30 לפטירתו: הרב אלישע- מעצים שיח ה'אנחנו'

מי שהבחין בקהל העצום שהתכנס כדי ללוות את הרב בדרכו האחרונה. ואת המאות שעמדו סביב הקבר בהר הזיתים בקור המקפיא. הקשיבו להספדים ושרו שעה ארוכה שירה דוממת של דביקות. קיבל שיעור בעוצמה ובאמת הזועקת שבשיח ה'אנחנו' לעומת שיח ה'אני'

30 לפטירתו: הרב אלישע- מעצים שיח ה'אנחנו'
  (צילום: יוטיוב/ ערוץ מאיר)

במהלך השבעה אצל משפחת וישליצקי, שוחחנו על המפעל העצום של הרב אלישע זצ"ל, שנמתח מקצה הארץ ועד קצה. תוך כדי השיחה ציין בנו גם את מפעל הסמסים המרוממים מידי יום שישי. 'הרב שלח אותם מפלאפון ישן, אישית לכל אחד. אבל תשימו לב במשך יותר משלוש שנים כל שבת סמס ובאף אחד מהם אין את המילה 'אני'.

העידן המודרני מתאפיין בהבלטת ה'אני' הדימוי והנוכחות של האישי, של הרצונות והשאיפות, של המימוש העצמי ושל ההישגים והקריירה האישית. בתוך האוקינוס הגועש ומחריש האזניים של ה'אני' ישנם איים איים של 'אנחנו', בשיחם ושיגם הם קוראים לשותפות, לאחריות ולנתינה, ומבקשים שקולם יצליח לגבור על שאון ה'אני'. ביניהם נעה לה 'מונית לבנה' ממקום למקום, הרב אלישע זצ"ל וראובן הנהג, ומבקשת להעצים את בשורת ה'אנחנו'. במידת מה היא קוראת תיגר, בקול צלול מדוייק ובוטח, על המולת סימפונית ה'אני'.

הרב אלישע זצ"ל פעל מתוך תחושה מלאה ומודעות אמיתית של ה'אנחנו', של להיות חלק מהכלל, ולאהוב אותו. לחוש את צרכיו ולהגיע לרמת הזדהות של לראות בהם כביכול כאילו הם צרכי עצמו ממש. ומתוך כך לכתת רגלים מקצה הארץ ועד קצה. אולם ה'אנחנו' של הרב אלישע זצ"ל לא בא ממקום של ביטול מוחלט של ה'אני' והעצמיות, אדרבא ביקש הוא להעצימה ולממשה, להוציאה מן הכוח אל הפועל בשלמותה.

"אשרי איש שחושב עצמו כשיריים לגבי כנסת ישראל כולה, שהיא נחלת ד', שכל מחשבות לבבו, הגיונותיו, חפצו ושאיפתו, אמונתו ורעיונו, אינם כ"א חשק טמיר אחד להכלל כולו באוצר חיים זה, להתחסד עם קן דיליה, – דא כנסת ישראל". ההכרה הפנימית, שהננו שריגים מעץ חיים רב דליות ושגיא פרי, שכל מה שאנו יותר מעורים בגופו של אילן הננו חיים את החיים היותר שלמים ורעננים, בהווה ובנצח, היא תביא את תחיית האומה למגמתה, היא ואך היא תקיץ את הקץ, שאליו אנו עורגים, ותתן לנו חוסן ישועות" (אורות התחיה פרק כד).

הרב אלישע זצ"ל ביקש ללמד שה'אנחנו' הוא הרחבת מוטת שליטתה של העצמיות הפרטית: "כל מה שהאדם מתעלה יותר בצורתו הרוחנית, מרגיש הוא יותר את הערך הגדול של הרבים, הציבור מתחיל להיות חי בתוכיותו, בלבבו ועומק רצונו הוא מרגיש את הצרכים הרבים של הציבור, את גודל הערך של החיים, המפעמים בכללות הציבור, והוא עומד כולו לעיני רוחו כדמות חטיבה אחת. הוא מרגיש את המציאות הממשית של הציבור, ומתמלא אליו אהבה וכבוד אין קץ. ואז הרי הוא מתעלה להיות מנהיג ציבורי אידיאלי, מחשבותיו מתקדשות בקדושת הרבים, ומוסרו מתעלה להיות צדיק לרבים" (הרב קוק זצ"ל- אורות הקודש ח"ג עמ קנ"ה "צדיק לרבים").

מי שהבחין בקהל העצום שהתכנס כדי ללוות את הרב בדרכו האחרונה. ואת המאות שעמדו סביב הקבר בהר הזיתים בקור המקפיא. הקשיבו להספדים ושרו שעה ארוכה שירה דוממת של דביקות. קיבל שיעור בעוצמה ובאמת הזועקת שבשיח ה'אנחנו' לעומת שיח ה'אני'. ברגעיות השברירית של ה'אני' אל מול הנצח ארוך הטווח ורב העוצמה של ה'אנחנו'. עוצמה שלא נפסקה בהסתלקותו מאתנו, היא תמשיך ותתגבר 'צדיקים במותם נקראים חיים' (ברכות יח, א).

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
שנוולד, הוריך מכפר גדעון, שם מתרחשת שואה!!
ה | 18-02-2019 0:18
בכפר גדעון מתרחשת שואה, העשירים שודדים את העניים!!