המו"מ הקואליציוני התקוע, וחוסר הרצון של אביגדור ליברמן להתגמש ולהצטרף לממשלה, הביאו את הליכוד ללכת על מהלך משונה של פיזור הכנסת, בשלוש קריאות בתוך שלושה ימים.

הרציונל של הליכוד הוא שביום רביעי בחצות יפקע המועד בו ניתן לבנימין נתניהו להרכיב ממשלה, והמנדט יחזור לנשיא המדינה שיטיל את המלאכה על חבר כנסת אחר. המצב הפוליטי כרגע, מלמד שגם לגנץ אין כרגע אופציה להרכיב ממשלה של יותר מ-60 חברי כנסת, וגם אז הוא צריך להושיב יחד את המפלגות הערביות ביחד עם ישראל ביתנו או לפיד יחד עם המפלגות החרדיות. בליכוד לא מעוניינים שלבני גנץ תהיה אפילו אופציה כזו, ולכן ממהרים לפזר את הכנסת וללכת לבחירות חדשות.

חוק פיזור הכנסת מצריך 61 תומכים, ולכן נדרשת הסכמה של קואליציה ואופוזיציה כדי שהמהלך הזה יצליח. בישראל ביתנו כבר הודיעו כי יצביעו בעד הקדמת הבחירות, וגם אחמד טיבי אמר כי ישקול את העניין בחיוב. בשאר המפלגות עוד שותקים ומנסים לראות האם מדובר במהלך אמיתי או בעוד ספין וניסיון לחץ של הליכוד.

האופוזיציה שוב תשחק לידיים של נתניהו?

מה שלא ברור הוא מדוע האופוזיציה, מוכנה לשחק את המשחק של נתניהו. נזכיר שוב, אם נתניהו לא מצליח להרכיב ממשלה – המנדט עובר לנשיא ומשם לבני גנץ, שיקבל 28 ימים (14+14 הארכה) להרכיב קואליציה, כשבזמן הזה תתחיל מלחמה רבתי בסיעות הימין. ל'כחול לבן' יש רק מה להרוויח מההליך הזה, כשבני גנץ יהיה הח"כ הראשון מאז ציפי לבני ב-2009 שמקבל מנדט להרכיב ממשלה ולא קוראים לו בנימין נתניהו.

אם לח"כים מימין ומשמאל יש שכל, הם צריכים להתנגד לפיזור הכנסת או פשוט להיעדר מהצבעה. כאמור, החוק צריך לעבור ברוב של 61 ח"כים. גם אם נתניהו יגייס את כל הליכוד, הוא עדיין יזכה ל-35 תומכים בלבד, עם ליברמן זה 40, וחדש-תע"ל – 46. ההצעה תיפול בקריאה ראשונה – ונתניהו יתבזה. בכנסת הקודמת ראינו איך האופוזיציה עושה הכל כדי להאריך את שלטון נתניהו, מעניין אם בכנסת הנוכחית הם החליטו על שינוי מדיניות.

גם מפלגות הימין והחרדים חייבות להראות שאמנם הן רואות בנתניהו כמועמד לראשות הממשלה, אבל גם הן צריכות לשים את הגבול. השלטון זה לא נתניהו, ונתניהו הוא לא השליט היחיד.

במקום להצטרף לגחמה של הליכוד שרוצה לשרוף את המועדון, תשאירו אותם לבד במליאה, תראו להם שאפשר גם בלעדיהם. תנו להם שיעור בצניעות.