החוק הנורבגי

החוק הנורבגי הוא דרך להכניס חברי כנסת נוספים מעבר למספר המקומות שקיבלה מפלגה. חוק שעבר בכנסת הקודמת, מנסה לייבא את המודל הנורבגי – שם חברי הממשלה מתפטרים מהפרלמנט כל עוד הם חברים בממשלה.

בארץ יושם החוק בצורה חלקית. בכל סיעה יכול חבר ממשלה (שר או סגן שר) להתפטר מהכנסת, ובכך לאפשר לבא בתור ברשימה להצטרף לכנסת. במקרה של פרישה מהממשלה (כמו ליברמן בסוף הכנסת ה-20), חוזר השר לכנסת, והח"כ שהצטרף נגרע מהכנסת.

את החוק קידמה סיעת הבית היהודי שביקשה להכניס את המקום ה-9 ברשימה שולי מועלם לכנסת, ולכן בנט היה הראשון להתפטר. אולם לאחר התפטרות ינון מגל, וכדי לא להכניס את אבי וורצמן לכנסת, התפטר בנט מהממשלה, הוציא את וורצמן שנכנס לכנסת, ולאחר יומיים מונה מחדש לשר בממשלה במקביל להיותו ח"כ. בקואליציה האחרונה, הליכוד הייתה הסיעה היחידה שלא השתמשה בחוק הנורבגי.

בכנסת הבאה, התחייב הליכוד לקדם חוק נורבגי מורחב יותר, שיאפשר למפלגות קטנות עד 6 מנדטים, להכניס 2 ח"כים במסגרת החוק הנורבגי, וזאת כדי להבטיח את הכנסתם של אנשי עוצמה יהודית לכנסת.