מהארכיון: כך הגיב הרב טל לפרשת עזרא שיינברג

  הרב שמואל טל (צילום: ישיבת תורת החיים)

התפוצצות פרשת הרב טל היום, לאחר הפרסום הראשון בסרוגים לפני שלושה שבועות, החזירה אותנו ארבע שנים אחורה, להתפוצצות פרשה מביכה יותר – פרשת "הרב מהצפון" עזרא שיינברג ואת תגובתו של הרב טל שקרא לתלמידיו לא ליפול גם בהם בפח כזה.

שיינברג שהיה ראש ישיבה בצפת, ניצל מינית את אברכיות הישיבה, כשדרש מהם מעשים מיניים כסוג של התקרבות לקב"ה. הרב שמואל אליהו פוצץ את הפרשה, הדיח את שיינברג ובהמשך עודד את הנשים להגיש נגדו תלונות שהסתיימו בהרשעה ובשבע שנות מאסר.

באותו זמן, העביר הרב שמואל טל, שיעור לתלמידי ישיבת תורת החיים, בה התייחס לפרשה ובעיקר לשידול של הנשים מתוך איזה ראייה רוחנית נסתרת של שיינברג. את השיחה הוא פתח בשבח לרב שמואל אליהו שחשף את הפרשה ההיא, וחשף גם את הפרשה הנוכחית בכיכובו.

הדברים הבאים לקוחים מתוך תמלול של אותה שיחה

"הפרשיה שהתפרסמה השבוע היא מזעזעת מאוד. היא מעוררת שאלות קיומיות, וחובה עלינו להתבונן בהן ולהתייחס אליהן. אקדים ואומר שאני מלא הערכה לרב שמואל אליהו שליט"א, שפעל כפי שצריך לפעול במקרה כזה, בבירור אמיתי של בית דין, ומסקנותיו נאמנות עלי."

אמונת חכמים ודבקות בצדיקים

אחת התגובות האפשריות והנפוצות בעקבות דברים שכאלה, היא שלילה של המושגים אמונת חכמים והידבקות בצדיקים. יש אנשים שאומרים: אנחנו לא יכולים לדעת מי תלמיד חכם אמיתי וצדיק אמת ומי שקרן, אי אפשר לסמוך על אף אחד, אז נעבוד את ה' בעצמנו ונעזוב את מושג הדבקות בצדיקים. אבל זוהי גישה שטחית ושגויה. עם ישראל בכל הדורות ובכל החוגים נבנה דווקא על ידי הידבקות בצדיקים. אלפי שנות קיומנו לימדו אותנו שהתורה נקנית דווקא במסורת, כשתלמיד דבק ברבו ויונק ממנו. אי אפשר לדלג על זה.

חשוב להגדיר את הגישה הנכונה לאמונת חכמים, את הנוסחה שמאפשרת מצד אחד לעמוד כחומה בצורה נגד מקרים כאלה ואף למנוע אותם מראש, ומצד שני להידבק בצדיקים וללכת לאורם. נתייחס לשלוש שאלות מרכזיות: א. רואים שגם אנשים גדולים נופלים, איך אדם יכול לדעת שהוא לא יפול? ב. איך אפשר להבחין בין אמת לשקר? האם יש קריטריונים להנהגה תורנית בריאה והגונה? ג. מה ה' רוצה מאתנו?

ארבעה עקרונות ליציבות רוחנית

ישנם ארבעה עקרונות ששמירה עליהם היא ערובה להצלחה בעבודת ה'.

א. עמל תורה. חז"ל אמרו: איזהו תלמיד חכם שממנים אותו מנהיג על הציבור, זה ששואלים אותו הלכה בכל מקום ואומר. ישנם דרשנים מוצלחים, ישנם אנשים שמקרבים יהודים לה', והם עושים הרבה טוב. אבל מי שאפשר לסמוך עליו ולמנותו למנהיג ציבור הוא דווקא תלמיד חכם שעמל ומתמיד בתורה, ובפרט בהלכה. עמל לימוד ההלכה מפתח באדם נאמנות מוחלטת לדבר ה'.

