ביקורת סרטים: אקס-מן• חבל על דאבדין

19 שנה לאחר שיצא הסרט הראשון של "אקס-מן", כעת הגיע הסרט האחרון בסדרה "הפניקס האפלה". אז איך היה לסכם? מבקר הסרטים שלנו, אור רייכרט יצא לראות את הסרט והוא חזר מאוכזב ולא בגלל שזה נגמר

ביקורת סרטים: אקס-מן• חבל על דאבדין
  (צילום: יחצ)

ביקורת סרטים: אקס-מן

עשרה סרטי אקסמן יצאו (אם סופרים את סרטי וולברין ולא סופרים את דדפול), מתוכם שני יקומים נפרדים. הסדרה הראשונה, שהתחילה בבימויו של בריאן סינגר ודי פתחה את התיאבון לכל סרטי המוטנטים/סופר גיבורים של שנות האלפיים, ויש את הסדרה השנייה, הצעירה באחת עשרה שנים מהפרנצ'ייז הקודמת.

הפרנצ'ייז נמכר בפרוטות ממארוול לאולפני פוקס המאה העשרים, והם עשו חגיגה אמיתית, אבל נחזור לעניין זה בסוף.

אקס-מן הפניקס האפלה

ציון כללי
לסרט

מדד
הצניעות

למה תכה
רעך

מי ומי
ההולכים

הדור שלי, שגדל על סדרת הקומיקס המצוירת "אקס מן", התרגש קשות לקראת הסרט הראשון בשנת 2000. הדמויות המוכרות, המנגינה שכל אחד מאיתנו יכול ספק לשיר ספק לזמזם את הגיטרות החשמליות, העלילה המטורפת.הייתה פתיחה טובה, שמחנו. פטריק סטיוארט, איאן מקאלן, יו ג'קמן, אנה פקווין, האלי ברי. שמות הכי גדולים של התקופה, ולעזאזל, גם של עכשיו. ולאט לאט הכל הדרדר.



הסרט השלישי סגר את הגולל על ציר הזמן הזה, והפליט היחיד שקיבל שני סיקוולים וקרוס אובר ליקום השני הוא ג'קמן בשבתו כ"וולברין". ובאמת הוא האדם הכי מזוהה עם הדמות, והצליח אפילו לעשות סרט אחד טוב שנה שעברה. בכל מקרה, הסדרה השנייה עשתה מעין reboot לפרנצ'ייז.

שחקנים חדשים, טיימליין שונה, סיפורים כמעט שונים. ופתאום הכל התחיל להתחרבש. למעט כמה סצנות מעולות (קוויקסילבר בשני הסרטים), הגיעו פרצופים שמוכרים יותר לקהל הצעיר, דמויות לא מעניינות (רייבן? מיסטיק? מה?) ומשחק פלקטי.

ג'יימס מקבויי ומייקל פסבנדר ניסו לקחת את הסדרה על הגב שלהם, אבל תסריטים בינוניים שהמון אפקטים אמורים לכסות עליהם, הכבידו על הגב של שני השחקנים הבאמת טובים.

את ג'ניפר לורנס הביאו היישר מההצלחה המשוגעת שלה במשחקי הרעב, אבל בינינו, שחקנית טובה היא לא. אז שדרגו את העסק עם סופי טרנר, הלוא היא סאנסה סטארק, שתביא עוד צופים. אבל זה לא זה. והגיע הזמן לסיים את הסדרה הנוראית הזו.

אז אחרי שנים של ניסיונות, פרופ' אקסביר מצליח לגרום לאנשים הרגילים לאהוב את המוטאנטים, נשלחים האקס-מן למשימת הצלה בחלל, שם, כוח לא ברור נכנס לגופה של ג'ין (סופי טרנר). היא משתנה ונהיית חזקה, תוך שהיא מתעמתת עם הפרופ' על עברה. בינתיים חוצנים רודפים אחר הכוח הזה ואחר ג'ין המבולבלת.

הסרט הזה תפור בתפרים גסים בכדי, להערכתי, להיפרד מהסדרה הזו. כמו הסרט השלישי בסדרה הראשונה, העסק הזה מקפל בחוסר אלגנטיות משווע את השולחן, עם כל הכלים, האוכל והמפות.

ושוב, הפמיניזם הזה לגרון, העצמה נשית לפנים, כאילו כל היום כולם דורכים על נשים. זה מביך.

נדמה שהשחקנים לא מתאמצים במיוחד, והכל זורם לקראת הסיקוונס האחרון שבהחלט נתן יופי של תצוגת תכלית של סיימון קינברג, שהפיק וביים את הסרט הזה (ואחראי על חלק לא מבוטל מהקאנון ההוליוודי של המילניום הזה).

בהערכה זהירה שלי, לאחר שדיסני קנו את כל האולפני הגדולים וכעת כל הזכיונות על הדמויות שהלכו להן לאיבוד, נמצאות תחת גג אחד, וכל הטיימליינים מסתיימים בקרוב, אנחנו נזכה לעשור חדש של יקום חדש של מארוול, הכולל את האוונג'רס המקוריים (גגלו), כולל כולם.

#סולם_רייכרט:

הטוב: זה נגמר.
הרע: הסרט הזה.
המכוער: התסריט.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 1 דיונים מיין לפי
1
תודה שציינת שזה סרט עם מוטיבים פמיניסטיים
לא תודה | 06-06-2019 21:30
סיבה מספקת לא לצפות בסרט
אם זה המדד שלך האם לראות סרטים
יהוחפיץ | 06-06-2019 23:01
אני תוהה אלו סרטים כן יוצא לך לראות בתקופה הזו.