איתמר, מיכאל, ברוך ובנצי היקרים. בימים הקרובים יוכרע סופית אם תרוצו יחד עם הבית היהודי או לחוד. כיוון שהעליתי חששות והסתייגויות מפני החיבור הזה, אני מבקש להבהיר נקודה חשובה.

אני מעריך מאוד את מסירות הנפש שלכם למען עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. אני מעריך מאוד את המוכנות שלכם ללכת עם האמת הפנימית כנגד הזרם. היכולת לחטוף גידופים ועלבונות ולהמשיך לצעוד אינה מובנת מאליה.

כאב לי מאוד לקרוא את דבריו הפוצעים של מיכאל כשסיפר שבצעירותו, כשהכירו לו בחורה דאגו לספר לה על השקפותיו הפוליטיות ולהזהיר אותה מפניו. צרב לי עמוק בנפש לשמוע שגם אחרי שסיים את כהונתו כח"כ התנכלו לו במקום עבודתו ומנעו ממנו לחזור למשרתו הקודמת. הדברים חמורים מאוד, לא ייעשה כן במקומנו.

עם זאת, דווקא בשל המוכנות שלכם ללכת עם האמת ולשלם את המחיר על כך אני מבקש שתבינו את הזווית שלי. אני משתדל להמעיט מלתקוף אנשים אישית, הן מימין והן משמאל. בכל פעם שחרגתי ממנהגי וכתבתי דבר מה כנגד מי מכם הדבר כאב לי וידעתי שאשלם על כך מחיר בגידופים וחרמות שאקבל מאנשים שאוהבים אתכם ומתחברים אליכם. כך היה.

ובכל זאת, כיוון שלהבנתי אתם מעודדים – גם אם לא בצורה ישירה – פגיעה בערבים על ידי בני נוער (קראתי את הדברים החשובים והטובים שכתבתם ב'עולם קטן' בעניין תג מחיר אבל אתם יודעים היטב שזה לא מספיק והסברתי והרחבתי על כך במאמר שכתבתי השבוע) חובתי לצאת חוצץ כנגד דברים אלו וכנגדכם. זאת חובתי כלפי החפים מפשע שעלולים להיפגע וכלפי בני נוער מבולבלים ומתוקים שעלולים להתבלבל ולעשות דברים נוראים.

על אף חילוקי הדעות הפוליטיים הגדולים שבינינו ועל אף שקשה לי מאוד עם הדרך שבה אתם מקדמים את הערכים שלכם (שבעיני היא תוקפנית ומתלהמת) אין לי עניין סתם לתקוף אתכם. ביום שבו תביעו התנגדות נחרצת וברורה לפגיעה בחפים מפשע (בלי הסתייגויות וקריצות), לא תשמעו ממני יותר שום ציוץ בכיוון שלכם. באהבה גדולה ובכאב עמוק.