בעקבות פניות רבות אליו כותב הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר בפ"ת, מכתב לבוגריו בו הוא מתייחס לבחירות בהיבטים שונים:

"במפלגה אחת מגזרית ולא בריבוי מפלגות, אולם אני מתלבט בגבולות הויתור והפשרה שראוי לעשות למען הקמתה של רשימה אחת; הייתי רוצה לראות רשימה שבראשה יעמוד אדם וותיק ומנוסה, אך בקיא בטיפוח מנהיגות צעירה ונמרצת שתרכוש ניסיון ותכשיר את עצמה לתפוס את מקומו.

אני סובר כי במקום להיאבק על המרווח הצר שבין המפד"ל והאיחוד הלאומי צריך להרחיב את מאגר הקולות הפוטנציאלי לכיוון כלל הציבור".

"כל אלו הן עמדותיי, שרמת חשיבותן זהה לחלוטין לעמדת כל אדם אחר, ואין בהם רמז לפסיקת הלכה או לדבר מה המחייב אתכם או מאן דהו. לא זו בלבד, אלא שאני סובר כי במקום בו הרב נכנס לעמדות פוליטיות, ובוודאי כאשר הוא מתייחס לתמיכה באדם זה או אחר – הוא מסתכן באיבוד הציבור שאינו חושב כמוהו, והוא למעשה מרחיק רבים רבים מתורה ומצוות שיכלו ללמוד ממנו…

הלוא פסק הלכה בנושאים מעין אלה, או אפילו שימוש בסמכות רבנית – משמעותם בעייתי מאוד. על כן לא תמצאו אותי בעצומות פוליטיות או במכתבים רבי משתתפים בנושאים אלה "

מה מקומו של רב בפוליטיקה?

"לדעתי עליו למלא שלושה תפקידים מרכזיים, שאותם אני מבקש למלא בקיצור במכתב זה. ראשון בהם הוא לפסוק ביחס לגבולות המאבק הפוליטי: מה מותר ומה אסור בתחום הויכוח, הלבנת פנים ולשון הרע , שאלו השאלות ההלכתיות המובהקות ביותר…

אפשרות אחת היא לומר כי הוא מחוץ למערכת הדיון בלבד, ואין הוא מתכוון להיכנס לשפיר ולשליה של הדיון הפוליטי, והוא יתכנס לתוך עולמו, ויעסוק בנושאים אחרים שאינם מושפעים ואינם משפיעים כלל בנושא זה.

האפשרות השניה היא להשתתף בדיון הפוליטי כאחד האדם. עליו להקפיד מאוד שלא לבוא מכוח סמכותו כרב בנושאים שאינם הלכתיים, אלא לומר את דעתו בדרך הראויה להבעת דעות במסגרת הדיון הציבורי, בדעות מנומקות ובטיעונים שניתן להתווכח עימם.

השפעת עמדתו תנבע מרמתה, מנימוקיה, מטיעוניה, מסגנונה ומנקיותה – ולא ממעמדו כרב, ובוודאי שיחסו אל אלה שחולקים עליו צריך להיות כאותו יחס של מי שהולך בדרכו של הראי"ה זצ"ל שכתב "…סימן רע הוא למפלגה אם היא חושבת שרק עמה הוא מקור חיים, של כל החכמה וכל היושר, וכל זולתה הכל הבל ורעות רוח" (אגרות הראי"ה אגרת יח). כל מה שכתוב במכתב זה כתוב ברוח זו.