ב. התבוננות וחשבון נפש. על כל יהודי לעשות חשבון נפש כל יום. חז"ל אמרו: אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום, כי ודאי עשה תשובה. זו ההגדרה של תלמיד חכם: הוא כל הזמן עסוק בתשובה. ובאמת כל נפילה היא הדרגתית, ואדם שכל הזמן מתבונן במעשיו יוכל לטפל בה בשלבים מוקדמים שלה.

ג. נאמנות מוחלטת להלכה. אין שום דבר שמעל ההלכה. הסמכות היחידה שרשאית לבטל את ההלכה באופן זמני, היא נביא. היום אין נבואה, ולכן אין שום אפשרות לבטל הלכה.

ד. קדושת הבית היהודי. המציאות הקשה של נפילות בעריות בדורנו נובעת במידה רבה מסגפנות שגויה בין איש לאשתו. הקב"ה נטע בנו כוחות אדירים של קישור בין איש לאשה, ונתינת ביטוי נכון להם בתוך הבית תמנע התפרצות שלהם במקומות אסורים

אין מקום לאיומים של רב

הנהגה תורנית בריאה היא כזו שיודעת לקבל ביקורת. רב חייב להיות פתוח לשמוע ביקורת, ותלמידים שיש להם שאלות חייבים לשאול אותן, ובשלב מתקדם ומבוגר יותר אף לדבוק בעמדתם במקרה שבו הם סבורים אחרת מרבם. כך היה בכל הדורות. אם נוצרת סביב הרב תחושה של "אמת שמיימית" שאסור לשאול עליה שאלות, זוהי מציאות פסולה והיא צריכה להדליק נורה אדומה. בנוסף, תפקידו של רב הוא להדריך, לייעץ, להוביל, ולא לכפות את עצמו ולהשתלט על החלטות של תלמידיו. וברור שאין שום מקום לאיומים של הרב על מי שלא שומע בקולו וכדומה. גם מציאות של רב שמנצל את הפונים אליו לטובתו האישית היא פסולה לחלוטין.

צריך לדעת שיש אנשים שהקב"ה נותן להם 'כוחות' רוחניים שונים, ויש להם בחירה האם להשתמש בזה לקדושה או ח"ו לטומאה. העובדה שיש למישהו כוחות עדיין לא אומרת שכדאי לקבל ממנו תורה. וצריך להיזהר מזה מאוד. חשוב להבין שאין קשר בין כוחות לבין רוח הקודש. אלו שני דברים שונים. רוח הקודש היא מעלה שאדם זוכה להגיע אליה על ידי הזדככות והתעלות בלימוד התורה ובעבודת ה'. בפועל, היום אי אפשר לקבל מאף אחד מסרים ברוח הקודש כי מי שבאמת יש לו רוח הקודש, דואג להסתיר את זה.

נאמנות לה' במסירות נפש

לפני 350 שנה, אחרי פרעות ת"ח ות"ט שכמעט החריבו את יהדות אירופה, נסחף כל העולם היהודי אחר משיח השקר שבתאי צבי, שר"י. ההצלחה שלו נבעה מהעוצמות של 'נביאו' נתן העזתי, שהיה בעל כוחות רוחניים. כשהוא התאסלם והתגלה כשקרן, המשבר היה כל כך עצום, שרבים סירבו לקבל זאת והמשיכו לדבוק בו. זה היה ניסיון עצום שה' ניסה אותנו, האם נמשיך להאמין בו, ועמדנו בו בגבורה. ככל שהגאולה מתקרבת מבחני האמונה מתעצמים. גם המשבר הנוכחי הוא ניסיון מאת ה', ותפקידנו הוא להתחזק באמונה בה', בתורתו ובחכמיה, ולהמשיך לדבוק בהם – באמונה, במסירות, ומתוך חן ושכל טוב, ומתוך כך נזכה לגאולה שלמה בקרוב.