שיפוטית ומשטרה לשמור על הסדר. וגם זה צריך להיות מונח על הכף בהחלט.

עכשיו השאלה האם הדיון הזה על סוגיות הפנים חשוב יותר מהדיון על ביטחון יהודה ושומרון, אני גורס שהם כרוכים אלה באלה. אני חושב שביום הבחירות צריך לבחור במי שיש לו אחריות ציבורית לאותן מוסדות ועמדה מדינית חזקה לגבי מעמד יהודה ושומרון. מי שעם אחריות מחד ורצון ליצור שינויים מאידך. אלו הדברים, השאר אלו קשקושי קמפיין שלא יחזיקו מים כשיתברר מי עובד בשביל הציבור ומי לא.