אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

נתניהו: "נבטיח בעזרת ה' את נצח ישראל"

באירוע הצדעה למשפחות שכולות בירושלים, התייחס נתניהו גם לאחיו יוני ז"ל: "פצעי השכול לעולם אינם נרפאים - אבל יש מזור כלשהו, אפילו לא-מבוטל בחידוד המשמעות של נפילת יקירינו. במחיר חייהם מובטחת חירותנו: 'עבדים היינו, עתה בני חורין' – עתה בני חיים"

נתניהו: "נבטיח בעזרת ה' את נצח ישראל"
  צילום: קובי גדעון /לע"מ

ראש הממשלה ושר הביטחון בנימין נתניהו ורעייתו הגב' שרה נתניהו השתתפו הערב (ראשון) באירוע הצדעה למשפחות השכולות של חללי מערכות ישראל, בבנייני האומה בירושלים.

נתניהו נתייחס לשיחותיו עם יונה באומל, אביו של רס"ל זכריה באומל: "הוא היה קרוע ושבור אך לא איבד תקווה", והוסיף על ביטחון ישראל: "אנו נחושים להגן על ארצנו – גם מול המרים והגדולים באויבינו, שחרתו על דגלם את השמדתנו".

דבריו של ראש הממשלה באירוע:

"מכובדיי כולם, ובראשם אחיי ואחיותיי למשפחת השכול, בלבבות – כאב, בעיניים – תוגה. משפחה – משפחה ויגונה, משפחה אחת גדולה. אבל עבותות הגורל המשותף שמחברים אותנו יחד הם מקור כוחנו".

"רסיסי האבן מתלכדים כאן לגלעד לאומי של רעות, של גבורה, של אהבת ישראל. כשאני אומר 'אהבת ישראל', אני מתכוון לכולם – ליהודים ולאחינו הלא-יהודים, דרוזים, בדואים, מוסלמים, נוצרים, צ'רקסים – כולם, שקשרו את גורלם בגורל מדינת ישראל".

"לפני שבוע וחצי, בהר הרצל, ליווינו למנוחות את רב-סמל זכריה באומל ז"ל. הייתה לוויה מרגשת מעין כמוה, הסתכלתי סביב, ואמרתי שהיא המחישה את עומק האחווה בעמנו. 37 שנים – ולא שכחנו, 37 שנים – ולא התייאשנו, 37 שנים – ולא ויתרנו עד שהחזרנו את זכריה הביתה. וכך נמשיך במאמצינו, עד שנחזיר הביתה את כל נעדרינו ואת כל חללינו".

"היו לי שיחות רבות עם יונה באומל המנוח, אביו של זכריה. הוא היה קרוע ושבור, הוא הקדיש את כל חייו למצוא את בנו ועד יומו האחרון הוא לא איבד תקווה. לצערנו הוא לא נכח ברגע הבלתי נשכח הזה. יונה, האם מרים תיבדל לחיים ארוכים, והאחים אסנה ושמעון, המחישו לי, ולכל עם ישראל, מאין ינק זכריה את מסירותו לצבאנו, למדינתנו, לארצנו".

"המשפחה והבית הם השורש שממנו צומח הכל. זאת הערוגה שבה גדלו יקירינו, ארזים שנגדעו. שם התחנכו על התרומה לכלל. שם קיבלו את צו השליחות. בזכות גיבורינו קמנו מעפר ואפר, בזכותם אנו חיים. האם יש נחמה על האובדן העצום? אני מעלה את זה כשאלה כי הרי כולנו עמדנו בפני רגעים ששאלנו אם יש דבר כזה, נחמה. ואני אומר לכם – אם יש נחמה עם האובדן העצום, פה היא טמונה. לאורך דורות היינו כעלה נידף ברוח, כעלה שניתק מן העץ, כאסקופה נדרסת. הריבונות אבדה, חרב-המגן נשמטה מידינו. חולשה תהומית והשפלה תמידית היו מנת חלקנו. רק כאן, על אדמת המולדת,  אירע המפנה הגדול – שינסנו מותניים, זקפנו קומה, אחזנו נשק והקמנו קיר ברזל שאליו מתנפצות התקפות אויבינו".

"אחיי ואחיותיי, בני משפחת השכול, שהיא גם משפחתי מאז ה-4 ביולי 1976. יש מחיר נורא לתקומה. כולנו מבכים את החסר שאין לו תמורה, ורק מי שחווה את השכול על בשרו יודע את גודל הייסורים. ועם זאת, תמיד צריך לזכור: קיבלנו הזדמנות לחדש את חיינו הלאומיים בארצנו. איש אינו יכול לומר אם תינתן לנו הזדמנות נוספת. ועל כן עלינו לעשות הכל כדי לשמור על מדינתנו האחת והיחידה".

"רק אם נעמוד כחומה בצורה מול חורשי רעתנו, תוך נכונות לפעול בעת הצורך בסיכון עצמי, נבטיח בעזרת ה' את נצח ישראל. אנו נחושים להגן על ארצנו – גם מול המרים והגדולים באויבינו, שחרתו על דגלם את השמדתנו. איננו נרתעים ממאבק, ביודענו שאנו נלחמים נגד מבקשי נפשנו. רוחנו חזקה, כוחנו איתן".

"איננו נחפזים אלי קרב. מי כמונו יודעים שמחיר המלחמה הוא נורא, אבל בל יטעה בנו איש – כשביטחון ישראל מוטל על הכף, אנו פועלים במלוא עוצמתנו. מי שמסכן אותנו, שם עצמו בסכנה גדולה פי כמה".

"אנו ממשיכים לפעול בכל החזיתות, כולל בחזית הצפון, כי איננו מוכנים לתת למישהו לבסס עוצמה לסכן את מדינת ישראל. העוצמה היא הערובה לקיומנו, והיא התנאי החיוני והיסודי להשגת שלום עם שכנינו".

