שלושה ימים לפני תום המועד האחרון בו יכול בנימין נתניהו להרכיב ממשלה, עולה האיום כי נתניהו ירכיב ממשלה הנשענת על 60 חברי כנסת בלבד, בשיתוף הליכוד (35), הבית היהודי (5), ש"ס ויהדות התורה (16) וכולנו (4), ללא ליברמן (5).

המטרה של האיום הזה הוא לדרבן את אביגדור ליברמן להתגמש ולוותר על דרישותיו בעיקר סביב חוק הגיוס, ובכך להוציא לפועל את הממשלה. נתניהו בעצם רוצה לומר לליברמן, נוכל להקים ממשלה גם בלעדיך, אז רד מהסולם שטיפסת עליו.

אלא שמדובר באיום ריק מתוכן. תיאורטית יכולה לקום ממשלה בלי רוב, אם היא תקבל אמון מהכנסת בהצבעה. זה אפשרי רק במידה ומישהו מהאופוזיציה ייעדר. זה אפשרי, כי בכנסת הקודמת, ליברמן שיתף פעולה עם הקואליציה ונעדר מהצבעות או הצביע עם הקואליציה בזמן שישב באופוזיציה. זה יהיה מסובך ואפילו מוזר, אבל זה ייתכן.

אז למה בכל זאת לא תקום ממשלת 60?

אבל, ממשלה כזו לא תוכל להעביר חוקים, בעיקר לא חוקי יסוד הדורשים רוב מיוחס של 61 חברי כנסת. כל קיומה של הממשלה החדשה נועד כדי למלט את נתניהו מכתב האישום, ולשם כך יש לתקן את חוק החסינות ולהעביר את פסקת ההתגברות על בג"צ, שלא לדבר על חוק הגיוס – כל אלה דורשים רוב של 61 חברי כנסת, שלא יהיה לקואליציה, גם היא תתאמץ מאוד.

העובדה הזו ברורה לשועל פוליטי ותיק כמו ליברמן, ולכן גם הוא יודע שהספין שמשחררים חברי הליכוד, ובעקבותיהם כלל חברי הקואליציה, הוא לא יותר מלהג מילים שאין מאחוריהן כלום. ליברמן יכול להמשיך ולטפס על העץ, כשכל דקה שעוברת מכניסה את נתניהו ללחץ כבד יותר.

בלי קואליציה החוקים לא יעברו, והמועד של השימוע לפני כתב האישום כבר נקבע לעוד חמישה חודשים. בחירות חוזרות, משמעותן פיזור הכנסת שלא תוכל לחוקק כלום, בטח שלא חוקים טעונים, עד לאחר הבחירות לכנסת ה-22, כלומר אחרי החגים של תש"פ – לאחר השימוע של נתניהו בתיקים 1000, 2000, ו-4000.