המחלה הקשה ביותר של הפוליטיקאים הסרוגים היא שהם בטוחים שהם עדיין בסמינריון הדרכה של בני עקיבא. אמנם, רובם היו מדריכים, קומונרים ואפילו מזכ"לים של בני עקיבא, אבל מה שהיה מתאים לגיל 17, לא מתאים להתנהלות הפוליטית.

אחד הביטויים שחוזרים שוב ושוב בתקופה האחרונה, מפי אנשי המפתח במפלגות הסרוגות הוא "בענווה ובצניעות", כדי לתאר את הפעילות שלהם לאיחוד המחנה. אלא שזו שורש הבעיה. אי אפשר לקחת את ההתנהלות הפרטית של אדם, ולהשליך אותה על ההתנהלות הציבורית.

ענווה וצניעות לא קשורים לפוליטיקה

כשתפיסת העולם הפוליטית שלך היא ענווה וצניעות, אז או שאתה פוליטיקאי כושל או שאתה שקרן. כשדמות פוליטית דורשת את המקום הראשון ברשימה, תפקיד של שר בכיר ותפקידים בכנסת, היא לא פועלת בצניעות ובענווה, היא פועלת מתוך דורסנות – כי ככה זה פוליטיקה – שימוש מקסימלי בכוח שיש לך ביד. המילה "דורש" לא הולכת ביחד עם "צניעות וענווה". פוליטקאי צנוע וענו דורש את המקום ה-96 ברשימה, כי הוא לא רוצה לבלוט ולא מעוניין לעקוף אנשים שמעליו.

גם חלומות אוטופיים על כך שכל האמת אצלי, ומספיק שאני ארוץ לכנסת כדי שכל עם ישראל יגלה פתאום את האמת וילך אחרי בהמוניו, מתאים למדריך מולהב בכיתה י"א ולא למנהיג ציבור. את האוטופיה הזו ראינו במערכת הבחירות האחרונה מתרסקת מתחת לאחוז החסימה, ובפריימריז בתוך המפלגות הסרוגות, מקבלת אחוז חד ספרתי של תמיכה מקרב המתפקדים.

פוליטיקאים סרוגים, בגיל 40, 50 ו-60 פלוס, הגיע הזמן שתתבגרו קצת.