הסופר דויד גרוסמן, התארח היום (שני) במושב המליאה הראשון של חבר הנאמנים הבינלאומי של האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, ושוב הציג את מדינת ישראל כמי ששולטת על עם אחר ולא נותנת לו לקבוע את גורלו.

גרוסמן אמר כי "חלק מהסיבה לעושר התרבותי בישראל הוא תוצאה של ההדחקה שלנו אל מול הנעשה בשטחים הכבושים". לדברי גרוסמן, לספרות הישראלית, כמו לתחומי אמנות ויצירה אחרים, יש מקום בתהליך ההדחקה שכולנו מפעילים כדי לא לעמוד אל מול המציאות הקשה, כדבריו, שאנו חיים בה.

"אם כל אחד מאיתנו היה מחזיק במרתף ביתו אדם אחד שאין לו אחריות על גורלו, היינו מרגישים נורא. אם היינו שולטים על משפחה אחת על כל היבטי חייה, היינו מתפוצצים. כי בתוכנו, כולנו משתדלים להיות מוסריים. והנה אנו מחזיקים עם שלם שאין לו יכולת לקבוע את גורלו ואנו עושים את זה כבר 52 שנים. אי אפשר לחיות כל כך הרבה שנים בלי לשלם מחיר של צמצום ושל חרדה. במידה רבה, היצירתיות השופעת במוסיקה, בספרות ובקולנוע הישראלי הם מין חוש מטאפיזי שאנחנו מפתחים כד לפצות על ההתחרשות והעיוורון בתחומים אחרים".

גרוסמן דיבר גם על מצבה של הספרות הישראלית ואמר כי "הספרות נמצאת במאבק על חייה משום שבעולם בו אנו חיים, המציאות מנוסחת טוטאלית על-ידי התקשורת ששפתה וולגרית, גסה ועבה. אמנם לא כל התקשורת, אבל רוב תקשורת ההמונים שמנסחת לנו את עולמנו הפנימי היא תקשורת עבה, בלי ניואנסים. בעיניי הייחוד והכוח של הספרות במצב הזה היא ההתעקשות על הניואנסים, ההתעקשות על הדקויות, ואני לא בטוח שננצח במלחמה הזו, כלומר שיהיו יותר קוראים".