"מכובדיי, היום ט' בניסן, אנו זוכרים אישיות מופלאה, מיוחדת במינה, שסיפורה שזור בסיפור מאבקנו לעצמאות. 50 שנה מלאו לפטירתו של הרב אריה לוין זכר צדיק לברכה – אבי אסירי המחתרות בתקופת המנדט הבריטי. הייתה לו לחיצת יד חמה שאומרים שהיא העבירה באסירים הללו חשמל של חוסן ותקווה. במלחמת ששת הימים הרב אריה ביקש לנחם אלמנה צעירה, בעלה נפל בקרבות בירושלים. הוא נעצר פעם אחר פעם לפני הדלת, כוחו לא עמד לו להיכנס פנימה, והאישה הבחינה והיא יצאה לקראתו, והוא פרץ בבכי מר. ברגע זה היא עצמה ניחמה אותו. היא אמרה לו: 'אם נגזר עליי להיות אלמנה שילדיה יתומים – לפחות קרה הדבר למען ירושלים'. הרב אריה לוין עמד שם נפעם".

"וכמוהו עמדתי אני שנתיים לאחר מכן, בזמן מלחמת ההתשה, כשהבאנו למנוחות את חברי לנשק בסיירת מטכ"ל, חיים בן יונה ז"ל מקיבוץ יחיעם. חיים נפל בפעולה נועזת, בלב תעלת סואץ. הוא נפגע מאש עזה כשהיינו קרובים מאוד לגדה המצרית. רק אחרי שבוע הוחזרה גופתו לישראל. כשהוא נטמן במרומי הגליל, אמו שולמית, ניצולת השואה, אמרה – אני לא אשכח את המילים האלה לעולם – היא אמרה: 'למרות הכאב הנורא אין בלבי מרירות, כי חיים בני נפל במדי צבא ההגנה לישראל כלוחם זקוף קומה שמגן על ארצו'. אם חיים היה נולד שנתיים–שלוש קודם לכן, הוא היה אחד ממיליון התינוקות שהושלכו לכבשנים. 'חיים נפל במדי צבא ההגנה לישראל כלוחם זקוף קומה שמגן על ארצו'".

"ואכן פצעי השכול לעולם אינם נרפאים – אבל יש מזור כלשהו, אפילו לא-מבוטל בחידוד המשמעות של נפילת יקירינו. במחיר חייהם מובטחת חירותנו: 'עבדים היינו, עתה בני חורין' – עתה בני חיים. עצם חיינו וחירותנו הלאומית – חירות ציון וירושלים – הם המשמעות".

"רעייתי ואני ביקרנו לפני כמה חודשים בליטא. קרוב לווילנה, בירת ליטא, מרחק של עשר דקות נסיעה בפסי רכבת, יער. באמצע היער בורות. אלפי יהודים הובאו לבורות וירו בהם, ואחר כך שרפו אותם, והביאו עוד אלפי יהודים וירו בהם ושרפו אותם. היינו כעלה נידף ברוח. הייתי כל כך גאה לבוא, יחד עם רעייתי שרה, בשליחותכם כראש ממשלת ישראל. הם הסתכלו עלינו כשליחים של מעצמה. היהודים קמו לחיים. מדינת היהודים קמה. הם מסתכלים עלינו כמעצמה כלכלית, מעצמה טכנולוגית, מדינה שתפסה את מקומה בין האומות. איזו הערצה ואיזו תפנית גורל. ואני חשבתי מה השתנה, הכל בזכותם. הכל בזכותם. הכל בזכותם".

"אנו נמצאים ערב חג הפסח, וברוח זו כתב אחי הבכור יוני ז"ל, ערב חג הפסח 1975 – שנה לפני שנפל במבצע שחרור החטופים באנטבה באוגנדה. הוא כותב על חג הפסח: "זהו חג-חירות עתיק יומין – חירות בת אלפי שנים. כשאני מפליג בנבכי ההיסטוריה אני עובר דרך שנים ארוכות של סבל, של דיכוי, של שחיטה, של גטאות , של נידוי, של השפלה. ויש תקופות אחרות אותן מזכיר לי החג יותר מכל – אני חושב מיד על החשמונאים, על מרד בר-כוכבא, על יציאת מצרים, על כיבוש הארץ על ידי יהושע".

"יוני ראה עצמו כחוליה בשרשרת לוחמי החירות, שחרפו נפשם למען עצמאות ישראל. הוא האמין – כפי שאני מאמין – שלידינו נמסר פיקדון מופלא: אנו טווים מחדש את פתיל חיינו בנחלת אבותינו, במדינת ישראל המשגשגת. פתיל זה מתעבה והולך. הוא מוסיף לבעור גם בנפול חללי מערכות ישראל. כל שעל אדמה שספג את דמם מצמיח חיים חדשים. כל ניצוץ שבער בהם מזין את להבת החירות. אנו ממשיכים את דרכם בביצור יסודות הקוממיות, בבניין המדינה".

"הקרבתם ראויה לתהילת עולם. גבורתם תהדהד לדורי דורות. אורם יוסיף לזהור לנצח. בזכותם – ובזכותכם. יהי זכרם ברוך לעד".

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
3 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
נצח ישראל כן. שוחד מרמה והפרת אמונים לא.
בוש ונכלם | 15-04-2019 1:03
רוצים מנהיגים. לא רוצים כנופית....
2
נצח ישראל ? או צוללות לאויב תמורת שלמונים ?
עז | 15-04-2019 9:28
ו
3
מקסים
יאיר ש | 15-04-2019 9:49
נאום לתפארת! מרגש עד דמעות!